הערות לסוטרות היוגה, פרק 1 – סמאדהי פדה

מאת: ד"ר איל שפרוני

זהו מאמר שני מתוך סדרה של מאמרים על סוטרות היוגה של פטנג'לי שנועדו לבאר את הנושאים העיקריים של הסוטרות. המאמר המקדים ("רקע להבנת סוטרות היוגה של פטנג'לי") מציג מבוא לסוטרות ומסביר את המושגים העיקריים שנדונים בהן. כאן אנו מתרכזים בפרק 1. למרות שלעיתים מתחילים את הלימוד בפרק 2 (סאדהנה-פדה או "על התרגול") משום שהוא מציג את האשטנגה יוגה (שמונת איברי היוגה). הרי שבפרק 11 מציג כמה מושגים חשובים ביותר עבור דרכו של היוגי; לכן אין לדלג עליו.

אין כאן פרשנות מלאה או מוסמכת של הסוטרות, אלא רק כמה הערות שעשויות לסייע לתלמיד המתחיל להתוודע לעולם העמוק והמורכב של היוגה הקלאסית.

לפרשנות מלאה של הסוטרות ראו: Light on the Yoga Sutras of Patanjali של בק"ס איינגאר (ובקיצור LOYS) וכן מקורות רבים נוספים.

ראו גם מאמרים קודמים של המחבר: "תמצית הפילוסופיה של היוגה לפי פטנג'לי" ו- "מ: קְרִיָא-יוגה ל: אשטנגה יוגה – אמצעים להשקטת התודעה בסוטרות היוגה של פטנג'לי".

 

 

מבוא לפרק

בתחילת הפרק פטנג'לי מציג את המהות והמטרה של היוגה (סוטרה I.2): יוגה צ'יטה וריטי נירודהה ("יוגה היא עצירת תנודות התודעה או עצירת הפעילות המנטאלית"); הוא קובע ש'העצמי הטהור' (Self עם S גדולה, או פורושה) נוטה להילכד ברשת המציאות החומרית ולהזדהות עם הפעילות המנטלית (I.3 – I.4). עיקרו של הפרק מסביר את הדרכים לממש את מהות היוגה (כפי שמוצגת בסוטרה השנייה) ואת המתודות והשלבים שבהן אפשר להפסיק את ההזדהות של העצמי הטהור עם עולם התופעות. מתוארים האפקטים של מצב היוגה (או הסמאדהי) ומוגדרים סוגים שונים של סאמדהי.

סוטרות I.5 – I.11 מתארות את תנודות התודעה שאותן יש להפסיק, כיצד התודעה שלנו בנויה וכיצד אנחנו מכירים את העולם ורוכשים ידע לגביו. לאחר-מכן פטנג'לי מציג דרך כפולה (אבהיאסה – תרגול ו-ואירגיה – ויתור) כדי להשקיט את תנודות התודעה (סוטרה I.122). שני עקרונות יסודיים אלו הם בסיס לכל מתודולוגיית היוגה ומציגים את שתי האיכויות שצריכות לאפיין את התרגול שלנו[1].

פטנג'לי ממשיך בתיאור מצבי התודעה שמתפתחים כתוצאה מתרגול היוגה (I.17 עד I.19 ו-I.41 עד I.45). סוטרות אלו מתארות תהליך של טיהור התודעה והזיכרון מהמשקעים והרשמים של העבר (סאמסקרות), כדי לאפשר מצב תודעה בלתי מותנה שבו העצמי הטהור יכול לזרוח ביופיו המקורי. מוצגים שישה מצבים שונים של סמאדהי. פטנג'לי מתאר גם מכשולים (אנטאריס) שניצבים בדרכו של היוגי (I.30 – I.31) ונותן כיוונים שונים להתגברות על מכשולים אלו (I.32 – I.39).

הפרק גם עוסק במושג האל (אישוורה) בהקשר של היוגה, האל מתואר כישות שאינה נגועה בסבל המאפיין את בני-האדם הרגילים (דוקהה)  וכמקור כל הידע. התרכזות באל ושינון ההברה 'אום' שמייצגת אותו, מתוארים כדרכים להשגת סאמדהי ולהתגברות על המכשולים ((I.23 – I.299).

בסוף הפרק (I.46 – I.51) פטנג'לי מציג את הסמאדהי העליון – סמאדהי ללא גרעין או ללא אובייקט.

סקירת הסוטרות העיקריות בפרק

נביא תרגומים של ד"ר דני רוה ושל ב.ק.ס. איינגאר.

 

2. יוגה היא עצירת הפעילות המנטאלית

2 Yoga is the cessation of the movements in consciousness.

משפט מפתח זה מציג את מטרת תרגול היוגה. יוגה היא תרגול שמביא את התודעה (צ'יטה) למצב של שקט ומיקוד. סוטרה זו מכילה שלושה מושגי מפתח: צ'יטה (citta), וריטי (vrtti) ו-נירודהה (nirodha). על משמעות כל אחד ממושגים אלו נכתבו תילי תילים של מאמרים ופרשנויות. המושג צ'יטה שמתורגם בד"כ לתודעה הוא מושג רחב הכולל את כל הכשרים המנטאליים, לרבות זיכרון, חשיבה, תחושת העצמיות וכו'. המושג וריטי מתאר את התהליכים או הפעילויות המנטאליות, אלו הם תנודות התודעה. המושג נירודהה מציין הפסקה, עצירה, ריסון או הכחדה (ראו הערות על כך בהמשך).

3. אז שרוי הרואה במצבו הטבעי

3 Then the seer dwells in his own true splendor.

סוטרה זו מגדירה את המטרה של עצירת התנודות – או הפסקת ההזדהות, כי הפסקה כזו מאפשרת לרואה להיות שרוי במצבו הטבעי. 'הרואה' (drastr) הוא זה שמתבונן, העד הדומם שבתוכנו שאינו מושפע מהתנודות, מהעליות והמורדות של החיים בעולם החומר – זהו פורושה – המצע הטרנסצנדנטי של הקיום שעומד בלב הפילוסופיה של היוגה והסאנקהייה.

4. אלמלא כן הוא מזדהה עם הפעילות המנטאלית

4. At other times the seer identifies with the fluctuating consciousness.

מתברר שיש ל'רואה' נטייה להזדהות עם תנודות התודעה. כלומר, מסיבה כלשהי נוצר ערבוב (samyoga) בין הרואה – הפורושה, לבין 'הנראה' (drsya) – עולם החומר והתופעות, או הטבע –הפרקריטי. כדי להתגבר על הערבוב או הבלבול הזה יש לתרגל יוגה. השקטת תנודות התודעה תאפשר לרואה להיות 'שרוי במצבו הטבעי'.

בהמשך (סוטרות 5-11) פטנג'לי מתאר את הוריטיס – תנודות התודעה – זוהי כל הפעילות המנטאלית שמאפיינת את התודעה האנושית הרגילה. ואז הוא מגיע לדרך לעצירה:

12. עצירתה (של הפעילות המנטאלית) נעשית על-ידי פעילות

רפיטטיבית (אָבְּהְיָאסָה) והתבוננות מדיטטיבית (וָיְרָאגְיָה).

12. Practice and detachment are the means to still the fluctuations.

משפט מפתח זה מתאר כיצד עוצרים את תנודות התודעה. ברור שזו אינה משימה קלה. התנסות של חמש דקות תגלה שקשה לנו לשלוט על הפעילות המנטאלית שלנו. לכן דרושה כאן מתודה שמחייבת תרגול מתמשך ומסור. פטנג'לי מתווה דרך בעלת שני נדבכים: תרגול ואי-השתוקקות, או ויתור.

אז הוא פונה לבאר מושגים אלו:

13. פעילות רפיטטיבית היא מאמץ להשיג יציבות בכך

(במצב של תודעה שקטה).

13. Practice is steadfast effort to still these fluctuations.

14. היא מושרשת היטב כשהיא נעשית בתשומת-לב, לאורך זמן

ובלא הפסקה.

14. Long, uninterrupted, alert practice is the firm foundation for restraining the fluctuations.

 

ומהי וָיְרָאגְיָה? לרוב מתרגמים מושג זה כ'אי-השתוקקות' או ויתור (ההיפך מאחיזה או היצמדות):

15. התבוננות מדיטטיבית (וָיְרָאגְיָה) פירושה מודעות לעוצמה

המושגת על-ידי אי-השתוקקות לאובייקטים נראים ונשמעים.

15. Renunciation is the practice of detachment from desires

 

בהמשך פונה פטנג'לי להגדרת מושג הסמאדהי:

17. (סָמָאדְהִי) שיש בו מאפיינים של מחשבה, חקירה, תחושת-אושר ותחושת-אני נקרא '(סָמָאדְהִי) הכרתי' (סָמְפְּרָגְיָאטָה-סָמָאדְהִי).

17. Practice and detachment develop four types of Samadhi; Self analysis, synthesis, bliss, and the experience of pure being.

 

ארבעת סוגי הסמאדהי נקראים בסנסקריט: ויטרקה, ויצ'ארה, אננדה ו-אסמיטה. בהמשך נחזור למושגים אלו.

 

כעת פטנג'לי מציג את מה שב.ק.ס איינגאר מכנה "חמשת הויטמינים היוגיים":

20. האחרים (זוכים ב'סָמָאדְהִי על-הכרתי') בזכות העובדה שאינם

מפקפקים בכך שהדבר אפשרי (שְרָדְּהָא), כוח (וִירְיָה), זיכרון

(סְמְרְטִי), 'סָמָאדְהִי (הכרתי') ו'תובנה יוגית' (פְּרָגְיָא).

 

הנושא הבא הוא מושג האל:

24. האל הוא פּוּרוּשָה מיוחד שאינו מוכתם על-ידי גורמי-המכאוב (ה-קְלֵשוֹת), פעולות, תוצאותיהן והרישומים שהן מותירות.

 

ואז, המכשולים בדרך היוגית:

30. המכשולים המסיחים את הדעת הם: מחלה, עייפות, ספק, אי תשומת-לב, עצלות, התפזרות, (התבצרות ב-)דעות מסוימות, אי-השגת מדרגה מסוימת ואי-יציבות.

30. The obstacles are disease, inertia, doubt, heedless, laziness, indiscipline of the senses, erroneous views, lack of perseverance, and backsliding.

31. הסימפטומים של היסח-הדעת הם כאב, תסכול, רעד

איברים ושאיפה ונשיפה (בלתי-מוסדרות).

31. Sorrow, despair, unsteadiness of the body and irregular breathing further distract the citta.

כאן פטנג'לי מביא דרכים שונות להתגבר על מכשולים אלו, אבל ראשית הוא קובע:

32. כדי לסלק אותם (את המכשולים) הפעילות הרפיטטיבית

(אָבְּהְיָאסָה) צריכה להתמקד בעיקרון אחד.

32. Adherence to single minded effort prevents these impediments.

שאר הדרכים מובאות בהמשך (עד סוטרה 39)

 

ואז פטנג'לי חוזר להגדיר את סוגי הסמאדהי:

 

41. מבחינתו של מי שפעילותו המנטאלית פחתה, שהוא כמו אבן-חן שקופה, ישנה התמזגות (סָמָאפָּטִּי) של התופס, התפיסה ומה שנתפס.

41. The yogi realizes that the knower, the instrument of knowing and the known are one, himself, the seer. Like a pure transparent jewel, he reflects an unsullied purity.

 

בפרשנות שלו לסוטרה זו איינגאר מבאר את המושג סמאפטי כך:

“Patanjali's description of samapatti underlines the subtle distinction between yoga, samadhi and samapatti. Yoga is the employment of the means to reach samadhi. Samadhi is profound meditation, total absorption. Samapatti is the balanced state of mind of the seer who, having attained samadhi, radiates his own pure state. Yoga and samadhi, in other words, can be regarded as practices; samapatti the state towards which they lead."

42. המדיטציה הקרויה 'סָ-וִיטָרְקָא סָמָאפָּטִּי' ('התמזגות הכרתית') היא כזו שמתערבבים בה צליל (או מילה),האובייקט (שהצליל או המילה מצביעים עליו), ידיעה והמשגה.

42. At this stage, called savitarka samapatti, the word, meaning and content are blended and become special knowledge.

אפשר לפרש סוטרה זו כתיאור של מצב סמאדהי שבו התודעה חובקת את העולם ואז אין הבדל עוד בין המושג (שהוא אובייקט מנטאלי) לאובייקט עצמו בעולם. התודעה מאחדת את הכול בתוכה.

 

43. המדיטציה הקרויה 'נִיר-וִיטָרְקָא' ('התמזגות על-הכרתית') מתחוללת כאשר הזיכרון מטוהר (מתכניו),התודעה כמו-מתרוקנת מטבעה שלה והאובייקט לבדו מפציע (בה).

43. In nirvitarka samapatti, the difference between memory and intellectual illumination is disclosed; memory is cleansed and consciousness shines without reflection.

 

44. באותו אופן מוסברים (שני סוגי מדיטציה נוספים:)'סָ-וִיצָ'ארָא' ('מדיטציה שיש בה חקירה') ו-'נִיר-וִיצָ'ארָא' ('מדיטציה שהיא מעבר לחקירה'), שהאובייקטים שלהם מעודנים יותר.

44. The contemplation of subtle aspects is similarly explained as deliberate (savicara samapatti) or non-deliberate (nirvicara samapatti).

45. האובייקטים עשויים להיות מעודנים עד כדי היעדר-

תכונות.

45. The subtlest level of nature (prakti) is consciousness. When consciousness dissolves in nature, it loses all marks and becomes pure.

46. כל אלה נכללים בקטגוריית 'סָמָאדְהִי עם אובייקט'.

46. The states of samadhi described in the previous sutras are dependent upon a support or seed, and are termed sabija.

47. כשהמדיטציה הקרויה 'נִיר-וִיצָ'ארָא סָמָאפָּטִּי' ('מדיטציה שהיא מעבר לחקירה') נעשית צלולה, מושגת בהירות ביחס לעצמי.

48. זהו מצב של 'תובנה יוגית' (פְּרָגְיָא) אמיתית.

49. ('תובנה יוגית') זו שונה במהותה מ(הידיעה המושגת) על-ידי עדות מהימנה או היקש שכלי, משום שיש לה מטרה ספציפית (כלומר שחרור).

50. הסָמְסְקָארָה שהיא ('התובנה היוגית') יוצרת בולמת   סָמְסְקָארוֹת אחרות.

51. כאשר אפילו היא (הסמסקארה של 'התובנה היוגית')

נמוגה, כתוצאה מכך שהכל נמוג, זהו סָמָאדְהִי בלי-  אובייקט.

51. When that new light of wisdom is also relinquished, seedless samadhi dawns.

 

עד כאן סקירה קצרה של הפרק, נעבור כעת להערות מקיפות יותר על הפרק.

ביאור הסוטרות

הסוטרה הראשונה היא מעין קריאה של יציאה לדרך:

I.1 atha yoga anushasanam

להלן מדריך היוגה[2]

המילה "האטה" היא מילה מבשרת טובות (auspicious), רק ההברה הקדושה אום נחשבת למבשרת טוב יותר מאשר האטה. יש עוד סוטרות (למשל ברהמה-סוטרה) שמתחילה במילה זו. אנו יוצאים לדרך, למשימה גדולה, לימוד יוגה! סביר שניתקל במכשולים בדרכנו ולכן יש להתחיל במילה שמביאה מזל ומבשרת הצלחה.

את המילה "אנושאסנה" פוירשטיין (Feuerstein) [3] מתרגם כ"הצגה/הוראה". איינגאר מתרגם כ"קוד התנהגות"; מהו קוד ההתנהגות היוגי?

התשובה לכך ניתנת בהמשך, בסוטרה II.28 באמצעות המילה "אנושטנה" (anusthana), שאותה הוא מתרגם כ"תרגול מסור". לפי איינגאר, יש קשר בין שתי המילים האלו, ו"אנושטנה" מסבירה את "אנושאסנה" שמופיעה בסוטרה זו.

 

ואז להגדרת היוגה:

I.2 yogash chitta vritti nirodhah

יוגה היא הגבלה/השקטה/ריסון/הכחדה של תנודות הצ'יטה (או השקטת הפעילות המנטלית)

ההגדרה של פטנג'לי היא מעניינת: איך אנחנו היינו מגדירים יוגה?

קרוב לוודאי שהיינו מדברים על דרך חיים, או שיטת תרגול או משמעת שמקרבת את האדם אל עצמו, מאפשרת לו להכיר את מהותו האמיתית. אחדות של האדם עם הנשגב, הנצחי, האלוהי; של העצמי הפרטי (ג'יוואטמאן) עם העצמי האוניברסאלי (פארמאטמאן), וכיו"ב.

פטנג'לי לא מדבר בשלב זה על אלוהים וגם לא על אחדות, אלא רק על האפשרות ליצור שקט או ריסון של הצ'יטה.

ההגדרה של פטנג'לי היא מאלפת. יוגה היא אוניברסאלית, יש לה השלכות ומשמעויות רבות, אנשים רבים בכל התקופות ראו בה דברים שונים, להגדיר מושג כה רחב היא משימה קשה ביותר. ועם זאת, פטנג'לי מצליח לתת הגדרה בשלוש מילים: "צ'יטה ווריטי נירודהה". מכל המילים האלו הוא מסביר בהמשך רק את המילה "וריטי". לגבי שתי המילים האחרות, לא מופיעה הגדרה, ולכן יש צורך בפירוש.

מהי הצ'יטה?

כל המתרגמים מעידים שזהו מושג קשה לתרגום. פוירשטיין מנתח את ההקשרים שבהם מילה זו מופיעה בחיבור כולו ובונה מודל על-פי זה. הוא מתרגם ל"תודעה". אך הוא מציין ש"טבעה של התודעה הוא אחת התעלומות הגדולות של הקיום האנושי". מכל מקום, ברור לנו שיש הבדל בין האדם לשאר הבריאה; לאדם יש משהו שאין לחיות, הוא יצור שניחן ביכולת חשיבה ורפלקציה, הוא יכול להתבונן על עצמו, לשאול "מי אני?" ו"מהו היקום?", הוא מודע לעובדה שהוא נולד ויום אחד ימות. האדם הנו יצור בעל בחירה, התנהגותו לא מוכתבת אוטומטית ע"י אינסטינקטים. הוא יכול להקדיש את חייו מתוך חמלה ואהבה לשירותם של אנשים אחרים או לזרוע הרס וחורבן. אותו משהו שמייחד את האדם הוא ה"צ'יטה", מושג זה כולל את יכולת החשיבה, עיבוד המידע והסקת המסקנות (מאנאס), תחושת העצמי טהור או הנבדלות (אהמקרה) ויכולת השיפוט והבחירה (בודהי). הצ'יטה כוללת גם את המצפון.

מהי נירודהה?

הפרשנים חלוקים בדעתם לגבי חומרת המשמעות של המילה nirodhah. למעשה יש כאן צומת דרכים בהבנת החיבור כולו. יש שמפרשיםנירודהה כהכחדה מוחלטת, שאחריה המיינד אינו חוזר לתפקד בתפקוד הרגיל שלו. כלומר היוגי שהגיע לצ'יטה נירודהה אינו יכול להמשיך לחיות בעולם. אחרים לעומת זאת מפרשים נירודהה כהפסקה שיכולה להיות זמנית; כלומר, היוגי יכול להפסיק בכוח רצונו את תנודות התודעה ולשקוע במצב חסר חשיבה של שקט, מצב שבו כל התהליכים המנטאליים, לרבות הזיכרון והסקת המסקנות מושהים. אבל היוגי יכול בכל-זאת להמשיך ולתפקד בעולם, משום שהוא יכול לחדש את הפעילות המנטאלית כאשר הוא חפץ בכך.

אם מתרגמים נירודהה לעצירה מוחלטת ואף להכחדה יוצא שמטרת היוגה היא להביא להכחדה מוחלטת של כל הפעילות המנטאלית, לרבות החשיבה, הזיכרון, הסקת מסקנות וכו'. לדעתי, זו לא יכולה להיות הכוונה. יוגים מוארים שהגשימו את מטרת היוגה לא הפכו ל'צמחים', אלא המשיכו לתפקד במישור הרגיל, אבל מבלי להיות מעורבים ומושפעים מהתנודות המנטאליות. אני מקבל בעניין זה את פרשנותו של Ian Whicher שמבין נירודהה כ"הפסקה של ההזדהות השגויה עם תנודות התודעה" [4]. כלומר, לא מדובר כאן בעצירה של תנודות התודעה עצמן, אלא ביצירת ניתוק שמאפשר להיות לא מושפעים, או לא מזוהים עם התנודות הללו.

 

הצ'יטה שלנו משתנה מרגע לרגע, חלק מתהליך ההישרדות וההתפתחות שלנו הוא היכולת שלנו להשתנות ולהתאים את עצמנו למציאות. מצב התודעה שלנו משתנה ללא הרף כתוצאה מפעילות החושים, מתהליכי זיכרון, מהסקת מסקנות וכיו"ב. במוחנו נוצרת ללא הרף המשגות (conception) חדשות כתוצאה מדברים שאנחנו קולטים (pratyaksha), מסיקים (anumana) או שומעים וקוראים (agamah). פטנג'לי אומר שיוגה היא היכולת להפסיק את ההשתנות הבלתי פוסקת הזו של הצ'יטה. אפשר לומר שפטנג'לי מגדיר מצב תודעה לו הוא קורא "יוגה". בתפקוד הרגיל שלנו אנחנו מתנודדים בין צמדי הניגודים ונתונים לדואליות שנובעת מהדרך שבה אנו תופסים את העולם בתודעה שלנו, המושגים שאנו יוצרים והשפה בה אנו משתמשים. התודעה שלנו כוללת את הזיכרון והמחשבה שלנו נעה לעבר ולעתיד, מתרוצצת בין זיכרונות לבין תכניות ודאגות. ההתנהגות שלנו מושפעת מרבדים ומשקעים של דעות, פחדים, המשגות. אנחנו לא רואים את הדברים בצורתם הפשוטה ולכן חווים אי-נחת. גם רגעי העונג צופנים בחובם אי-נחת כי אנו מודעים לארעיות שלהם.

פטנג'לי אומר שיש אפשרות אחרת, שיש לנו יכולת לעצור את כל הסחרור הזה, להשקיט את התנודות, לעבור מעבר להמשגות ולהתניות שלנו ולהיות בהווה עם הדברים כפי שהם ולא כפי שאנחנו רוצים שיהיו או חוששים שיהיו. מצב זה הוא יוגה. זה לא אומר שהעולם מפסיק להתקיים עבורנו, אלא שאנחנו יכולים לעצור את ההזדהות עם השינויים הבלתי פוסקים של המציאות (לרבות התודעה) וכך לגלות את טבעו האמיתי של ה'אני'.

איך עושים זאת? התשובה ניתנת בהמשך; בסוטרה I.12 ולמעשה פרק 2 כולו עוסק בכך.

במובן מסוים מצב של עצירה הוא לא טבעי, משום שהטבע הוא שינוי ותנודה בלתי פוסקת. למה שנרצה לעצור הכול ולהיות במצב של "יוגה"? הסוטרות הבאות מסבירות זאת.

I.3 tada drashtuh svarupe avasthanam

אז הרואה שרוי בתפארתו האמיתית (או במצבו הטבעי)

ע"י השקטת תנודות התודעה, ה"רואה" מתגלה בטבעו האמיתי או במהותו שלו (svarupe). איינגאר כותב: "כאשר המיינד מרוסן ומווסת, חווים מצב הוויה רפלקסיבי. במצב זה, הידע זורח בבהירות כה רבה עד שההוד של הרואה מורגש. ראייה זו של הנשמה זורחת ללא כל פעילות של הצ'יטה."

בסוטרה זו פטנג'לי משתמש במונח "רואה", שהוא נרדף ל"פורושה" (המילה פורושה מופיעה לראשונה ב- 1.16) או "אטמאן". איך מגיעים לחוויה של פורושה? זה לא משהו שמוכר לנו מהניסיון היומיומי שלנו.

פטנג'לי מדבר על סטווה כמעין אילוסטרציה לפורושה, אבל אומר שיש הבדל אינסופי בין השניים. אבל סטווה זה הכי דומה לפורושה שאנחנו יכולים לתפוס. (ניטשה אמר שההבדל בין הדומים הוא בלתי ניתן לגישור). (מטרת האיורוודה היא להביא את האדם למצב סאטווי, היוגה מטרתה להביא לשחרור שהוא מעבר לסטווה, מעבר לידוע).

הקדוש והחכם שנקרה (שחי במאה השמינית) מצמצם הכול למשפט יחיד: "טאט (זה) טוואם (אתה) אסי" – זה הנך אתה. נאמר שתפקיד המורה הוא לבלבל (מוהה) כדי לערער את המושגים של התלמיד ואז כשהמיינד שלו משתתק, אומרים את המשפט "טאט טוואם אסי".

יש פה איזו קפיצה קוונטית שלא ניתנת לתיאור במילים. פטנג'לי מנסה להביע במילים את הבלתי ניתן, את השקט. אפשר להשוות זאת ללימוד שפה זרה, לומדים מילים ודקדוק, אבל יש שלב מסוים שבו פתאום מתחילים לחשוב או לחלום בשפה. ואז היא כבר לא זרה. יש איזו קפיצה שמתרחשת באופן ספונטאני.

באופן דומה, צליל האום, מבטא את השקט, יש בו אה, אוׁ, אֶ, ואז מ' שמתחיל את השקט ואחריו דממה.

 

I.4 vritti sarupyam itaratra

בזמן אחר, הרואה מזדהה עם תנודות התודעה (או עם הפעילות המנטלית)

תרגום הפרשנות של Vyasa לסוטרה זו:

At other times, the seer appears to assume the form of the modification of the mind.

פוירשטיין מתרגם:

בפעמים אחרות (יש) תואמות (של העצמיות) לתנודות (של התודעה)

כאשר 'תואמות' אינה 'זהות' פשוטה.

למרות שהממשות של הצ'יטה היא חסרת צורה, איינגאר מציע את ההמחשה הבאה:

אפשר לדמיין שהצ'יטה היא כמו עדשה שאינה מכילה כשלעצמה אור, אך מונחת מעל מקור של אור טהור. משטח אחד של העדשה, זה שפונה כלפי מטה לכיוון הנשמה הוא נקי. לרב אנו מודעים לפן זה של הצ'יטה רק כשהיא מדברת אלינו באמצעות המצפון. בחיי יומיום אנו מודעים בעיקר למשטח העליון של העדשה, המחובר לעולם באמצעות החושים והמיינד. העולם החיצון פועל על משטח זה באמצעות תשוקות ופחדים וגורם לעדשה להיות עמומה ואפילו מזוהמת ומחורצת, מה שמונע מאור הנשמה לזרוח מבעד לעדשה. ללא הארה פנימית, הצ'יטה מחפשת את האורות של הקיום החיצוני המותנה. כל הטכניקות, התרגול והמשמעת של היוגה מיועדות לנתק את התודעה מההזדהויות שלה עם העולם התופעתי, ע"י שליטה בחושים וניקוי העדשה של הצ'יטה, עד שהיא תעביר באופן מלא ואך ורק את אור הנשמה.

הזדהות (sarupya) היא הנטייה שלנו לזהות את עצמנו עם הגוף שלנו, התפקיד שלנו, המעמד שלנו, המחשבות שלנו וכו'. לפי היוגה, כל ההזדהויות האלו אינן המהות האמיתית. משל יפה מדגים את ההזדהויות כאדם שמודד משקפיים. כל אחד מזוגות המשקפיים שהוא מודד מעוות את המציאות בצורה אחרת. והאדם ממשיך להחליף משקפיים בתקווה לראות את המציאות בצורה לא מעוותת. אין רע בהזדהויות עצמן, כל עוד יודעים שהן לא הממשות. כלומר אם האדם מרכיב משקפיים ומודע לכך שהן אינן משקפות את המציאות באופן מלא ונכון, אז זה בסדר. כדי לחיות ותפקד אנחנו צריכים להזדהות עם התפקיד שלנו בחיים, אבל עלינו לזכור שזו איננה המהות שלנו.

למה זה חשוב?

משום שהזדהות עם התפקיד שאנו עושים מוליכה לראייה מעוותת ומביאה לנו סבל. לפי פטנג'לי מקור הסבל הוא בראייה לא נכונה או אי-ראייה (א-וידיה). אי ראיית המציאות כפי שהיא. כדי להשתחרר מהסבל עלינו לראות מבעד להזדהויות. הדרך לעשות זאת היא הפסקת תנודות הצ'יטה כך שהרואה יהיה שרוי במהותו הנצחית ורבת ההוד.

אפשר לשאול מדוע הרואה נראה כמקבל ("appears to assume") את הצורה של התנודות? פטנג'לי אינו עוסק בשאלה זו. הוא אינו מתיימר להסביר תעלומה בסיסית זו. הוא מציין בפשטות שאנו נולדים חסרי מודעות להוויה היסודית שלנו – לעצמי הטהור (הפורושה), ואי-ידיעה זו היא שורש כל הסבל שאנו חווים.

הערפול הזה של העצמי טהור (sarupya) הוא לכאורה ואינו ממשי. השמש זורחת תמיד במלוא תפארתה, אך כאשר האגם אינו שקט הוא משקף אותה באופן מעוות ומשובש.

I.5 vrittayah pancatayah klishta aklishta

הפעילות המנטאלית נחלקת לחמישה סוגים והיא עשויה להיות מכאיבה או בלתי-מכאיבה.

 

כאן פטנג'לי מתחיל להגדיר את המושג vritti שהופיע לראשונה בסוטרה השנייה. פטנג'לי מונה חמישה סוגי תנודות. השאלה היא האם חלוקה זו לחמש מתיימרת למצות את כל התנודות. החוקרים חלוקים בשאלה זו. פוירשטיין אומר שיש לבחון את חמשת הקטגוריות תוך התייחסות מעשית של התנודות שיש להפסיק, אך אין כאן קטלוג ממצה של כל מצבי התודעה.

מה פירוש שהתנודות יכולות להיות "מכאיבות או בלתי מכאיבות"?

איינגאר אומר שהטבע גורם לתנודות להופיע בצורה המכאיבה, בעוד שפורושה נוטה להביאם למצב לא כואב. למשל, הזיכרון יכול להיות כואב כאשר זיכרונות העבר מכבידים עלינו ומייסרים אותנו, וכובלים אותנו לזמן הפסיכולוגי, אך מופיע כלא-כואב כאשר הוא מסייע לנו בדרכנו לשחרור ע"י יכולת האבחנה וההשוואה. שינה מופיעה ככואב בהיבט העמום שלה (שינה טרופה) אך יכולה להיות התנסות חיובית כמו בהתעוררות משינה עמוקה וטובה שנותנת הצצה למצב גבוה יותר של שקט ושמחה.

הצ'יטה פועלת כגלגל, והמצבים המענגים והכואבים מתפקדים כמו שני חישורי הגלגל וגורמים לתנודות ושינויים בעצמי. הווריטיס במצב הכואב והלא-כואב שלהם אינן ישויות נפרדות ומקבילות, אלא מזינות ותומכות זו בזו.

I.6 pramana viparyaya vikalpa nidra smritayah

(הפעילות המנטאלית כוללת) ידיעה נכונה (פְּרָמָאנָה),

ידיעה שגויה (וִיפָּרְיָיָה), המשגה (וִיקָלְפָּה), שינה(נִידְרָא) וזיכרון (סְמְרְטִי).

השינויים של הצ'יטה שפטנג'לי מונה הם המשגות שנוצרות בתודעה, אלו יכולות להיות המשגות תקפות או לא תקפות, הן יכולות להיות גם ריקות. גם שינה היא מצב ייחודי של הצ'יטה וכמובן שהזיכרון מבטא את השינוי ואוגר אותו לטווח ארוך. מה שבולט כאן הוא שחמשת הקטגוריות הללו לא כוללת רגש, אלא שייכות לתחום הקוגניציה בלבד. נראה שפטנג'לי מתכוון יותר לאופני התפיסה של המציאות ולא לכל הפעילות המנטאלית.

I.7 pratyaksha anumana agamah pramanani

ידיעה נכונה מושתתת על נתוני החושים, היקש שכלי ועדות מהימנה.

זה עונה על השאלה האפיסטמולוגית (תורה ההכרה) של איך אנו רוכשים ידע תקף. כדי לרכוש ידע תקף אנחנו משתמשים בחושינו, או מסיקים מסקנות או שומעים או קוראים עדויות של אנשים אמינים. זה מסכם את הדרכים שלנו להגיע לידע תקף, לרבות כל הפעילות המדעית.

I.8 viparyayah mithya jnanam atad rupa pratistham

ידיעה שגויה היא תפיסה מוטעית של אובייקט, לא כפי-שהוא.

 

I.9 shabda jnana anupati vastu shunyah vikalpah

המשגה מושתתת על מילים שאין מאחוריהן אובייקט אמיתי.

ויקפלה היא יותר מדמיון או הזיה, זוהי ההמשגה הבלתי פוסקת שלנו את המציאות במונחים של שפה. כל מושג בשפה הוא הפשטה ולכן הואויקלפה, למשל: המושג "שולחן" הוא הפשטה של אינספור אובייקטים ממשיים להם אנו קוראים שולחן. התודעה שלנו תופסת את המציאות באמצעות הקטגוריות האלו. זהו מכשול משמעותי המונע מאתנו לחוות את המציאות כפי שהיא. יחד עם זה, השפה הוא האמצעי שלנו לתאר את המציאות וכך להתקדם בדרך הרוחנית. הזן עוסק רבות בפרדוקס זה. אין ספק ש-ויקלפה יכולה להיות מכאיבה או לא מכאיבה.

I.10 abhava pratyaya alambana vritti nidra

שינה היא פעילות מנטאלית המתייחסת למה שאיננו קיים.

שינה היא חידה גדולה. מה ההבדל בין שינה לבין מצב של נירודהה?

שינה יכולה להיות טמאסית, רג'אסית או סאטווית.

שינה יכולה להיות עם חלומות או ללא חלומות. בשינה עם חלום, למרות שאיברי הפעולה ואיברי החישה לא פועלים, המיינד פועל ויוצר מציאות פנימית. שינה עם חלימה מקבילה אפוא לגוף האסטראלי שאינו כפוף למגבלות החומר, במציאות אסטראלית אפשר ליצור עולמות בכוח המחשבה – ממש כמו בחלום. שינה עמוקה מקבילה לגוף הסיבתי כי בה המיינד נח ונספג בתוך הנשמה. שינה נותנת לנו הצצה למצב של אחדות עם הנשמה, של סמאדהי. זה כאילו הבורא רצה לאותת לנו שדווקא בהיעדר פעילות מנטאלית אנו חווים אושר עילאי. אבל בשינה אין לנו מודעות של החוויה, אין לנו יכולת אבחנה (viveka) ואין לנו שליטה. אנחנו לא תמיד יכולים להיכנס בכוח רצוננו לשינה עמוקה.

איינגאר כותב שהחוויה של שינה עמוקה יכולה להדריך אותנו בזמן הערות. הדמיה של מצב זה כאשר ערים היא סמאדהי.

I.11 anubhuta vishaya asampramoshah smritih

זיכרון הוא שימור של אובייקט שנחווה בעבר.

 

ההגדרה של פטנג'לי מתאימה יותר למושג 'היזכרות' מאשר למושג 'זיכרון'. המושג של זיכרון העומק נידון בהמשך בסוטרה I.43.

 

וכעת לסוטרה החשובה שמגדירה איך מגיעים ל-נירודהה:

I.12 abhyasa vairagyabhyam tan nirodhah

עצירתה (של הפעילות המנטאלית) נעשית על-ידי פעילות

רפיטטיבית (אָבְּהְיָאסָה) והתבוננות מדיטטיבית (וָיְרָאגְיָה).

 

מה הכוונה במילה אבהיאסה?

לרב, אנו מבינים תרגול כחזרה מכאנית על אותה פעולה מספר רב של פעמים. האם זו הכוונה כאן?

לפי הסוטרה העוקבת אבהיאסה היא "מאמץ להשיג יציבות". יש לזכור כי המטרה היא השקטת התנודות המנטאליות. לפיכך אבהיאסה היא מאמץ לשהות זמן ממושך במצב כלשהו. זה דורש מאמץ: למשל, לשבת בתנוחה קבועה, ללא תזוזה במשך זמן רב למרות אי-נוחות דורש מאמץ רב, למרות שצופה מבחוץ לא יראה שום מאמץ – המתרגל לא מזיע או מתנשף. זהו סוג אחר של מאמץ.

 

מה הכוונה במילה ואיראגיה?

המילה "ראגה" מתורגמת כהיקשרות או היצמדות לדברים מענגים. היא נגזרת מהשורש ראג בסנסקריט, שפירושו צבע. ואיראגיה היא אפוא מצב מנטלי שבו האירועים וההתרחשויות בעולם סביב אינם צובעים את התודעה שלנו. התודעה נותרת ניטרלית, אפילו כאשר קורים דברים שמעוררים כעס, צער, אכזבה, דאגה וכיו"ב. זה לא אומר שהיוגי לא חש את הרגשות הללו, הוא כן חש אותם, אך הוא לא נותן להם לצבוע את התודעה שלו ולהשפיע על האופן שבו הוא מגיב ופועל.

איינגאר כותב: "תרגול הוא ההיבט החיובי של היוגה; הינתקות או ויתור (וויארגיה) היא השלילי. שניים אלה מאזנים זה את זה כמו היום והלילה והשאיפה והנשיפה. תרגול הוא נתיב ההתפתחות (אבולוציה), הינתקות וויתור הוא נתיב ההתכנסות (אינבולוציה). תרגול מופיע בכל שמונת איברי היוגה. תרגול התפתחותי הוא הצעידה הלאה לגילוי העצמי, הכוללת: יאמה, ניאמה, אסנה ופראנאיאמה. הנתיב האינבולוציוני של הויתור כולל: פראטיהרה, דהרנה, דהינה וסמאדהי. מסע פנימי זה מנתק את התודעה מהאובייקטים החיצוניים…

התרגול של פטנג'לי מייצג את רכיב ה:'הא' (שמש) של ההאטה יוגה; 'הא' מייצג את כוח החיים ו'טה' (ירח) את התודעה. 'הא' מייצג גם את הרואה עצמו ו'טה' את השתקפות הרואה בצורה של הצ'יטה…

למרות שארבעת האיברים הראשונים הם חלק התרגול וארבעת האחרונים הם הויתור, הרי שתרגול וויתור תלויים זה בזה ושניהם חשובים באותה המידה. ללא ריסון, הכוחות שנוצרים ע"י התרגול יצאו משליטה ועלולים להרוס את הסאדהקה (השואף הרוחני, מתרגל היוגה). ברמות גבוהות, ואיראגיה ללא אבהיאסה עלולה להוליך לקיבעון והתנוונות פנימית. ארבעת ההיבטים הראשונים נחשבים לתהליך הבנייה, וארבעת האחרונים לגיבוש או מיזוג (consolidationn). לאחר שהטבע הטמאסי ההתחלתי שלנו נע למצב דינאמי, הריסון נעשה נחוץ עבור הביטחון הפנימי שלנו.

וואירגיה היא תרגול שבאמצעותו הסאדהקה לומד להשתחרר מתשוקות ולטפח אי-היצמדות לדברים שמסיטים אותו משאיפתו לאיחוד עם הנשמה."

 

13

tatra sthitau yatnah abhyasa

פעילות רפיטטיבית היא מאמץ להשיג יציבות בכך(במצב של תודעה שקטה).
14

sah tu dirgha kala nairantaira satkara asevitah dridha bhumih

היא מושרשת היטב כשהיא נעשית בתשומת-לב, לאורך זמן ובלא הפסקה.

 

15

drista anushravika vishaya vitrishnasya vashikara samjna vairagyam

התבוננות מדיטטיבית (וָיְרָאגְיָה) פירושה מודעות לעוצמה

המושגת על-ידי אי-שתוקקות לאובייקטים נראים ונשמעים.

התרגום של דני הוא די ייחודי איינגאר מתרגם: "הינתקות, ויתור או פרישה renunciation)) היא התרגול של אי-היצמדות (detachment) לתשוקות"

איינגאר מתאר חמישה שלבים של ואיראגיה:

  1. שליטה ראשונית על החושים
  2. ביעור התשוקות
  3. השקטת המיינד: התשוקות נעשות חלשות ביותר ונוכחות רק במיינד (ולא בחושים), והמיינד נע לעבר מימוש העצמי
  4. השתלטות מוחלטת על התשוקות וכל 11 החושים (כולל המיינד)
  5. פארא-ואיראגיה – אי-היצמדות מלאה: הצורה העליונה של ההינתקות, שחרור מהגונות. השוחר אינו עוסק עוד בעצמו או באחרים הלכודים עדיין במלכודת התענוגות.

 

16

tat param purusha khyateh guna vaitrshnyam

 

התבוננות מדיטטיבית מעמיקה היא מצב שבו רואים את     פּוּרוּשָה, וכתוצאה מכך חדלה ההשתוקקות ביחס לַגוּנוֹת.

בסוטרה זו מוזכרת לראשונה המילה פורושה.

בטבלה 2[3] איינגאר מציג הקבלה בין חמשת שלבי הואירגיה לבין תהליך האינבולוציה של הטבע (שמוסבר בפרק 2 של הסוטרות).

שלושת השלבים הראשונים מקבילים לשלב ה- Visesa (מובחן, ספציפי), כי הם עדיין בתחום של 11 האינדריאס (5 איברי חושים, 5 איברי פעולה ומיינד). השלב הרביעי מקביל ל-Avisesa ול-Linga matra (מסומן) והשלב החמישי מתאים ל-Alingaa (חסר סימן).

כאן פטנג'לי עובר לדון בסוגי סָמָאדְהִי, למרות שהמילה עצמה לא מוזכרת כאן, אלא המילה סאמפרג'נאטה:

17

vitarka vichara ananda asmita rupa anugamat samprajnatah

(סָמָאדְהִי) שיש בו מאפיינים של מחשבה, חקירה,תחושת-אושר ותחושת-אני נקרא '(סָמָאדְהִי) הכרתי'(סָמְפְּרָגְיָאטָה-סָמָאדְהִי).

 

איינגאר מתרגם: "תרגול וויתור מפתחים ארבעה סוגי סאמדהי: ניתוח-עצמי, סינתזה, תחושת אושר (אננדה) וחוויה של ההוויה הטהורה (אסמיטה רופה)".

ויטרקה היא אנליזה. תהליך של ניתוח שכלי, חשיבה ולימוד. חקירה ניסיונית שמטרתה לברר נושא מחקרי.

ויצ'ארה היא סינתזה – זה תהליך של רפלקציה שבו ההשערות והתנודות של המוח מושקטים והשוחר מפתח עומק מנטלי ועידון. אולי אינטואיציה.

ויטרקה היא מחקר בתחום חמשת האלמנטים הגסים של הטבע – מעין "מדעי הטבע". ויצ'ארה שייכת לתחום הנפשי לאלמנטים המעודנים – מעין "פסיכולוגיה". אננדה היא תבונה בשלה, שאיננה נשענת על החושים, אלא על חוכמה טהורה. בהמשך הפרק (מ- I.422) מפורטים סוגים נוספים של התמזגות: סא-ויטרקה, ניר-ויטרקה, סא-ויצ'רה, ניר-ויצ'ארה.

איינגאר מבאר שהחלק הקדמי של המוח הוא החלק האנליטי (ויטרקה), החלק האחורי, הקדום הוא ויצ'ארה, בסיס המוח הוא מושב האננדה,  וכתר המוח העצמי האינדיבידואלי – אסמיטה. את זה אפשר לחוש בתרגול מעמיק שמלווה בהתבוננות.

סמאדהי (עם גרעין) מושג ע"י משיכת כל חלקי המוח הללו אל גזע המוח. כאשר זה מושג יש מצב (חולף) של שקט, מאנולאיה. אז התודעה יורדת אל מקור המיינד, מושב הלב. כאן יש התמזגות ומגיעים לסמאדהי נירביג'ה (ללא גרעין).

איינגאר מציין גם את ההקבלה בין ארבע איכויות המוח לבין ארבע איכויות הלב (מייטרי, קארונה, מודיטה ואופקשה, שמוזכרים ב- I.33) ואת הצורך לאזן בין איכויות המוח לאיכויות הלב.

בין סאביג'ה ונירביג'ה סמאדהי פטנג'לי מתאר סוג נוסף שהוא קורא לו ויראמה פראטיהיה. אחרים קוראים לסוג זה "א-סאמפרג'נטה סמאדהי".

בשלב של סאמפרג'נטה סמאדהי התבונה מתפשטת לכל הגוף באופן שווה והסאדהקה (השוחר הרוחני) רואה דברים בבהירות, אך עדיין נשמרת החציצה בין הנראה לרואה.

איינגאר מביא דוגמה של תרגול אסנה. בהתחלה אנו מבצעים ברמה הפיזית, אבל בהמשך יש חדירה עמוקה ותנודות הגוף קשורות בתבונה. המתרגל לומד שהגוף הוא קשת, האסנה היא חץ והמטרה היא הנשמה. בהתחלה יש תהליך של חקירה שמערב ניסוי וטעייה, חשיבה והסקת מסקנות – ויטרקה. בהמשך, מבלי לשכוח את הטעויות שעשינו, מגיעים למצב של תובנה ודיסקרימינציה בשלה – זה ויצ'ארה. אז אנו חודרים אל גלעין ההוויה וחווים תחושת אננדה. לבסוף, כאשר המנגנון המודע של ביצוע האסנה מגיע למנוחה, האסנה נשענת רק על העצמי שמצוי בשלווה: התמיכה היחידה היא אסמיטה.

 

18

virama pratyaya abhyasa purvah samskara shesha anyah

(ה-סָמָאדְהִי) האחר ('סָמָאדְהִי על-הכרתי', אָסָמְפְּרָגְיָאטָה-סָמָאדְהִי) מושג כתוצאה מתרגול השקטת הפעילות המנטאלית ונותרים בו רק הרישומים הקָרְמִיִים (הסָמְסְקָארוֹת).

הנושא של הסָמְסְקָארוֹת שמוזכר כאן לראשונה הוא מהותי בחיבור כולו. אפשר לקרוא את כל היוגה סוטרות מתוך הנרטיב של התנקות מהסמסקארות. הסמסקארות הן השורשים הלא מודעים שביסוד הפעולות שלנו. היוגי מטהר את הסמסקארות שלו עד שהוא הופך לשקוף (ראו IV.77) – כלומר, הפעולה שלו היא לא שחורה, לא לבנה וגם לא מעורבת, היא חסרת צבע, כלומר לא צובעת את התודעה שלו בשום צורה. אז היוגי יכול להגיע לפורושה.

הסמסקארות שמתחת לפני השטח הם אפוא השדה שבו מתרחשת היוגה. סיפור שממחיש את הנושא: "אדם רואה חבל וחושב שזה נחש, זה מעורר אצלו תגובות של פחד וכו'. מישהו לוחש לו שזה לא נחש אלא חבל."  כלומר, פתאום יש אפשרות לראות את המציאות באופן אחר שמבטל את הפחדים, מעין הארה. אבל פטנג'לי לא קונה את זה. לדעתו צריך כאן הרבה עבודת עומק על הסמסקארות. כי, למרות שהאדם יודע שזה לא נחש ואף פעם לא היה נחש, הוא ממשיך לפחד. כלומר, הפחד נשאר כהשתקפות של עולמו הפנימי.

 

19bhava pratyayah videha prakriti layanam

 

(במקרה של היוגים) 'חסרי-הגוף' (וִידֵהָ) ו'אלה שהתמזגו עם פְּרָקְרְטִי' (פְּרָקְרְטִי-לָיָה),(ה-סָמָאדְהִי מושג)מלידה

איינגאר מתרגם: "במצב זה, אפשר לחוות העדר גוף, או להתמזג עם הטבע. זה עשוי להוביל לבידוד או למצב של בדידות".

כאמור זה עדיין לא שחרור מלא. זהו סוג סאמדהי שמצוי בין סאביג'ה לנירביג'ה. הסמסקארות עדיין פעילות ברגע שיוצאים ממצב הסמאדהי. איינגאר מזהיר שלא להיעצר במצב "חסר הגוף" שבו יש התמזגות עם הטבע (מעין מלאכים או רוחות). במצב של שינה כולנו חווים העדר גוף והתמזגות עם הטבע, אך זוהי התנסות ללא מודעות. שינה היא מצב טבעי של התודעה, בעוד שסאמדהי היא תודעת-על. בשינה הכול טמאסיואילו בסמאדהי הכל מואר ומצוי מעל כל הגונות.

 

20

shraddha virya smriti samadhi prajna purvakah itaresham

האחרים (זוכים ב'סָמָאדְהִי על-הכרתי') בזכות העובדה שאינם מפקפקים בכך שהדבר אפשרי (שְרָדְּהָא), כוח (וִירְיָה), זיכרון(סְמְרְטִי),'סָמָאדְהִי(הכרתי') ו'תובנה יוגית' (פְּרָגְיָא).

 

לפי איינגאר כדי להמשיך בדרך הרוחנית ולא ל"היתקע" בא-סמפרג'נטה צריך תכונות אופי מסוימות שמפורטות כאן (שוב יש הבדל בין הפרשנות של איינגאר והתרגום של דני).

מהן תכונות אלו?

1. shraddha – פירוש המילה: אמונה ואמון (faith & trust), התלהבות, מסירות, אהבה. אמונה זה הדבר הראשון שצריך: כדי לצעוד בדרך צריך להאמין שהיא נכונה; כדי להצליח אנו צריכים להאמין בעצמנו. אומרים שהאמונה מגנה על הסאדהקה כמו שאם מגנה על ילדיה. אמונה היא הדבר הראשון שיש לטפח.

2. virya – עוצמה או כוח. מהאמונה נובעת עוצמה. צריך שלושה סוגי כוחות: כוח רצון, כוח הידיעה וכוח לפעול. ללא רצון וידיעה אי אפשר לפעול ולהצליח. האב מעניק את העוצמה.

3. smriti – היזכרות או תשומת-לב. כאשר יש אמונה ויש עוצמה השלב הבא הוא פיתוח של תשומת לב. המילה smriti במובן של היזכרות, כלומר לא לשכוח את ההתבוננות ולשקוע במחשבות – לזכור באופן רצוף את ההתבוננות.

כאשר יש לנו אמונה בדרך וכוח לממש אותה אנו לעולם לא נשכח את התרגול, לעולם לא נשכח את הפרטים הטכניים של התנוחות, כאשר נשב להתבוננות נקיים את מושא ההתבוננות כל הזמן בתודעה שלנו – זה כוח של זיכרון, לא לשכוח להיות בתשומת לב. בד"כ אנחנו רוצים להיות מרוכזים, אבל שוכחים, רוצים להתנהג כמו יוגים, לשמור על איזון בכל הנסיבות, אבל במהלך חיי היום-יום אנחנו שוכחים וחוזרים להרגלים ולצורות החשיבה הקודמות. צריך זיכרון חזק כדי לקיים את העקרונות היוגיים באופן קבוע במודעות שלנו.

4. Samadhi – ריכוז, מדיטציה. מכל שלושת הקודמים נוצרת יכולת לריכוז, למדיטציה ולסמאדהי

5. prajna – אור החוכמה, תובנה. מדיטציה מאפשרת לנו גישה אינטואיטיבית לאור החוכמה והידע. אור זה מצוי סביבנו בכל מקום, אנחנו טובלים בתוכו, אבל הבעיה היא שאנחנו עוצמים את עיננו מלראותו. יש מסך שמונע מאיתנו לראות את האור הזה. תרגול היוגה עושה את האור הזה נגיש לנו, מביא אותנו למימוש של החוכמה בחיינו ואז החיים נעשים מלאי שמחה וחופשיים מכל המתחים, הקשיים והדיכאונות.

לכן: אמונה מביאה לכוח כביר, כוח מאפשר זיכרון עז שמאפשר מדיטציה שבאמצעותה מגיעים לחוכמה ולידע הרוחני.

 

21tivra samvega asannah

 

הנחושים בעלי הדחף החזק קרובים (לסמאדהי)
22mridu madhya adhimatra tatah api visheshahכתוצאה מכך (שהדחף עשוי להיות) חלש, בינוני או חזק ישנו גם הבדל (במידת הקירבה לסמאדהי)

מהפרשנות של ויאסה עולה כי 22 מגדירה חלוקה של אלו בעלי הדחף החזק שמוזכרים ב-21.

איינגאר. מזכיר כי ב"שיווה סאמיטה" מוזכרות 4 קטגוריות של שוחרים: שלושת אלו שמוזכרות ב-22 ואלו בעלי דחף עליון adhimatratama שמקביל ל- tivra samvega

בטבלה 3 (ראו LOYS), הוא מציע, בהתייחס לסוטרות 14 עד 22 חלוקה עדינה יותר ל-9 רמות של שוחרים, בסדר עולה, שכולן ברמת התפתחות גבוהה ביותר, הרבה מעל האדם הרגיל. השלב החמישי: vasikara prajna מוזכר בטבלה 2 בתור רמת הואיראגיה הרביעית (שליטה בתשוקות).

 

23

ishvara pranidhana va

או (שהסמאדהי יושג) על-ידי התמסרות לאל
24

klesha karma vipaka ashayaih aparamristah purusha-vishesha ishvara

האל הוא פּוּרוּשָה מיוחד שאינו מוכתם על-ידי גורמי-המכאוב (קְלֵשוֹת), פעולות, תוצאותיהן והרישומים שהן מותירות
25

tatra niratishayam sarvajna bijam

בו טמון הגרעין המוחלט של ידיעת-הכל
26

purvesham api guruh kalena anavachchhedat

הוא הגורו אפילו של הקדמונים, משום שאין הוא כבול על-ידי הזמן
27

tasya vachakah pranavah

הסמל שלו הוא ההברה אוֹם
28

tat japah tat artha bhavanam

שינון ההברה אוֹם מאפשר להבין את פישרה
29

tatah pratyak chetana adhigamah api antaraya abhavash cha

כתוצאה מכך המודעות מופנית פנימה והמכשולים נעלמים

 

לגבי המילה "או" ב-23, השאלה היא חלופה למה הוא ההתמסרות לאישוורה?

פוירשטיין מתייחס לזה ואומר שברור שזה לא חלופה לאבהיאסהואראגיה, אלא סביר יותר להניח שזו חלופה לחמשת האיכויות שמוזכרות ב- 1.20. ככל הנראה יש לפרש את המילה va כ-"או באופן ספציפי יותר" מה שהופך את ההתמסרות לדוגמא מסוימת של אבהיאסה.

סוואמי האריארנאנדה ארניה בפירושו לויאסה, מציע את זה כחלופה להתמסרות המוזכרת בסוטרות 21-22.

כמו-כן, עולה מסוטרה זו שהיוגה לא מחייבת להכיר בקיומו של האל – זו בחירה בלבד. זו כנראה אמנם דרך יעילה להגיע, אך היא לא הכרחית, אלא מובאת רק כחלופה.

איך מוגדר אישוורה?

  1. לא נגוע ע"י גורמי הכאב (הקלשות) (24). למרות שיש נשמות שזכו בשחרור, הרי שבעבר הן היו כבולות, בעוד שאישוורה מעולם לא היה ולעולם לא יהיה כבול.
  2. הוא הגרעין או הזרע של ידיעת הכול – (25). איינגאר מציין שלמרות שיוגי יכול להגיע לידיעת הכול (למשל לפי III.50), הרי שהוא לא יכול להגיע לגרעין של ידיעת הכול.
  3. הוא הגורו של כל הגורואים, גם של הקדמונים, מכוח הרציפות שלו בזמן.

הסמל שלו הוא ההברה 'אום' – הפרשנות של איינגאר לסוטרה 27 כוללת דיון מעניין בסמל אום. מוזכר כאן סוג נוסף של תרגול יוגי: ג'אפה – שינון של מנטרות.

סוטרה 29 מתארת מה יושג כתוצאה משינון ההברה אום והתעמקות במשמעותה. מה שמושג זה מצב של הפנמה, מה שמחזיר אותנו לנושא של נירודהה – הגבלת התנודות. וכן מוסרים המכשולים (התרגום המקובל שונה קצת מזה של איינגאר).

מהם המכשולים?

I.30 vyadhi styana samshaya pramada alasya avirati bhranti-darshana alabdha-bhumikatva anavasthitatva chitta vikshepa te antarayah

המכשולים המסיחים את הדעת הם:

Vyasaאיינגארפוירשטייןדניסנסקריט
מחלהמחלה

vyadhi

incompetence אי יכולת, אי כשירות

lack of perseverance

( חוסר התמדה, אי שקדנות)

רפיוןעייפות

styana

ספקספק

samshaya

delusion אשליה, הזיה

intoxication, carelessness

אי-זהירותאי תשומת-לב

pramada

sloth עצלנות

laziness

עצלותעצלות

alasya

Non abstention (פרישות, הימנעות)

indiscipline of senses

פיזורהתפזרות

avirati

ראייה מוטעיתדעות כוזבות

bhranti-darshana

אי השגה של השלבים (ביוגה)אי-השגת מדרגה מסוימת

alabdha-bhumikatva

backsliding

אי יציבות (בשלבים אלה)אי- יציבות

anavasthitatva

 

chitta vikshepa te antarayah

ויאסה: המכשולים נובעים מתנודות המיינד. vyadhi   מחלה היא חוסר איזון של המרכיבים (humours). styana (רפיון או אי-יכולת) היא חוסר יכולת או העדר התלהבות (listlessness) זו אי כשירות של המיינד. samshaya ספק הוא מחשבה שנוגעת בשני הצדדים, כמו: 'זה יכול להיות זה או שלזה לא יכול להיות זה'. pramada אשליה היא אי חשיבה על תהליך הריכוז (התרגומים האחרים הם חוסר זהירות). alasya עצלותהיא חוסר נטייה ((disinclinationn הנובעת מכובד בגוף או במיינד.

avirati אי פרישות (פיזור) נובעת מצמא או מהתמכרות למושאים ארציים. bhranti-darshana המשגות שגויות הן ידע כוזב.

סוואמי ונקטסאננדה מעיר לגבי samshaya (ספק) כי אמונה עיוורת ודחייה עיוורת הן צורות של ספק. אנו מפתחים אמונה כאשר איננו מבינים מה באמת קורה, ואז אנו נשמעים באופן מכני להוראות. אמונה עיוורת ודחייה עיוורת אינן שונות במהותן. המשותף לשתיהן הוא העיוורון.

העצה שלו שכאשר יש ספק לא לעשות כלום, כי אז הפעולה נעשית בחצי לב. לחכות עד שנוצרת נחיצות לפעולה ואז הספק נעלם ונעשה את הפעולה בכל הווייתנו.

הוא מסווג את המכשולים לשלושה סוגים: קהות, אי-יציבות ובורות.

איינגאר. מסווג לארבע קבוצות: פיזיות, מנטאליות, שכליות ורוחניות.

I.31 duhkha daurmanasya angam-ejayatva shvasa prashvasah vikshepa sahabhuva

הסימפטומים של היסח-הדעת הם כאב, תסכול, רעד איברים ונשימה לא נכונה

הפירוש המילולי של דאורמנאסיה הוא מיינד רע או מוסח. כאשר הגוף לא שקט יש רעד איברים, זה ההיפך מאסנה שהיא יציבות. הנשימה היא לא רק אוורור הריאות אלא גם משקפת את מצב המיינד. כאשר מתבוננים באיכות הנשימה ניתן לדעת את איכות המיינד. יש לשים לב שכאן shvasa prashvasah מופיע במשמעות אחרת מאשר בסוטרה 2.49 המדברת על פראנאיאמה.

 

I.32 tat pratisedha artham eka tattva abhyasah

כדי לסלק אותם (את המכשולים) האימון צריך להתמקד בעיקרון אחד

סוואמי ונקטסאננדה מפרש אקה טטוה אביהאסיה כתשומת לב בלתי מוסחת, התמקדות בדבר אחד בלבד בכל רגע: הדבר שהנך עושה ברגע זה. המכשולים מתעוררים בגלל שחסרה לנו מסירות ממוקדת.

השאלה היא מה ההבדל בין אקה-גראטה לאקהטטוה? והאם הכוונה כאן היא שהעיקרון היחיד הוא האל (כפי שמפרש איינגאר).

"בכל לבבך ובכל מאודך" אפשר לפרש לא רק כלפי האל, אלא כלפי כל דבר שאנחנו עושים.

 

I.33 maitri karuna mudita upekshanam sukha duhka punya apunya vishayanam bhavanatah chitta prasadanam

כתוצאה מתרגול גישה חברית, חמלה, שמחה ושוויון-נפש כלפי הנהנים, הסובלים, 'הטהורים' ו'הרעים' בהתאמה, התודעה מתבהרת.

סוואמי ונקטסאננדה מעיר ש-מאיטרי או גישה ידידותית וכן כל התכונות האחרות אינן נובעות מהשתדלות, אלא מראייה שווה ומיינד יציב. חמלה מושוות לזרימה של מים מלמעלה למטה, אתה זורם לכיוון אלו שגורלם לא שפר עליהם כמו מים שזורמים מהגבוה לנמוך. זו זרימה ספונטאנית.

מודיטה זה היכולת שלנו לחוש שמחה ורוממות רוח באושר, בשגשוג ובהצלחה של אחרים.

אופקשה: כאשר מרבים לחשוב על אדם רע, הרוע הופך להיות חלק מאתנו, לכן היוגי לא מתעסק אם האנשים הרעים. הוא לא מתעלם מהם, אלא מכיר בכך שהם רעים אך אינו מופרע מזה. חוסר מגע פסיכולוגי אינו אי-אכפתיות או התנתקות.

יש חשיבות רבה למערכות היחסים שלנו עם קבוצות אלו של אנשים כי הן מהוות עזרה עצומה בחיפוש אחר הידיעה העצמית.

I.34 prachchhardana vidharanabhyam va pranayama

וגם על-ידי הוצאת אויר ועצירת הנשימה

 

I.35 vishayavati va pravritti utpanna manasah sthiti nibandhani

יציבות התודעה מושגת גם כשמתחילה פעילות של חושים (עיליים)

 

סוואמי ונקטסאננדה מתרגם: "או, שימת לב עזה וערנית לפעילויות המעוררות באדם באמצעות חוויות חושים יכולה אף היא לפעול ככוח קושר למניעת הפרעות במיינד".

הוא ממליץ לא ליצור חוויות קיצוניות של עונג או כאב אלא להתבונן בהתנסויות היומיומיות שלנו. "כשיש כאב קל לא נדכא אותו, אלא נהיה מודעים לכל התהליך. כשיש מעט הנאה ואנו ברקיע השביעי, לא נרחף בעננים, אלא נהיה מודעים אליה."

I.36 vishoka va jyotishmati

וגם כתוצאה משלווה מזהרת

סוואמי ונקטסאננדה אומר: "אל לנו לייצר את האור הפנימי כאילו היה אובייקט ואז לעשות עליו מדיטציה. זהו שעשוע חסר ערך. עשיית מדיטציה על כל סוג של אובייקט היא בזבוז זמן. צפייה באובייקט חיצוני היא רק עזר חיצוני לראייה הפנימית."

I.37 vita raga vishayam va chittam

וגם כשהתודעה פונה לאובייקטים מבלי להיקשר אליהם

לרב מתרגמים כמו איינגאר: "או ע"י הרהור (קונטמפלציה) על קדושים מוארים החופשיים מהשתוקקויות והיצמדויות, שלווים ורגועים, או ע"י הרהור על עצמים אלוהיים"

סוואמי ונקטסאננדה מתרגם: "או, ניתן להרחיק את ההפרעות השכליות ע"י הערצת התודעה של אותו אחד המשוחרר מהתניות (או מהכתמה הנובעת מהתקשרות או תשוקה).

 

I.38 svapna nidra jnana alambanam va

וגם כתוצאה מידיעה המושגת בזמן שינה עם או בלי חלום.

הנושא של מצבי התודעה של שינה וחלימה מעסיק את היוגים. החלום הוא מצב שנראה לנו ממשי, אך הופך לכלום כאשר אנחנו מתעוררים. מה אפשר ללמוד מזה?

שינה עמוקה היא חוויה של שכחת העצמי. איזה ידיעה מושגת מכך?

 

I.39 yatha abhimata dhyanat va

וגם כתוצאה ממדיטציה על כל אובייקט ש(המודט) יחפוץ בו

פטנג'לי משאיר חופש לבחירת האובייקט. זה אומר שלא רק טכניקות מדיטציה מסורתית או שנלמדות מגורו הן מועילות, אלא גם טכניקות שהאדם בוחר לעצמו לפי נטיית לבו. זה יכול להיות כל דבר, לרבות בילוי בעיר סואנת או צעידה על חוף הים, בתנאי כמובן שתהיה שם התבוננות.

 

I.40 parma-anu parama-mahattva antah asya vashikarah

שליטתו של (היוגי שתודעתו יציבה) מגיעה מהחלקיק הקטן ביותר ועד הישות הגדולה ביותר

כשהקשב אינו מוסח האדם יכול להתרכז ולרדת לעומקם של דברים, בין אם אלו דברים קטנים ביותר כמו חלקיקים, או דברים גדולים. אין עבור המיינד בעיה גדולה מדי או קטנה מדי, אמת עדינה מדי או גדולה מדי. התבוננות טהורה יכולה להתכוון לכל מה שיש, בלי קשר לגודל.

I.41 kshinna-vritti abhijatasya iva maneh grahitri grahana grahyeshu tat-stha tat-anjanata samapattih

מבחינתו של מי שפעילותו המנטלית פחתה, שהוא כמו אבן-חן שקופה, ישנה התמזגות (סָמָאפָּטִּי) של התופס, התפיסה ומה שנתפס

סוטרה זו מתארת מצב של התמזגות, חוויה של סמאדהי, שבו התופס, התפיסה והנתפס הופכים לאחד. איינגאר מציין את ההבדל הבא בין יוגה, סמאדהי וסמאפטי: יוגה היא הפעלה של אמצעים כדי להגיע לסמאדהי, סאמדהי זה מדיטציה עמוקה, השתקעות מוחלטת וסאמפטי זה מצב מאוזן של מיינד שנמצא בסמאדהי ומקרין את טבעו הטהור.

 

I.42 tatra shabda artha jnana vikalpah sankirna savitarka samapattih

התמזגות הכרתית (סָ-וִיטָרְקָא סָמָאפָּטִּי) היא כזו שמתערבבים בה המילה, האובייקט שאותו היא מציינת, ידיעה והמשגה ריקה

התרגום של איינגאר קצת שונה משל פורשטיין. לפי פורשטיין וגם פרשנים אחרים סא-ויטרקה סאמפטי עדיין אינו סאמדהי גבוה כי יש בו המשגות: "(כל עוד יש) ידע מומשג (המבוסס על) כוונת המילים בזה (בסמאדהי) , (זהו מצב הנקרא) התלכדות המהולה בחשיבה".

סוואמי ונקטסאננדה מפרש: "במקרה של הבנה המושגת באמצעות היגיון או הנמקה, קיים בלבול עקב אי התאמה שקיימת בין המילה, המובן, והדמיון".

יש כאן: 1) מילה שהיא ישות פונטית 2) אובייקט ישות בעולם 3) מושג (ויקלפה) שקיים בתודעה. כאמור אפשר לפרש סוטרה זו כתיאור של מצב סמאדהי שבו התודעה חובקת את העולם ואז אין הבדל עוד בין המושג (שהוא אובייקט מנטאלי) לאובייקט עצמו בעולם. התודעה מאחדת את הכול בתוכה.

 

ההיגיון הוא בעל ערך ויש להשתמש בו, אך צריך לעבור מעבר אליו:

I.43 smriti pari-shuddhau svarupa-shunya iva artha-matra nirbhasa nirvitarka

(התמזגות) על-הכרתית (נִיר-וִיטָרְקָא) מתחוללת כאשר הזיכרון מטוהר (מתכניו), התודעה כמו-מתרוקנת מטבעה שלה והאובייקט לבדו מפציע (בה)

כאשר הזיכרון מטוהר מתכניו, אין עוד היאחזות במושגים, ואז התודעה ריקה (svarupa-shunya), זה מביא דרגה גבוהה יותר של סאמדהי.

ונקטסאננדה: "אי-הטוהר נמחה והישות או האמת לבדה זוהרת, ללא עיוות, לוגיקה או הנמקה, שהם תפקידיה של האישיות המוגבלת."

פוירשטיין מעיר שכאן "ההזדהות היא מושלמת, וכבר לא מתקבל על הדעת לשאול האם האובייקט קיים בתוך התודעה או שהתודעה היא בתוך האובייקט. סובייקט ואובייקט מתמזגים באופן כה מוחלט שיא אפשר להבחין בקו התפר.

ברגע של נוכחות בהווה, של התבוננות טהורה אנחנו שוכחים את עצמנו ואת קיומנו הנפרד ושקועים לחלוטין במה שאנו עוסקים בו באותו רגע. זה מצב לא מילולי שבו אין המשגות.

איינגאר כדרכו מבאר זאת באמצעות החוויה של אסנה ופראנאיאמה, כרגיל התיאור שלו הוא מאלף:

"In asana, for example, we start with trial and error. The fruits of these experiments are graded by the discriminating intelligence and stored in the memory. As we progress, trial and error decreases, and correct perception increases. So memory provides foresight against error. In the headstand, for example, something that usually goes wrong is that the upper arm shortens. Memory warns us, 'be aware before it happens'. Discriminating experiment awakens consciousness. Awareness, with discrimination and memory, breaks down bad habits, which are repeated actions based on wrong perception, and replaces them with their opposite. In this process the brain must be creative, not mechanical. The mechanical brain questions only the external phenomena, bringing objective knowledge. The creative brain calls into question the inner and outer, bringing subjective and spiritual knowledge. In asana understanding begins, with the inner skin; in pranayama, with the inner membrane of the nose. These are the starting points of the spiritual quest in asana and pranayama."

 

I.44 etaya eva savichara nirvichara cha sukshma-vishaya vyakhyata

באותו אופן מוסברים (שני סוגי התמזגות נוספים:) זה שיש בו התבוננות (סָ-וִיצָ'ארָא) וזה שהוא מעבר-להתבוננות (נִיר-וִיצָ'ארָא), שהאובייקטים שלהם מעודנים יותר

איינגאר. מתרגם סָ-וִיצָ'ארָא ל-deliberate. נִיר-וִיצָ'ארָא הוא מצב ללא התכוונות מילולית. כל האובייקטים המעודנים שמשתקפים בסאויצ'ארא נעלמים והמודט חפשי מזיכרון ומנותק מכל רשמי העבר. זהו מצב ללא סיבתיות, מקום או זמן.

 

לפי פוירשטיין, ההבדל בין ניר-ויטרקה (ללא חשיבה) לנירויצ'ארה (ללא בוננות) הוא סוג האובייקטים שעליהם מדובר. במקרה של ויצ'ארה, מדובר באובייקטים יותר מעודנים (סוקשמה). התהליך הוא זהה – השגת הזדהות שלמה עם האובייקט.

לפי וקטסננדה, כפי שהיוגי צריך לעבור מעבר להמשגות (לנטייה שלנו ליצור סיווגים, הכללות, לכנות דברים בשמות – אנליזה או ויטרקה), כך הוא גם צריך לעבור מעבר לתהליכי ההתבוננות והסינתזה (ויצ'ארה). סא-ויצ'ראה היא מצב שבו יש עדיין עשייה, לכן יש תנועה פנימה כדי להכיר את החוויות המעודנות שלנו (למשל להתבונן בחוויה של פחד או של כעס). אך בסיומה יש התנסות ללא כל תנועה, מודעות טהורה ופשוטה – אז הפחד או הכעס לא קיימים יותר. מה שיש בתוכנו ברגע זה הוא  sukshma-vishaya, דבר-מה עדין יותר אפילו ממחשבה.

ומה קורה אז?

 

I.45 sukshma vishayatvam cha alinga paryavasanam

האובייקטים עשויים להיות מעודנים עד כדי היעדר-תכונות

או: האובייקטים מגיעים אל הלא-מובחן. מגיעים אל הדבר שאין לו תווית זיהוי או סימן מאפיין (linga).

יש כאן חלוקה של הפרקריטי לשני רבדים: הגס והמעודן, כפי שנאמר כבר בסוטרה הקודמת, כאשר האובייקטים המעודנים, יכולים להיות מעודנים עד כדי כך שהם במצב היולי לא מפותח (לא מסומן).

ונקטסאננדה: כאשר ממשיכים להתבונן נעלמים המאפיינים שאיתם הזדהינו. כשיש רגש כמו פחד, כעס או תאווה הלב מתחיל לפעום במהירות. כשצופים ברגש שעורר זאת, הלב מגיב בשיתוף פעולה מקסים. הוא הופך להיות רגוע ושקט. המאפיינים של התגובה הרגשית נעלמים.

איינגאר מתרגם: 'הרמה המעודנת ביותר של הטבע היא התודעה. כאשר התודעה מתמוססת לטבע, היא מאבדת את הסימנים שלה ונעשית טהורה'. מגיעים לתודעה הקוסמית הראשונית (mahat).

 

I.46 tah eva sabijah samadhih

כל אלה נכללים בקטגוריית הסמאדהי המכוון לאובייקט

מתרגמים בד"כ סאמדהי עם גרעין. לפי פוירשטיין, כל עוד מסתמכים על גרעין, יש סבירות גבוהה להתחדשות של תהליכי חשיבה.

איינגאר אומר שסמאדהי עם גרעין או תמיכה תלוי בטבע ואילו הקונטמפלציה של הרואה עצמו היא ללא גרעין. 'כמו עלי הלוטוס, הנפתחים עם הזריחה ומתכנסים בשקיעה, כך אונות המוח נסוגות מההיקף לגלעין, וכל התפקודים נפסקים. זה נקרא בד"כ א-סאמפרג'נטה שהיא הסף שביןסא-ביג'ה לניר-ביג'ה.

I.47 nirvichara vaisharadye adhyatma prasadah

כשהמדיטציה הקרויה 'נִיר-וִיצָ'ארָא סָמָאפָּטִּי' ('מדיטציה שהיא מעבר לחקירה') נעשית צלולה, מושגת בהירות ביחס לעצמי.

ז

הו תיאור פיוטי של המצב של סאמדהי

 

I.48 ritambhara tatra prajna

זהו מצב של 'תובנה יוגית' (פְּרָגְיָא) אמיתית.

פוירשטיין מתרגם: "בזה – בהירות נושאת אמת" – התובנה הנוצרת בדרגה הגבוהה ביותר של סאמדהי תלוי-אובייקט, מגיעה בהבזק והיא שלמה כפי שהיא ולא מתפתחת, חושפת את האובייקט במהותו, ולכן 'נושאת אמת'.

את המילה ritam פוירשטיין מתרגם לאמת, ואילו ונקסננדה ל'טוּב לב' הוא מעיר שיתכן שהמילה האנגלית rhythm – קצב נובעת מריטאם, והכוונה לסדר והרמוניה אמיתיים. טוב הלב הופך להיות ספונטאני, אין צורך בהשתדלות.

I.49 shruta anumana prajnabhyam anya-vishaya vishesha-arthatvat

(תובנה) זו שונה במהותה מ(הידיעה המושגת) על-ידי עדות מוסמכת או היקש שכלי, משום שיש לה מטרה ספציפית (כלומר שחרור)

שרוטה זה מה שנשמע – כלומר עדות מוסמכת, אנומנה הופיע כבר בסוטרה I.7- היקש שכלי. מעניין להשוות סוטרה זו עם I.7; מה ההבדל בין התובנה המתוארת כאן לבין הידע תקף (פראמנה) שמוזכר שם? שכאן נותרת רק התפיסה הישירה. כלומר אנחנו לא מסתמכים על דברי אחרים וגם לא במישור של ההמשגות, אלא מגיעים לתפיסה ישירה.

איינגאר אומר ש"חוכמה זו מתקבלת ע"י insight. זהו ידע אינטואיטיבי מיד ראשונה".

vishesha-arthatvat מטרה מיוחדת או לפי פוירשטיין: 'מטרתיות ייחודית' – לפרג'ניה זו יש תפקיד מיוחד: לגשר בין התודעה האמפירית למודעות הטרנסצנדנטלית. כלי לביצוע היציאה הסופית של היוגי מהקיום המותנה, הפרקריטי.

I.50 tajjah samskarah anya samskara paribandhi

הסָמְסְקָארָה שהיא (התובנה האמיתית) יוצרת בולמת סמסקארות אחרות

לפי פוירשטיין, 'הידיעה יוצרת מפעיל תת-הכרתי אשר פועל כנגד הכוחות התת-הכרתיים הטבועים בעומק ההכרה.'

ונקטסאננדה: ריטאם יכול להפחית את כל הסמסקארות – ההרגלים והנטיות. אותה ראייה או חוויה של סדר טבעי, מסדירה את כל האי-סדר בלי ליצור אי-סדר חדש. אם יש אלימות, האם נוכל לעצור אותה בלי להיות אלימים בעצמנו? אין זה פשוט, אבל כאשר הסדר הטבעי קיים, הוא יכול להסדיר כל אי-סדר בחיים בלי להיות פורע סדר.

I.51 tasya api nirodhe sarva nirodhat nirbijah samadhih

כאשר אפילו היא (הסמסקארה של 'התובנה היוגית')נמוגה, כתוצאה מכך שהכל נמוג, זהו סָמָאדְהִי בלי-אובייקט.

לפי פוירשטיין, רשת המפעילים התת-הכרתיים היא הדינמו האחראי ליצירת מצבי התודעה השונים, ולפיכך השלב האחרון של תהליך האינבולוציה של היוגי חייב להיות הרס הרשת התת-הכרתית הזו עצמה. אבל זו אינה משימה אקטיבית, מאחר שהדבר היה מחייב קיום אגו. האימון היציב בסמאדהי על-קוגניטיבי מייצב מעצמו את המשקע התת-הכרתי ובבוא הזמן מבשיל למצב הסופי של סאמדהי ללא גרעין.

ונקטסאננדה: איך זרע כל המחשבות, התודעה, ההתנסויות מגיע לקיצו? מי כותש את הזרע הזה? לא 'אני'. והזרע לא יכול לכתוש את עצמו.  tasya api nirodhe – איכשהו גם הזרע מגיע לקיצו.

 

מקורות

[1]  דני רוה, "חוטים פילוסופיים ביוגה של פטנג'לי, הוצ' הקיבוץ המאחוד, 2010

[2] B.K.S. Iyengar, Light on the Yoga Sutras of Patanjali.

[3] "היוגה-סוטרה לפטנג'לי" פוריישטין. יצא לאור בעברית בתרגום עופר בן-גד ואפרת בת-אל בשנת 2007

[4] Ian Whicher, Nirodha, Yoga praxis and the Transformation of the Mind, Journal of Indian Philosophy 25: 1997.

[5] "סוטרות היוגה של פטנג'לי", סוואמי ונקטסאננדה. תרגום פרייה הארט, מודן 2008

 

 

 

 


[1] ראו גם מאמר: "מ: קְרִיָא-יוגה ל: אשטנגה יוגה – אמצעים להשקטת התודעה בסוטרות היוגה של פטנג'לי" של המחבר

[2] התרגומים לעברית מבוססים על התרגום של דני רווה בספרו: " חוטים פילוסופיים ביוגה של פטנג'לי"

 

[3] ב- Light on the Yoga Sutras of Patanjali

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *