ארבע האמיתות של הנאצלים

מה לימד הבודהה?

פתרון לבעיית היסוד של החיים – בסנקריט: דוקהה, מילה שפירושה: סבל, אי נחת, חוסר שביעות רצון וחוסר סיפוק.

ארבע האמיתות של הנאצלים אינן עקרונות אמונה אלא תיאור של המציאות. מציאות זו חלה על בודהיסטים ועל שאינם בודהיסטים. הבודהיסט הוא אדם שמקבל על עצמו לנהוג לפי ה'מרשמים' האלו כדי לראות את המציאות כפי שתיאר אותה הבודהה.

  • ארבע האמיתות הנאצלות הן תמצית תורתו של הבודהה והן בקצרה: 1. יש דוקהה, 2. הסיבה לדוקהה היא השתוקקות, 3. יש דרך להשתחרר מדוקהה, 4. הדרך להשתחרר מדוקהה.
  • אפשר לנסח את 4 האמיתות (בעקבות טיך-נאט האן) כך:
  1. יש סבל
  2. יש נתיב שמוליך לסבל (צמא, השתוקקות והיאחזות)
  3. יש קיום נטול סבל
  4. יש נתיב שמוליך לקיום נטול סבל (הדרך כפולת השמונה)

האמת הראשונה:

במוקדם או במאוחר כולנו נפגוש דוקהה ונצטרך להתמודד איתה. זו עובדת קיום בסיסית. זהו גם אחד המסרים של הסיפור של הבודהה – גם כשאביו ניסה למנוע ממנו לפגוש סבל, הניסיון לא צלח – אי אפשר להתחמק מהדוקהה, אלא על-ידי ביטול הסיבה לדוקהה (שאותה מגדירה האמת השנייה).

  • יש שלושה סוגי דוקהה:
  • סבל הנגרם מכאב פיזי או מנטלי
  • סבל הנובע מהשינוי (אניטיה/אניצ'ה) – כל החוויות הנעימות הן לא מהימנות. הכל משתנה וכל מה שמענג עתיד לחלוף. אין איש שיכול לחוות רק עונג והנאה ואין אף אחד שכל מה שהוא רוצה קורה.
  • סבל הנובע מתלות בנסיבות – אנו חלק מעולם שהתנאים בו אינם יציבים ואינם מהימנים. כל מה שמופיע, תלוי בסיבות ובתנאים והללו משתנים כל הזמן.
  • יש הרואים בניתוח זה תמונת עולם קודרת ופסימית שיש בה התכחשות לשמחה שיש בחיים. זו אי הבנה בסיסית של תורת הבודהה וסירוב עמוק לקבל את המציאות של הדוקהה. בשביל הבודהיזם, האפשרות להפסקת הסבל היא אמיתי בדיוק כמו קיום הסבל. הבודהה לא טען שהכל סבל, אלא שהקיום כרוך בסבל (אך יכולה להיות בו גם הרבה שמחה ונחת).

המודל הרפואי

הבודהה מושווה במסורת לרופא:

האמת הראשונה – דיאגנוזה של מחלה, השנייה – חשיפת הסיבה; השלישית – הפרוגנוזה; הרביעית – התרופה.

השוואה זו מעידה על דבר מהותי בתורה: השאיפה להקל על הסבל יכולה לנבוע רק מאמפתיה וחמלה (קרונה) של אדם כלפי עצמו וכלפי הזולת.

בניגוד לתפיסה היהודית-נוצרית על קיום אל בורא כל-יכול, שבמסגרתה יש תוקף לשאלה "למה האל ברא את העולם כך שיהיה בו כל-כך הרבה סבל?", בבודהיזם אין מושג דומה של אל. הסבל הוא באחריות האישית (למעשה באחריותו של כל יצור חי), לכן כל אדם יכול לפעול להכחדת הסבל.

האמת השנייה – הסיבה לסבל

המקור לסבל הוא הצמא (טרשנא) – השתוקקות והיאחזות באובייקטים, בהשקפות, בכללים ונדרים ובמושג של עצמי (קבוע ובלתי תלוי).

הבעיה היא לא באובייקטים עצמם, אלא בנטייה שלנו להיאחז בהם ולבנות את אושרנו על אחיזה זו.

האמת השלישית – יש מצב נטול סבל – (נירוואנה/ניבאנה)

הניסיון שלנו להיאחז בדברים נידון לכישלון משום שהדברים ישתנו ויחדלו להיות כפי שאנחנו רוצים. לכן הפתרון לבעיית הדוקהה הוא:

"דעיכתה והפסקתה המוחלטת של השתוקקות זו, ויתור עליה, נטישה שלה, שחרור שלה".

מהו מצב הנירוונה?

אדם במצב זה פועל כאשר שלושת המזהמים: תשוקה, סלידה ואשליה אינם עולים עוד כלל בתודעתו, הם נעקרו מהשורש. אדם כזה יכול להמשיך לחיות בעולם, אך מעשיו חופשיים לחלוטין משלושת המזהמים ונובעים במקום זה מנדיבות, ידידות וחוכמה.

האמת הרביעית – הדרך כפולת השמונה להפסקתו של הסבל

האמת השנייה קובעת כי עלינו להכיר בנטיותיה המושרשות של התודעה להשתוקק ולהיאחז בחוויות מסוימות. אנחנו מאמינים שאושר נצחי תלו ביכולתנו לחיות את החוויות שמוצאות חן בעינינו ולהחזיק בהן. בעולם שבו הכל משתנה ואין לנו יכולת לשלוט בדברים, תפיסה כזו אינה יכולה להביא אלא אי נחת חוסר סיפוק.

האמת הרביעית אומרת שאלינו לטפח את שלושת איכויות הפוכות לשלושת המזהמים: אי השתוקקות, אהבה חברית (מייטרי/מטה) וחוכמה (פרגניא/פאנה).

שימו לב שהדרך הבודהיסטית איננה רק התבוננות סבילה, אלא פעולה של טיפוח איכויות מועילות. את ארבע האמיתות יש לתרגל יחד, באופן משולב. אלו לא שלבים, אלא אברים (אשטנגה).

 

 

2 תגובות
  1. מירבי
    מירבי אומר:

    היי 🙂
    המאמר ממש מרתק, ועלו בי שאלות שאינני יודעת היכן למצא עליהם תשובה, אז אשמח להבהרה או הכוונה.

    1. לפי אמת 3, פתרון לבעיית הסבל הוא ויתור מוחלט על השתוקקות.
    אבל אם אדם סובל ממחלה ומשתוקק לבריאות טובה, איך אפשר לוותר על זה?
    או אדם שחי בלי משמעות , בחוסר סיפוק, ומשתוקק לבטא את הפוטנציאל שלו כדי להשפיע בעולם, איך אפשר לוותר על משמעות ומימוש בחיים? הרי זה מוות.

    2. הטענה היא כי "… הבודהיזם מכוון להתבונן בחוויה: מה קורה בתוכנו כאשר יש לנו רצון כלשהו (או תשוקה, לא משנה איך קוראים לזה)? מהי החוויה? האם יש רווחה או כיווץ? האם זה יוצר סבל או מפחית סבל?
    אלו השאלות שצריך לשאול תוך כדי ההתבוננות."

    מסכימה שאם נוצרים כיווץ וסבל, אז עדיף לקבל את העובדה שכרגע יש מחלה / אין משמעות בחיים / אין מימוש עצמי [ואלה נקודות בסיס משמעותיות לכל אדם].

    אבל מה עושים כשמדובר במצב מתמשך של מחלה שנמשכת כמה שנים וכשלעצמה עוררת סבל / או קושי של שנים בהגשמה ו"לידת" פירות השפעה בחיים ?
    מאוד מאתגר לקבל את המציאות הזו, כשאין אופק לשינוי, בעיניי על גבול הלא אפשרי לקבל את המצב…. בעיקר כשיש צמא למציאות אחרת.

    מה עושים אז ?

    תודה רבה 🙂

    הגב
    • iyengar
      iyengar אומר:

      הי מירב,
      תודה על ההתעניינות שלך במאמר שפירסמתי.
      למונח השתוקקות יש באמת משמעויות רבות. אפשר לטעון, כפי שעושים רבים, שהרצון להשתחרר מסבל, אף הוא סוג של השתוקקות.
      אבל הבודהיזם לא עוסק במושגים מופשטים, אלא בהתבוננות ישירה בחוויה.
      אם אדם חולה, טבעי שהוא רוצה להבריא, אבל האם הרצון הזה מיטיב או לא? זו השאלה.
      האם הרצון הזה יוצר סבל מיותר או לא?
      לפעמים צריך לקבל את העובדה של המחלה וכך יקטן הסבל, זה לא אומר שלא רוצים להיות בריאים, אבל אין השתוקקות לזה כי יש קבלה של המציאות כפי שהיא.
      לכן, אין חשיבות רבה להגדיר בדיוק מה זה השתוקקות. במקום לעסוק בשאלה המופשטת הבודהיזם מכוון להתבונן בחוויה: מה קורה בתוכנו כאשר יש לנו רצון כלשהו (או תשוקה, לא משנה איך קוראים לזה)? מהי החוויה? האם יש רווחה או כיווץ? האם זה יוצר סבל או מפחית סבל?
      אלו השאלות שצריך לשאול תוך כדי ההתבוננות.
      מקווה שזה עוזר ומיטיב!

      הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *