דיוק ואליינמנט בתרגול איינגאר יוגה

למתבונן מבחוץ, ההקפדה של מורי שיטת איינגאר על הדיוק (precision, accuracy)והאליינמנט[1] (alignment) והפרטים הטכניים (intricacies) של ביצוע האסנות יכולה להיראות אובססיבית ואפילו פנאטית. אבל דיוק אינו אובססיה אלא גישה אמיתית, רצינית וכנה לתרגול. מה החלופה לביצוע מדויק של התנוחות? ללא דיוק התרגול הופך רשלני ותשומת הלב שלנו עשויה לנדוד למחוזות אחרים; כל דרך של התפתחות רוחנית תובעת נוכחות, ותשומת-לב. הקפדה על ביצוע נכון ומדויק היא האמצעי שהופך את האסנות מתרגילי התעמלות ליוגה. הדיוק מעלה את התרגול לרמה של מדיטציה, הוא יוצר את החיבור שבין המיינד (mind) לגוף. הדיוק מחייב, ערנות, מעורבות, תשומת לב מלאה, השתקעות והקשבה. המימרה "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" כוחה יפה גם כאן.

 

כאשר מתחילים לתרגל יוגה, התנוחות מציבות אתגר גופני אדיר ותשומת הלב נתונה בעיקר לכאבים שחשים בשרירים וליכולת לשרוד איכשהו בתנוחה. בשלב זה, אין הבדל גדול בין אסנות לתרגילי התעמלות או גמישות אחרים. בהמשך, כאשר מתחילים להכיר את האסנות נוכחים שיש להן עומק שהוא הרבה מעבר לגוף הפיזי. כאשר מבצעים למשל טריקונאסנה (Trikonasana), תנוחת המשולש לצד ימין והמורה אומר "להרים את הפיקה הימנית" כולנו מרימים את הפיקה, אבל אז כשהמורה עובר לדבר על המגע של הצד החיצוני של כף רגל שמאל ברצפה, תשומת הלב עוברת לכף הרגל והשרירים שאוחזים את הפיקה מתרופפים. ברך ימין חוזרת להיות בחשכה מבחינתנו. המודעות שלנו לא מגיעה אליה.

רפלקציה על תהליכים אלו שמתרחשים בביצוע האסנות מלמדת אותנו שהנושא העיקרי של העבודה הוא המיינד: האפשרות שלנו להיות ממוקדים במה שאנחנו מבצעים, היכולת שלנו להביא את המודעות לכל חלקי הגוף, להיות אחד עם התנוחה. בספרו "עץ היוגה" מדבר איינגאר על הקשר בין אסנה לדְהִיַאנָה (או מדיטציה):

האם תבונתי ותודעתי נעות בגופי במקביל בלי להפריע לגדות הנהר שלי, לעור? האם אני יכול להרחיב את המודעות לַעצמי ולהביאה לכל חלק בגופי ללא הבדל? לזה אני מתכוון כשאני אומר מלאות של מדיטציה. אני מלא בגופי. המיינד שלי ערני. אני מאפשר להכרה שלי למתוח את עצמה, להתפשט כדי לכסות את החלקים השונים של גופי. כך אני לומד איך להיות אחד עם גופי, מוחי, נפשי, תבונתי, תודעתי ונשמתי ללא חלוקות כלל. בדרך זו אני מתרגל. לכן עבורי אין הבדל בין אסנה לדהיאנה. במקום שיש בו דהיאנה חייבת להיות אסנה. במקום שיש בו אסנה חייבת להיות דהיאנה. (מתוך הפרק הפרח ב"עץ היוגה")

 

מתרגלים המכירים את שיטת איינגאר חשים אינטואיטיבית בייחוד שלה. אך לרובנו קשה להגדיר במילים מהו בדיוק ייחוד זה. פראשאנט (Prashant) איינגאר (בנו של ב.ק.ס איינגאר) בנוסף להיותו מתרגל ומורה מעולה הוא גם פילוסוף – איש של מילים. ביום הולדתו ה-80 של אביו (ב-1998) נשא פראשאנט הרצאה שבה הוא אפיין את שיטת איינגאר[2]. פראשאנט מנה שלושה מאפיינים עיקריים של השיטה: מורכבות טכנית (intricacies (technical, רצף (sequencing), וזמני שהייה (timing).

להלן ציטוט של קטע קצר מההרצאה העוסק במורכבות הטכנית[3]:

"ההתבוננות הקפדנית בהיבטים הטכניים של האסנות מייחדת את מורי ומתרגלי שיטת איינגאר יוגה. יש החשים ומעירים שהשיטה מסובכת בגלל הפרטים הטכניים. אבל פרטים אלה אינם מסובכים אלא מורכבים. באמצעותם ניתנת למתרגל גישה אל הגוף פנימה, אל מעבר לפריפריה השלדית-שרירית שלו. פרטים טכניים אלו מאפשרים חדירה אל מעבר לגוף הפיזי והם מכוונים לכיוון הפסיכו-מנטאלי מתוך כוונה להגיע אל המיינד. מטרה זו דורשת העמקה וחדירה, אותם משיגים באמצעות המורכבות הטכנית. ללא המורכבות הטכנית אין אפשרות להגיע לעידון וללא עידון אי אפשר להגשים את מטרת האסנות. המורכבות הטכנית עוזרת לחדור פנימה ולגעת בתכנים הפסיכו-פיזיים והמנטאליים של האסנות. תכנים אלה מתקיימים במישור התודעתי של התנוחה. המורכבות הטכנית היא אצבע המצביעה לכיוון שער הכניסה פנימה. היא מרחיבה את הדרך ופותחת את התעלות כדי שנוכל לחדור מהשכבה הפריפריאלית של הגוף הפיזי ונגלה את המיינד המופנם. כל הדברים האלה קשורים ב"צ'יטה ווריטי נירודהה" – עיבוד התודעה, ריסון התודעה, עידון התודעה. ככל שרמת המתרגל גבוהה יותר כך מתחדדת הרגישות והעידון (refinement) שבו אפשר לעבוד על הפרטים."

 

צורת התרגול וההוראה של ב.ק.ס. איינגאר חושפת את העומק האינסופי שקיים באסנות. אפילו אסנה פשוטה כמו טריקונאסנה מספקת עבודה לחיים שלמים! יש כל-כך הרבה למה לשים לב, כל-כך הרבה מה לגלות! כל-כך הרבה עם מה להיות! וכל יום מחדש אנחנו פורשים את המזרון וחוזרים למערכה, כל יום זה חדש, כל יום מזמן אתגרים אחרים ומאפשר תובנות חדשות. הטריקונאסנה של אתמול אף פעם לא תוכל להיות בדיוק זהה לזו של היום. אסנה אף פעם לא יכולה להיות משעממת, אף פעם לא יכולה להיעשות באופן אוטומאטי, כהרגל, כל יום היא אתגר חדש, כר פעולה להתבוננות והתנסות.

במטפורה מחיי ארגונים אפשר לומר שאליינמנט היא האסטרטגיה של שיטת איינגאר[4]. לכל ארגון יש יעוד או רציונאל שמהווה הצהרה של מטרת הארגון, מהרציונאל נגזרת אסטרטגיה שהיא הדרך לממש את הרציונאל. מהאסטרטגיה נגזרות טקטיקות שונות. הרציונאל של היוגה הוא כמובן "צ'יטה ווריטיס נירודהה" (ריסון תנודות התודעה). האסטרטגיה של איינגאר לכך היא אליינמנט, משום שכאשר תנוחה מבוצעת באליינמנט נוצר באופן אוטומאטי שקט בתודעה ויש חוויה של ריסון התנודות. הטקטיקות הן הנקודות הטכניות השונות שנועדו בסופו של דבר להביא את המתרגל לשהייה בתנוחה מדויקת עם אליינמנט.

איינגאר אומר שתרגול לא מדויק הוא לא אֶתי. הבה ונתבונן בכמה תמונות המדגימות את ההבדל בין תרגול לא מדויק שנובע מרשלנות ופיזור או מחוסר בשלות וחוסר מודעות מספקת, לבין תרגול בשל ומדויק[5].

 

התמונה הראשונה מציגה תנוחה בסיסית ביותר: טאדאסנה (Tadasana), תנוחת ההר. אפשר לראות את הטאדאסנה של איינגאר (במרכז) ושל שני מתרגלים מנוסים אחרים (אגב, הימנית היא נכדה שלו), אפשר לראות שלביצוע המדויק והמושלם יש איכות שהיא מעבר לאיכות הפיזית. התנוחה של איינגאר מבטאת אחדות, איזון, סימטריה, הפנמה, שקט, יציבות ועוצמה. אין כל מאמץ מוגזם בביצוע, יש פשטות וחסכוניות. קיראו את ההערות באנגלית כדי לעמוד על ההבדלים באליינמנט ובדיוק של התנוחות המוצגות.

אני חושב שהתמונות במקרה זה שוות אלף מילים. אפשר להבין באמצעותן טוב יותר את האמירה של איינגאר שתרגול לא מדויק הוא לא אתי.

התמונה השנייה משווה ביצועים שונים של עמידת כתפיים (סאלמבה סרוונגאסנה). התנוחה של איינגאר מוצגת משמאל למטה. אפשר לראות שהקו האנכי עובר באמצע הקרסול, הברך, האגן ובית השחי – זהו אליינמנט מושלם! בתנוחות האחרות מוצגות סטיות שונות מהמרכז.אפשר להיווכח שכאשר האסנה נעשית באופן מושלם יש איכות חדשה שלא קיימת במקרים אחרים. יש זרימה אחרת של אנרגיה לאורך הגוף כולו, מה שיוצר מצב תודעה אחר.

(קו מרכזי ניצב שורטט מהגבות. החיצים מראים את הכיוון של הסטייה מהמרכז. הקו הניצב מתחיל ממרכז בית-השחי. החיצים מראים את הכיוון של הסטייה מקו זה)

בתמונה השלישית, החלק השמאלי מציג תנוחה פשוטה (אוטהיטה האסטה פאדאסנה) לפני תיקון והחלק הימני מציג את התנוחה לאחר תיקון. החיצים מראים שאחרי התיקון יש יותר גובה בפרינאום, במותניים, ובבתי השחי. בית החזה כולו מורם ופתוח יותר ומתיחת הידיים מבטאת איזון. ללא ספק התנוחה שמימין מבטאת יותר איזון, רצינות, הפנמה, דיוק ונוכחות, בעוד שחוסר הדיוק של צד שמאל משדר רישול ופיזור. אפשר לראות איך האסנות אינן רק תנוחות גוף אלא מייצגות גישה שלמה והוליסטית לחיים ולאבולוציה של התבונה האנושית.

מהו אפוא אליינמנט? כאמור, זהו מושג קשה ביותר לתרגום. אפשר לתרגם את זה ל"ישור", אבל זה לא אומר הרבה על העומק של המושג. אני מעדיף לתרגם ל"היערכות", כשהכוונה היא ל"היערכות נכונה של הגוף והמיינד באסנה באופן שיביא לזרימה חופשית ושווה של המודעות". tיינגאר הסביר מושג זה כך:

"When I speak of alignment, it means we have to balance the energy and intelligence evenly throughout the body so that the life force is maintained ever-green and ever-fresh by the practice of asana. We have to develop through alignment to enlighten the intelligence in all asana, as each asana distinctively beams different rays of awareness and attention on intelligence".

(Astadala Yoga Mala, Vol. 6, p. 209)

אליינמנט שגוי עלול ליצור במהלך הזמן בעיות ואף פגיעות גופניות. למשל, כאשר עושים טריקונאסנה לצד ימין, ורגל ימין איננה בקו ישר, נוצר עומס על מפרק הירך הימני, מה שעלול במשך השנים לשחוק את הרצועות שמייצבות את ראש עצם הירך בתוך השקע של האגן. וכך תיווצר פגיעה פיזית. אולם, המושג של אליינמנט חורג מעבר למיקום הפיזי של הגוף על קו ישר, משום שהוא קשור גם לזרימה נכונה של המודעות בתנוחה. ללא היערכות נכונה ומדויקת של איברי הגוף באסנה תהיה תחושה של מגבלה, של מאמץ והמודעות לא תוכל לזרום חופשי ולגעת בעור שווה על פני כל השטח שלו ובכל הכיוונים.

איינגאר לא התיימר לומר שהוא שה שהמציא את המושג 'אליינמנט', הוא אמר:

"I did not invent the word alignment, it is Lord Krishna, Yogeshavara (The Lord of Yoga) who has used the word alignment in Chapter 6.13 of the Bhagavad Gita, … He has given a plumb line of the body to perform each asana or an asana to sit for dhyana. These are the crown of the head, well of the throat and the perineum as plumb line…

Equanimity cannot happen without the techniques of alignment in body, senses, mind, intelligence and self. One can develop this in the art of adjustment in asana which turns into auspicious action". (Astadala Yoga Mala, Vol. 8, p. 159)

בראיון שהוא נתן ב-1982, הוא הסביר מתי וכיצד הוא התחיל להעריך את החשיבות של אליינמנט:

"It wasn't until then (1975 – when he established his Institute – RIMYI) that the idea struck me that alignment is the most important thing. Yoga is alignment".

 (Astadala Yoga Mala, Vol. 4, p. 84)

באותו ראיון הוא מסביר איך, ע"י התבוננות על תרגול של אנשים אחרים ועל התרגול שלו, הוא גילה את החשיבות של האליינמנט:

"Later, with this alignment of the skeleton-muscular body, I began to align my mind, intelligence and consciousness, which made me look within. This new frame of study and observation made me engulf all the instruments of the self and made the very self occupy the body – its frontiers – as citta prasdana and atma prasdana". (ibid)

מושגים כמו אליינמנט, איזון ובריאות חורגים אצל איינגאר הרבה מעבר לרמה הפיזית. אלו מושגים שקשורים לכל הרמות של הקיום האנושי: הפיזי, האנרגטי, הרגשי, השכלי והרוחני. שימוש מושכל בגוף הפיזי באסנות הוא תהליך חינוכי משום שהוא מאפשר לנו לחוות באופן ישיר מהו איזון, מהו אליינמנט ומהי בריאות. חוויה זו יוצרת בתוכנו שינוי משום שהיא יוצרת אינטגרציה של הרבדים השונים של הקיום שלנו. איזון מדויק באסנה מביא לאיזון רגשי, לאיזון מנטלי ולאיזון שכלי. זה איננו חינוך באמצעות הטפת מוסר אלא באמצעות התנסות ישירה.  יהודי מנוחין מנסח זאת כך (מתוך פתח הדבר לספר אור על היוגה): "תרגול היוגה במשך חמש עשרה השנים האחרונות שכנע אותי שלמרבית גישותינו הבסיסיות לחיים יש מקבילות פיזיות בגופנו. לפיכך צריכת ההשוואה והביקורת להתחיל באליינמנט של צד ימין וצד שמאל של גופנו".

כדי להבין דיוק ואליינמנט נדרש עומק ובשלות בתרגול; המתחיל ביוגה לא יוכל להכיר את העומק של הנושא ואת הפירות בהם זוכים. זהו תהליך שדורש סבלנות, נחישות, אומץ ונכונות להתמסר וללמוד – זה לא משהו שקורה מיד – זהו תהליך שמתרחש מתוך התרגול בהדרגה  ברמה הפיזית, הנפשית והרוחנית.

בהקדמה לספרו Yoga the path to holistic health כותב איינגאר כך: "הלחץ של החיים המודרניים יכול להוליך לכאב פיזי ולמחלה וגם לסבל נפשי: הרגשה של חוסר ערך ובידוד. יוגה עוזרת לשלב את המישורים המנטלי והפיזי ומביאה תחושה של איזון פנימי וחיצוני שלו אני קורא אליינמנט. אליינמנט אמיתי פירושו שהמיינד הפנימי מגיע לכל תא ולכל סיב בגוף."

ב-2005 כאשר ספרו האחרון של איינגאר Light on Life יצא לאור הוא נשאל: "מהי החשיבות של הדיוק והאליינמנט באיינגאר יוגה?" להלן תשובתו:

"חברים, אליינמנט מוליך לדיוק ודיוק הוא מצב אלוהי שבו האדם חווה את הכוח הקוסמי מתמזג עם הכוח האינדיבידואלי. בקצרה, דיוק הוא נקודת המפגש בין הנשמה האינדיבידואלית לנשמה האוניברסאלית"

בספרו Yoga Wisdom & Practice ( בהצגת התנוחה טאדאסנה) הוא כותב:

"לעיתים קורה שרגל אחת מרגישה חזקה, דרוכה, יציבה וישרה בעוד שהרגל השנייה נותרת ללא מודעות. אפשר להרגיש שרגל אחת במצב פסיבי ולא אלים והשנייה במצב אלים או אגרסיבי. לכן יש צורך לאזן בין שתי הרגליים עד שלא ניתן יהיה להבחין בין אקטיביות לפסיביות, בין אלימות לאי-אלימות… שנית, אם הרגליים אינן שוות, המיינד נותר לא יציב. בססו אליינמנט בגוף; בשרירים, במפרקים, בתבונה, באנרגיה ובתשומת הלב." (עמ' 26)

לכן, אליינמנט נכון לוקח אותנו על מעבר לדואליות, זה מזכיר לי את החוויה של ראיית עומק בתמונות תלת-ממד (3D images). כשמסתכלים על תמונה כזו רואים תחילה רק כתמי צבע חסרי פשר. כשבוהים בתמונה בלי להתמקד, כל עין מציגה תמונה אחרת. אולם ברגע מסוים מתרחשת מעין קפיצה קוואנטית: שתי התמונות מתלכדות ונוצרת איכות חדשה. לפתע התמונה מקבלת עומק – מתגלה מימד חדש שהיה נסתר קודם לכן! כל מי שהתבונן בתמונות כאלו מכיר את החוויה. אני חושב שיש בחוויה זו אלגוריה למסע הרוחני, דברים שהם נסתרים בתחילת הדרך הופכים לפתע לבהירים ומוחשיים. גם באסנה ברגע שיש דיוק ואיזון מושלם, יש התלכדות של שמאל וימין, שני הצדדים הופכים לאחד והדואליות נעלמת. כאשר שמאל מתלכד עם ימין, העבר מתלכד עם העתיד ורק ההווה קיים, אין יותר מקום לניגודים כמו עונג וכאב, הנאה וסבל, בושה ושבח, אלימות ואי-אלימות. היוגי מתעלה מעל כל צמדי הניגודים הללו ושרוי במצב המבורך של איחוד עם מהותו הפנימית – הנשמה (או פורושה). או כפי שאיינגאר אמר:

"Alignment in body, mind and souls leads to enlightenment"

(Astadala Yoga Mala, Vol. 6, p. 41)

[1] המילה alignment היא מושג חשוב בשיטת איינגאר ובגלל שהיא קשה לתרגום בחרתי להשתמש במילה בכתיב עברי.

[2] הרצאה זו פורסמה לאחר-מכן תחת הכותרת "Our System" בחוברת Yoga and the new Millennium שיצאה לקראת שנת 2000

[3] תורגם ע"י גבי דורון ומופיע באתר עמותת איינגאר

[4] דימוי זה לקוח מהמורה האהוב בירג'ו מהטה

[5] All Photos are from: "Astadala Yogamala Vol. 6", copied with permission from Allied Publishers

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *