הערות על פרק 2 של סוטרות היוגה

סיכום הפרק השני

הפרק הראשון, סמאדהי פאדה הגדיר את היוגה ומהו סמאדהי. פרק זה מיועד לאנשים בעלי רמה רוחנית גבוהה – צדיקים וקדושים; לא לאנשים רגילים.
לכן, הפרק השני מציג את הדרך עבור אנשים רגילים.
הפרק השני מסביר מהן קלאשות, אלו אינם מכאובים במובן הרגיל של המילה, אלא כאב מטה-פסיכולוגי. זהו המקור של הסבל שאנו חווים.
המרשם להתגבר על הסבל הוא קריה-יוגה.

פטנג'לי מגדיר את היש (אונטולוגיה) באופן דואליסטי: העקרונות המטפיזיים של רוח וחומר.

לאחר מכן הוא נותן טלאולוגיה, קוסמולוגיה ואז אבולוציה: כיצד החומר התפתח.
ואז מגיעים מושגי השעבוד (התניות) והשחרור. מושג הקאיווליה (מוקשה, נירוונה) הגאולה, ההשתחררות מהשעבוד.
התיאור חושף את ארבעת נתיבי היוגה:
כדי להתגבר על הא-ווידיה משתמשים בגניאנה יוגה (היוגה של הידיעה) שמשחררת אותנו מהבלבול. זו המשמעות של סוודהיאיה.
על הא-סמיטה ניתן להתגבר ע"י קארמה יוגה – פעולה לא אנוכית וחסרת השתוקקות. שירות לזולת מבלי לצפות לפרס או לתמורה.
ראגה ודוושה הם קוטביות של המיינד ועל אלו אפשר להתגבר באמצעות דהינה יוגה שמביאה את המיינד למצב ניטרלי.
על אבהינוושה מתגברים באמצעות בהקטי יוגה, היוגה של הדבקות וההתמסרות. על-ידי התמזגות עם המוחלט מתגברים על חרדת המוות.
כך, ארבעת ענפי היוגה מאפשרים להתגבר על הקלאשות כולן.

תורת הקארמה מנתחת את הפעולות והתגובות, ועוזרת להבין את פירות הפעולות שלנו.

מתואר מהו הידע המבחין (ויוקה קייאטה) ומהם האמצעים להשגתו: אשטנגה יוגה.
פטנג'לי בהכירו את הטבע האנושי מתאר כיצד לדבוק בדרך ומציג אנטי-קלשוטיקה (פראטיפאקשה באווהנאם).
לאחר מכן הוא מתאר מהן התוצאות של התבססות ביאמות ובניאמות.
לאחר-מכן מתוארות האסנות, שעשויים להיראות כתרגול גופני-פיזי, אך פטנג'אלי מגדיר שהן מביאות את המתרגל למצב של בידוד מצמדי הניגודים.
אסאנות מכשירות את היוגי לפראנאיאמה. פראנאיאמה עושה טרנספורמציה לגוף, למיינד ולנשימה ומביאה את המכשיר של היוגי עד לסף שבין התרגול החיצוני לתרגול הפנימי: הפראטיהרא.
הפראטיהרא מביאה את המיינד למצב של מראה שיכולה לשקף את העקרונות הרוחניים האלוהיים. זה מאפשר ליוגי להגיע למודעות רוחנית ומכשיר אותו לשלושת האיברים האחרונים של האשטנגה יוגה.

יש הקבלה רבה בין ארבע האמיתות הנאצלות של הבודהה לבין פטנג'לי:

1. דוקהא – הסבל מצוי בהכרח בכל רמות הקיום1. באופן פילוסופי, הכל סבל
2. טרשנא – הסיבה לסבל היא הצמא או ההשתוקקות2. הסיבה לסבל היא העדר הבחנה בין הסובייקט (הרואה) לאובייקט (הנראה)
3. יש מצב ללא סבל – נירוואנה3. יש מצב ללא סבל – קאיווליה

4. יש דרך אל הנירוואנה, והיא דרך שמונת הנתיבים

4. האמצעי לשחרור היא ההכרה בהבדל בין הרואה לנראה, מגיעים לכך באמצעות אשטנגה יוגה

סקירת פרק 2

הפרק מתחיל בתיאור של המושג  קריה יוגה (kriya yoga):
1. שילוב של טאפאס, סוואדהיהיה ואישוורה פראנידהאנה הוא קריה יוגה
טאפאס – להט, תשוקה בוערת לתרגל; טאפאס דרוש לנו כדי שנוכל להתחיל לתרגל ולדבוק בתרגול לנוכח קשיים.
סוודהיהיה היא לימוד עצמי (Sva עצמי; adahya לימוד); זהו חלק מהתרגול משם שבמהלך התרגול אנו מתבוננים על עצמנו כדי להכיר את המיינד שלנו.
אישוורה פראנידהנה היא התמסרות לאל, אבל קריה יוגה לא דורשת קבלה של מושג האל. המשמעות העמוקה של אישוורה פראנידהנה היא התרכזות באיכות הפעולה ולא בפירותיה. כלומר אנו אמורים לפעול בעולם לא מתוך מחשבה על פירות הפעולה; הפירות לא שלנו, עלינו להקדישם לישות עליונה מעלינו.
השילוב של השלושה הוא לפי פטאנג'אלי, הוא קריה יוגה. כל אחד מהשלושה חשוב באותה המידה, אם הטאפאס דומיננטי אנו עלולים לגלוש לעודף פעילות וגאווה, ללא לימוד עצמי אין אפשרות להתקדם ולאזן את מרכיבי האישיות, וללא מסירת פירות הפעולה אני עלולים לטפח אגואיזם וגאווה ולהעמיד את עצמנו במרכז.

2. למה כדאי לתרגל קריה יוגה?
קריה יוגה מאפשרת להשיג סמאדהי ולהפחית את הקלאשות (kleshas הסיבות לסבל או למכאובים afflictions)
קריה יוגה היא אפוא תהליך של טרנספורמציה של המיינד שמאפשר להשתחרר מהקלאשות.

מהן הקלאשות הללו? (ראו גם מאמר הקלשות, גורמי המצוקה). פטנג'לי מונה חמש:
3. אווידה (אי-ראייה, תפיסה שגויה), אסמיטה (תחושת אגו I-ness), ראגה (השתוקקות, היצמדות), דוושה (שנאה, סלידה) ואבהיניוושה (הצמדות לחיים)
אווידה ואסמיטה עוסקות בשכל ובתפיסת המציאות שלנו, ראגה ודוושה בעולם הרגש שלנו ואבהיניוושה באינסטינקט הראשוני. לכן יש כאן מדרג של קושי.
המקור של הקלשאות הוא אווידיה:
4. אווידה הוא המקור של כל המכאובים האחרים, והמכאובים הללו יכולים להיות במצב רדום, מופחת או גלוי
לאחר מכן פטנג'לי מגדיר את הקלשאות:
5. אווידיה היא תפיסת החולף כנצחי, הטמא כטהור, הכאב כעונג ומה-שאיננו-אני כאילו היה אני

אווידיה נגזרת מהשורש של אי-ראייה. זהו לא בורות במובן של חוסר ידיעה, אלא בלבול וידיעה שגויה (delusion). אנחנו חושבים שאנחנו רואים את המציאות, אך בפועל ראייתנו משובשת.
6. א-סמיטה (תפיסת העצמי) היא זיהוי כח הראייה (darshana) עם הרואה (drik) (ה-Self)

זהו ביטוי אחד של אווידיה – בלבול בין הרואה (פורושה) לנראה (פרקריטי)
7. ראגה (raga) היא היצמדות אל התנסויות מענגות
8. דוושה היא הדחייה מהתנסויות מכאיבות
כאשר התודעה שלנו, באה במגע, באמצעות החושים, עם הסביבה נוצרות התנסויות שאנו מסווגים אותם אוטומטית למענגות, מכאיבות, או ניטרליות. רגה היא המשיכות שלנו, הרצון שלנו להיצמד לדברים המענגים. דוושה היא הדחייה שיוצרות התנסויות לא-נעימות. שתי הנטיות הן קלשות משום שהן גורמות להיאחזות, אלו בעצם גילויים שונים של אותו הדבר, משום שדחיית הלא נעים, היא היצמדות לנעים.
הקיום שלנו נחווה פעמים רבות כדוקהה בגלל הרצון שלנו להיצמד לדברים נעימים (שאנו יודעים שחייבים לחלוף) מחד, והרצון שלנו להימנע מדברים דוחים מאידך. אנו מיטלטלים בין צמדי הניגודים ושוכחים שאלו רק מצבים חולפים של הפרקריטי ולא המהות (הפורושה).

9. ההצמדות לקיום הביולוגי שהוא טבעי לכל היצורים מהחיידק ועד ענקי השכל הוא אבהיניוושה
הרצון לחיות הוא אינסטינקט ביולוגי שקיים בכל היצורים. זהו מקור עקרי לסבל ולכן לפי היוגה, יש להתעלות מעל אינסטינקט זה. אבהיניוושה היא צורה ספציפית ומשמעותית של ראגה. ההיצמדות האולטימטיבית שלנו לקיום העצמי הפרטי 'הקטן' שיוצר את הפחד הגדול ביותר, פחד המוות.

יש הרואים בארבע הקלאות האחרונות התגלויות שונות של הא-וידיה. כפי שיש זרעים מסוגים שונים שמתפתחים בתנאים שונים כך הקלאשות קיימות אצל כולנו וממתינות להתגלות. עלינו להיות על המשמר כל הזמן. למשל, זה שאנו חשים ענווה עדיין לא אומר שנפטרנו מאסמיטה – כל עוד העצמי הפרטי שלנו הוא מקור הפעילות והבסיס לשיפוטים שלנו, אז הקלאשה הזו עדיין תקפה לגבינו.

יש לעיתים סתירות בין גילויים שונים של הקלאשות, למשל, התשוקה יכולה לקחת אותנו למקומות שהגאווה והכבוד (צורות של אסמיטה) היו אוסרות; הרצון לבלוט (שוב צורה של אסמיטה) יכול להיות חזק יותר אפילו מ-אבהיניוושה – מה שמסביר חלק מהתופעות של ההקרבה העצמית.

10. כאשר הקלשאות מופחתות אצל היוגי הן נהרסות ע"י אינוולוציה  (involution, pratiprasava)
האינטראקציה בין הגונות היא זו שיוצרת את התפתחות (אבולוציה) של היקום. שחרור מושג באמצעות היפוך תהליך זה, שבו ההיבטים הנגלים של הגונות נשאבים חזרה אל המצע הטרנסצנדנטאלי של הפרקריטי. תהליך זה נקרא אינוולוציה. זה מושג חשוב ביוגה. לרב אנו מדברים רק על אבולוציה, אבל יש סוגים של התקדמות שדורשים דווקא אינוולוציה.

הקלשאות העדינות, המופחתות אצל היוגי נהרסות ע"י אינוולוציה, אבל מה לגבי הקלשאות הגסות? הפעילות?
11. קלשאות גסות יכולות להיעלם ע"י תרגול מדיטציה (דהיינה – dhyana)
הכוונה כאן לרפלקציה על תוצאות הפעולות שלנו. ברמה גבוהה זה יכול לסייע להימנע מהסיבות לסבל.
12. הקלשאות הם שורש ה"פעולות האגורות" (karma-ashaya) ולכן הן מכוונות את החיים הנוכחיים והעתידיים שלנו
ה"פעולות האגורות" הן המטען הקארמטי או הסמסקרות (samskara), זהו מאגר של כוחות תת-הכרתיים שמשיעים במידה רבה על האופי והפעילות שלנו. לכל פעולה יש תוצאה, יש לה שאריות המוטבעות במטען הקארמטי שלנו. האיכות של התוצאה נקבעת לפי רמת הא-וידיה שהולידה את הפעולה. הסוטרות מסווגות את הפעולות לכאלו שמפחיתות את הא-וידיה וכאלו שמגבירות אותה.

13. הקלשאות הם הרחם של מצב הקיום שלנו, הן קובעות את הלידה, החיים וההתנסויות (bhoga)
הקלאשות קובעות את צורת החיים, הגורל, תנאי החיים, הם הקובעים את הלידה, אורך החיים, ההצלחה או הכישלון, הרגילות או ההצטיינות, ו כיו"ב. המונח בוגה מתייחס להנאות החיים.

14. כל הניסיונות הללו של לידה, אורך החיים יכולים להיות מענגים בגלל פעולות טהורות שנעשו בעבר, או מכאיבות בגלל מידות רעות
חיינו אינם אלא עירוב של כאב ועונג, אולם, באופן פילוסופי, עבור האדם המבחין, הכול הוא סבל:
15. למרות שלכאורה חלק מההתנסויות הן מענגות ואחרות מכאיבות, באופן מהותי כל ההתנסויות הן סבל (duhkha). סבל בגלל דאגות, סבל בגלל סתירה עם הגונות, סבל פוטנציאלי
המושג דוהקה הוא מרכזי בתרבות ובחשיבה ההודית. דוקהה מתורגם לעיתים כסבל, אך זהו מושג רחב יותר, המתייחס לאי-נחת, חוסר שביעות רצון, אי סיפוק, כאב וסבל. מטרת התורות הרוחניות היא לצמצם או למגר את הדוקהה. דוקהה היא ההפך מסוקהה (su שמח, בר-מזל, טוב, kha מרחב). דוקהה יכולה לנבוע מ: חוסר יכולת להכיר בשינוי או להסתגל אליו; חוסר יכולת לספק צורך או משאלה; קושי לשנות הרגלים.
האדם הרואה נכוחה (vivekin), רואה את השינוי שבכול ומבין שבגלל הארעיות של הקיום, לא נוכל תמיד להחזיק בדברים היקרים לנו ולא תמיד נוכל להימנע מהבלתי רצוי. לכן הוא מבין שבסופו של דבר, הקיום הרגיל כרוך בסבל. כמובן שהסבל אינו רצוי. ופטאנג'לי אומר:

16. את הסבל העתידי אפשר וצריך למנוע
זו קביעה אופטימית, פרוגנוזה חיובית – ניתן למנוע את הדוקהה. כדי להפחית ולמגר את הדוקהה צריך לזהות את מקורה. דוקהה, או כאב (מנטאלי) הוא מעין מחלה מנטאלית, מחלת הקיום ולכן יש לחקור אותו, כפי שמדע הרפואה חוקר את מחלות הגוף. מה מקור המכאובים?
17.סיבתו של זה שניתן למנעו (סיבת הסבל) היא החיבור של הרואה (פּוּרוּשָה) והנראה (פְּרָקְרְטִי)

בסוטרה הקודמת פטנג'לי קובע כי ניתן להתגבר על הדוקהה. כאן הוא מסביר כיצד:

מקור הדוקהה הוא זיהוי (כלומר אי האבחנה בין) (samyoga) הרואה (drashtra) או פורושה (Self) והנראה (drshya) או פרקריטי.

מאחר שישנה הקבלה בין המקרו-קוסמוס למיקרו-קוסמוס, בלבול זה בתוכנו הוא בין היסוד החומרי ליסוד הרוחני שבטבענו. זה גורם להזדהות מוחלטת עם היסוד החומרי, או אי ראייה של היסוד הרוחני, הקבוע והנצחי הקיים בנו.

מהי הפורושה (הנשמה)? ומהו החומרי? עלינו לדעת זאת כדי שנוכל להתקדם.
18. הנראה (פְּרָקְרְטִי) הוא מהטבע של הרג'אס (פעילות), טמאס (התמדה, חושך), סטווה (אור, טוהר), הוא מופיע באלמנטים (bhutam) ומטרתו הנאות (bhoga) או שחרור (apavarga)
המיינד האנושי, כולל שתי נטיות. מצד אחד הוא מיועד להתנסויות (bhoga), שבהן האגו חווה אירועים רצויים ולא רצויים. מאידך, הוא גם מאפשר לעבור מעבר להתנסויות ולאגו. הגונות של ראג'אס וטמאס מקיימות את אשליית האגו, בעוד שגונת הטוהר (sattva) מאפשרת את השחרור (apavarga). לכן היוגי מטפח את הסטווה.

כיצד מתפתח החומר?
19. החומר מתפתח בארבעה שלבים: פרטני, כללי, מובחן ובלתי-מובחן 
הגופנפש האנושי הוא הצורה המובחנת (vishesha), האנרגיות (קול, אור ריח וכו') ותחושת האני (asmita) הם הרמה הלא-מובחנת (avishesha). הנגלה הוא הרמה העדינה יותר של תחילת הדיפרנציאציה מהטבע הבלתי נגלה. עקרון ההתפתחות היוגי הוא מהבסיסי, ההיולי והמעודן ביותר- alinga ללא סימן או מאפיין, אל ה-linga שבו כבר יש תחילה של אבולוציה של הפרקריטי ההיולי את התודעה הקוסמית (mahat) ומשם את הצורות הלא מובחנות כמו התודעה (citta) ואל המובחן והגלוי, שאותו אנו תופסים בחושים.

אפשר לראות את זה כתהליך הפוך מתורת האבולוציה המדעית שלפיה צורות בסיסיות ופרימיטיביות של חיים, מתפתחות לצורות משוכללות יותר. לפי הקוסמולוגיה היוגית, יש ראשית חומר היולי וחסר מאפיינים שמתפתח בהדרגה לעולם התופעות הנגלה (ויששה).
20. הרואה הוא עקרון של מודעות בלבד, למרות שנראה כאילו היא זהה לצ'יטה (citta) וחלק מהקוגניציה, הרואה הוא חסר מאפיינים של שינוי, פעולה וחדלון (של הגונות)
נראה כאילו הנשמה היא המתנסה ולכן נדמה לנו שהנשמה מושפעת מכאב וצער, הצלחה וכישלון, רעב וצמא, יכולה להיכחד. אך לנשמה אין אף לא אחד מהמאפיינים הללו. היא חסרת מעמד, סטטוס. כל היקום כולו הוא עבור הנשמה. לנשמה אין כלום מעצמה, אך כל היקום נברא בשביל הנשמה. לכן, לכל היקום יש מטרה (זו הטלאולוגיה של היקום).

21. לכל הריבוי שביקום יש מטרה אחת: לאפשר התנסויות ושחרור לנשמה

כל החומר קיים בשביל שחרור הנשמה ועד אז: לכבילת הנשמה.
הנשמה קיימת למען עצמה

הפרקריטי והפורושה הם נצחיים; האם מכך נובע שהבלבול ביניהם בעיננו אף הוא נצחי? לא:
22. כאשר המטרה של הנשמה מתגלה, החומר חדל להתקיים עבור אותה נשמה אך ממשיך להתקיים עבור נשמות אחרות
ההזדהות מפסיקה להתקיים עבור אותה נשמה.
אולם מדוע הבלבול (conjunction – samyoga) של השניים קיים בכלל? זה הרי מוביל לצער.
23. הזדהות זו היא כדי לאפשר את הכרת מהותם הפנימית
ללא הזדהות זו אין לא יוגה ולא בהוגה (bhoga), לכן זה הכרחי.
אם כן מה גורם להזדהות זו?
24. הסיבה להזדהות היא א-ווידיה
בד"כ מתרגמים א-ווידיה לבערות או בורות; כאמור לעיל, זה לא מדויק: בורות זה לא לדעת, אך א-ווידיה הינה ידע שגוי, או ראייה שגויה של המציאות. להתייחס לעצמי כלא-עצמי, לטהור כאל לא-טהור לעונג כאל כאב זה א-ווידיה.
25. כאשר מסתיימת הא-ווידיה, מסתיימת גם הזדהות זו וכך מושגת קיוואליה (kaivalya – שחרור, גאולה, חופש)

מהם האמצעים שבהם ניתן לסיים את הא-ווידיה?
26. האמצעי לסיים את הצער ולהשתחרר מהכבלים הוא הבחנה מודעת רצופה (viveka khyatir aviplava)

27. יש לכך שבעה שלבי גילוי

לפי ויאסה, שבעת שלבי הגילוי הם:

  1. זיהוי הסבל (מקביל לאמת הנאצלת הראשונה של הבודהה)
  2. גורמי הסבל מסולקים
  3. השגה של נירודהה סאמדהי
  4. מגיעים לאבחנה (viveka) נכונה
  5. הצ'יטה מגשימה שת מטרתה של איפשור התנסות (bhoga) ושחרור (apavarga)
  6. כל תנודות הגונות נבלמות
  7. הרואה (פורושה) שרוי במצבו הטבעי (ראו סוטרה I.3)

סיכום ביניים

עד כה פטנג'לי:

  1. ניתח את הסבל ואיבחן את מקורותיו. מה שיש להימנע ממנו ידוע
  2. הבהיר את סיבת הסבל והסביר שמניעת הסבל נעשית ע"י טרנספורמציה של התודעה
  3. החופש מגונות – החופש מפרקריטי, הפך ממשהו לא מוגדר למשהו ממשי שניתן ליישום באמצעות סאמדהי
  4. לכן יש ראייה של קיווליה

שבעת השלבים של הידע המבחין (וויוקה) הם מימוש המטרה הרוחנית. כיצד להגיע לידע מבחין?
28. שמונת איברי היוגה – אשטנגה יוגה, מסלקים את הפגמים במודעות, ואור החכמה זורח עד שמשיגים את הידע המבחין

yoga-anga (Members—“all the members of Yoga such as Asana, Pranayama, etc.”)
anutsthanat (Performance or Devoted Practice)
asuddhi-ksaye (Impurities) (Destroy)
jnana-diptir (Wisdom) (Light and Splendor)   –———- (connect to next word)
a—viveka—khyateh (Up towards)  (Discriminative Knowledge)

האמצעים לסיום הא-ווידיה ולכן הסבל הם האשטנגה יוגה; זאת מאחר ואשטנגה יוגה מובילה לידע המבחין וידע זה מביא (לפי סוטרה 26 לעיל) לסיום הסבל. ברור שרצוי כעת להסביר מהי אשטנגה יוגה:
29. אשטנגה יוגה היא: יאמה (restrains), ניאמה (observances), אסנה, פראנאיאמה, פרטיהרה, דהרנה (concentration), דהיינה (engrossment) וסמדהי (absorption)

זוהי הגדרה של איברי (anga) היוגה. המילה איברים רומזת על כך שאין כאן בהכרח סדר לינארי, אין צורך להתבסס באיבר מסוים לפני שעוברים לתרגל את הבא, אלא יש לתרגל את כל האיברים במקביל משם שכל אחד מזין את האחרים וניזון מהם.

התרגול הזה מסיר בהדרגה את הזיהומים בתודעה ומביא לראייה הצלולה המבחינה. אפשר להבין שלשם כך יש צורך בגוף רגיש, תודעה שקטה וצלולה ולב טהור וחומל.

בהמשך הפרק, פטנג'לי מתאר את חמשת האיברים הראשונים – אלו נחשבים איברים חיצוניים; כך נאמר בפרק 3 שבו מוצגים שלושת האיברים האחרונים, הפנימיים יותר.

כעת פטנג'לי מפרט את חמשת היאמות:
30. יאמה היא: אהימסה (אי פגיעה), סאטיה (אמיתות), א-סטיה (אי-גניבה), ברהאמצ'אריה (התעמקות, פרישות) ואפריגרה (אי חמדנות)

כל אחת מהיאמות היא דרך בפני עצמה. מהטמה גנדי היה יוגי גדול רק באמצעות תרגול היאמות.
א-הימסה מתורגם לעיתים כאי-אלימות. זה נכון, אבל חלקי, וחלקיות עלולה אף היא להיות סוג של פגיעה. המשמעות המלאה של אהימסה היא לפעול כדי להפחית ככל האפשר את הפגיעה בבני-אדם וביצורים חיים, מבלי להעמיד את האינטרס שלנו מעל זה של אחרים, אבל גם מבלי להתעלם מהזכויות שלנו. כלומר, א-הימסה לא אומרת שאסור לנו להגן על עצמנו, אבל היא אומרת שהגנה על עצמנו חשובה בדיוק כמו הגנה על אחרים. אהימסה אין פירושה אי הפעלת כוח. אי אפשר לפגוע בלי להפעיל כוח, אבל אפשר להשתמש בכוח מבלי לפגוע. זה כאשר הפעלת הכוח נעשית כדי ליצור טרנספורמציה. כל מאמץ דורש הפעלת כוח. טאפס הוא הפעלת כוח, כדי לתרגל ולחולל שינוי חיובי.

פעולה חיצונית כשלעצמה אינה קובעת האם יש הימסה. מה שקובע זה הכוונה, המוטיבציה והיחס בין הגורמים המעורבים. . חיצונית פעולה יכולה להופיע כאלימה, אך היא נובעת בפועל מאהבה וחמלה. בבהגווד-גיטה, קרישנה דוחק בארג'ונה להילחם, ובאותו זמן קובע כי התכונות של אדם חכם הם "אהימסה, אמיתות, היעדר כעס, אי הזדהות, שלווה, נאמנות, חמלה לכל, העדר חמדנות, אדיבות, צניעות ומהימנות". מוטיבציה אגואיסטית, אפילו שתראה חיצונית שלווה ולא מזיקה, תמיד תישא עימה זרעים של אלימות.

תוכלו לקרוא עוד על אהימסה במאמר הזה.
סאטיה פירושה לדבוק באמת ללא קשר לשאלה האם כדאי לנו לומר אמת ולחיות באמת. לעיתים קרובות, מבחינת האגו עדיף לא לומר אמת, אבל ראו בהמשך (סוטרה 36) את התוצאה של התבססות באמת. סאטיה אינה רק אמירת אמת, אלא לחיות באמת, לחיות באותנטיות מלאה במחשבה, דיבור ומעשה. אנחנו מפרים את הסאטיה גם כשאנחנו מוליכים שולל או מדברים כאילו אנחנו מרכז העולם ושופטים את כל האחרים. אפילו דיבור מתוך תפיסה מוגבלת וחלקית הוא הפרה של אהימסה. האנשים המוארים, כמו הבודהה או ראמנה מהרישי, לא עסקו בוויכוחים ופלפולים. הם אמרו את מה שהם רואים ולא את מה שהם שמעו, קראו או חשבו. כשאנו תוכלו לקרוא עוד על סאטיה כאן.
א-סטיה פירושה שאנחנו לא צריכים לנצל דברים שלא שייכים לנו. זה כולל גם ניצול של אנשים. זה כולל גם גניבת-דעת כלומר הטעייה אנשים כדי להשיג רווח אישי. גם לקבל זכות יתר מבלי להציע תשלום הולם עבורה היא סוג של גניבה.
ברהאמצ'אריה מתורגמת בד"כ כפרישות או התנזרות, אבל המובן המקורי של המילה זה הליכה לכיוון ברהאמה או המוחלט. כלומר שהנשמה נעה עם הפעולה; כאשר זה מושג נפסקת מאליה הרדיפה אחרי הנאות החושים. כך שברהמצ'אריה במובן הרחב היא ויתור או ריסון; ויתור על כל מה שפוגע בהתקדמות לעבר המטרה היוגית. ריסון של הנאות החושים, לרבות התאווה המינית.

בכל מקרה, יש להבין את הכוח העצום של האנרגיה המינית. במסורות רוחניות רבות יש סוגים שונים של הימנעות מיחסי-מין והמרה של האנרגיה המינית לאנרגיה רוחנית. אולם, אם זה לא נעשה תוך תרגול עמוק ומודעות מלאה, זה עלול להפוך להדחקה ובפועל המתרגל יהיה עסוק בפנטזיות מיניות, במקום להפנות את האנרגיה לטיהור התודעה. בתרגול היוגה יש מאמץ לויתור על כל מה שמסיט מהדרך – מין מופקר, דיבור מיותר, מחשבות שלילות ורגשות שליליים – תוך חתירה למצוא את שביל הזהב בין שקיעה בתענוגות חושניים (indulgance) לבין קיפוח עצמי והדחקה (deprivation).
אפריגרה פירושה שעלינו להשתמש רק במה שאנו צריכים באמת ולא לרצות דברים שאינם חיוניים, כלומר: אי-חמדנות או אורח חיים של פשטות והסתפקות במועט. כמובן שקשה להבחין בין צורך לבין חמדנות (בין need ל-greed) וגם כאן נדרשת מידה רבה של התבוננות עצמית וראייה נכונה.

31. (תרגול חמשת מרכיבי היָמָה) בלא-תלות בשיוך החברתי, במקום, בזמן ובנסיבות, בכל הרמות, הוא הנדר הגדול

אלו הן השבועות האוניברסליות הגדולות (maha-vrata) כאשר הן אינן מוגבלות לזמן, למקום ולידה או למצב העניינים. כללי היאמה תקפים בכל התרבויות ובכל הזמנים.
אלו הן שבועות אוניברסליות (sarva buhma); כלומר, יוגה היא לא רק בשביל הודים או בשביל הינדים אלא היא דרך אוניברסלית, לכל בני האדם. כולנו סובלים מאותן הקלאשות ומאותן מצוקות והיוגה נועדה לכל אדם כדרך להשתחררות מהסבל. אין הבדל מבחינה זו בין מזרח למערב. עבור היוגי היאמות הן השבועות הגדולות שמתורגלות באופן המלא ביותר.

מהן הניאמות?
32. הניאמות הן: סאוצ'ה (טהרה), סנטושה (שביעות-רצון – contentment), טאפאס (להט התירגול, סיגוף), סוואדיהיה (לימוד עצמי), אישוורה פראנדיהנה (התמסרות לאדון הכל, עשיית האל המוטיבציה לכל פעולה)
לפי איינגאר יש מדרג בין הניאמות: סאוצ'ה וסנטושה מביאות לבריאות ושמחה, ואילו השלושה הבאים (שהוזכרו גם בסוטרה 2.1 כמרכיבי הקרייה יוגה) דרושות כדי לממש את הנתיב הרוחני. טאפאס מאפשר לעלות לרמה גבוהה יותר; סוואדיהיה ואישוורה פראנדיהנה עוסקות ישירות בעצמי, בגלעין ההוויה.
פטנג'לי אינו מפרט מצוות, למרות שזה נראה כמו עשרת הדברות, אין כאן מצוות, אלא רק תיאור של התנהגויות שמהוות נדבך של היוגה (ולכן נחוצות בשביל להגיע לידע המבחין). פטנג'לי אינו מטיף, אלא פשוט קובע שכדי להגשים את מטרת היוגה יש להתנהג לפי היאמה-ניאמה.
פטנג'אלי מכיר את נפש האדם ויודע שהיאמה והניאמה נוגדים את הטבע האנושי הבסיסי, לכן הוא לא סתם אומר: עשו כך ולא כך, אלא הוא נותן טכניקות. הוא יודע שיש לנו נטייה להימסה (פגיעה), א-סאטיה (חוסר אמיתות), סטייה (גניבה), א-ברהמצ'ריה ופאריגרה (חמדנות ואחיזה). באופן דומה אנחנו נוטים ל: חוסר טהרה, חוסר שביעות רצון, העדר משמעת, חוסר התעמקות וחוסר התמסרות. לכן, בגלל נטיות אלו הוא אומר:
33. כדי לסלק שליליות עלינו לטפח את היפוכה

כאשר יש לנו זיהום ברמה הפיזית אנחנו לוקחים אנטיביוטיקה, באופן דומה נגד הזיהומים המנטליים אנחנו צריכים להשתמש ב"אנטיקלאשוטיקה", כלומר תרופה שסותרת את הזיהומים והיא הפוכה לנטיות השליליות שלנו כמו: מוהה (חמדנות), קרודה (כעס) לובה (אשליה, בלבול). אלו הם האנטיבודיים לנטייה שלנו להפר את כל היאמות והניאמות. כך כאשר אתה מושפע מהימסה, קח את התרופה של א-הימסה וכו', קח תרופות יוגיות – תרגול (סאדאנה) יוגית שהיא תרופה למיינד.
כפי שיש לנו רופאים להילחם בתחלואי הגוף, פטנג'לי מציג אבחון של הצ'יטה – התודעה. זה מקביל למתן דוח רדיולוגי, ביופסיה וכו', ברמה הפיזית, לרבות פירוט של הטיפולים.

כאשר התודעה מלאה במחשבות שלילות, מחשבות על אלימות, פגיעה וכו', צריך לשנות כיוון. למה זה חשוב?
34. התחלואים הללו של המיינד בעלי תסמינים כמו התנהגות אלימה וכו', בין אם אנו מבצעים אותם בפועל, או גורמים להם בעקיפין, או מאשרים ומעודדים ביצוע שלהם, עקב חמדנות, כעס, בלבול, ושיכולים להיות מתונים, בינוניים או חזקים, יוצרים בורות וסבל אינסופיים ועל כן יש להימנע מהם ע"י טיפוח התנהגויות ההפוכות (אנטיקלאשוטיקה)

יש לנו כאן דוח רדיולוגי, פתולגי של המיינד בצירוף למרשם לטיפול. אנטיקלאשוטיקה מרפאה מזיהומים ומחסנת מפניהם. כאשר היוגי מפתח חיסון כנגד המחלות המנטליות של אלימות וכיו"ב (כנראה שהכוונה היא להפרה של שאר היאמות), אז הוא מתחיל לפתח מומחיות בעקרונות אלו. הוא נהייה מתרגל מומחה של עקרונות אלו וומתבסס בהם באופן מלא, מלא וללא הטיות.
מהם האפקטים של השליטה ביאמות והניאמות? פטנג'לי עובר לתארן. אלו בעצם סידהיס (כוחות מופלאים) שהיוגי מקבל כאשר הוא מבוסס ביאמות:
35. כאשר היוגי מבוסס בשבועת אי-הפגיעה כל גילוי אלימות בסביבתו מנוטרל
אין כל עוינות בסביבת היוגי
36. כאשר היוגי מבוסס בשבועת האמיתות דבריו נעשים בעלי עוצמה ואפקטיביות – כל מה שנאמר יקרה
37. כאשר היוגי מבוסס בשבועת אי-הגנבה כל העושר מופיע לרגליו
38. כאשר היוגי מבוסס בשבועת הפרישות הוא זוכה באנרגיה רוחנית כבירה
39. כאשר היוגי מבוסס בשבועת העדר חמדנות הוא מקבל ידע על חייו הקודמים

יש להבין אפריגרהה כאי רכושנות גם במובן של לרכוש ידע, מעמד, כבוד וכו'. השתוקקות לכל אלו מצרה את התודעה ולא מאפשרת לראות את ההקשר הכללי שבו האדם נתון. מכאן יכול לנבוע שהעדר חמדנות, שפירושה גם העדר צמצום התודעה ע"י האגו, מוביל לידע עמוק.
מהם האפקטים של הניאמות? יש שני סוגי טהרה (סאוצ'ה): פנימית וחיצונית
40. ע"י טהרה היוגי מפתח אי-הזדהות עם גופו (jugupsa) וחופש מהרצון למגע עם גופם של אחרים 

הזדהות עם הגוף הארעי יוצרת הצמדות שמוליכה לסבל. אדם שעסוק באופן אובססיבי בגוף ובסיפוק צרכי הגוף אינו יכול לפתח נטיות רוחניות. כדי להעמיק בדרך הרוחנית היוגי יודע שהוא אינו רק גוף ואינו מזדהה עם הגוף. זוהי הטהרה החיצונית.

41. והחיים מקבלים ממד פילוסופי ורוחני
מכך ברור שהכוונה בטהרה היא בעיקר טיהור פנימי של התודעה והלב. הטהרה הפנימית גורמת לאיכויות מדהימות של המיינד; ניקיון של המיינד והתודעה מוביל לקבוצה שלמה של איכויות מנטליות: מיינד חסר פגמים, בהיר, ממוקד, שולט על החושים ומוכשר לראיה עצמית (atma-darshana)
42. שביעות רצון מושלמת מביאה לשמחה לא-ארצית שאין למעלה ממנה

שמחה לא-ארצית היא שמחה שאינה מלווה בהשתוקקות ואינה תלויה בהנאות חושים. כמו למשל השמחה ביפי הטבע, או בתחושה הפשוטה של החיים בגוף והנשימה. כאשר אנו לא מסתכלים על חצי הכוס הריקה ורואים את כל הטוב והיקר שזכינו בו, אנו מרגישים מבורכים ושבעי רצון ובמקום לרצות את מה שחסר, חווים שמחה פשוטה שאינה מלווה בהשתוקקות.
43. להט ומשמעת תרגול (טאפאס) גורמים לשליטה מוחלטת בגוף, בחושים והתגברות על כל חוסר הטוהר של הגוף והמיינד

44. שלמות בסוודהיאה מאפשרת ליוגי קשר ישיר עם האלוהות האישית אליה אנו שואפים, זו שיכולה לסלק את כל המכשולים ולהעניק לנו יכולות מפוארות

54. אישוורה פראנידהנה מוליכה לסמאדהי
בכך פטנג'לי תיאר את התוצאות של הגעה לשלמות בשני איברי היוגה הראשונים ועובר לתאר את איבר השלישי.

מהי אסנה?
46. אסנה היא תנוחה יציבה ונינוחה

46. sthira sukham asanam
sthira firm, fixed, steady, lasting
sukham happiness, delight, opposite of dukha
asanam postures, poses
46. Asana is a perfect firmness of body, steadiness of intelligence and benevolence (נדיבות) of spirit.
Steady, comfortable pose and repose and compose

Repose – מנוחה, רגיעה. Compose – הלחין, חיבר, הרכיב, הרגיע
יש כאן משחק מילים של איינגאר כי repose פירושו גם "לבצע את התנוחה שוב" וגם לנוח בתנוחה.

47. אסנה צריכה להיות מכוונת להפסקת המאמץ תוך רפלקציה עמוקה והשתקעות באינסופיות

47. prayatna saithilya ananta samapattibhyam
prayatna preserving effort, continued exertion
saithilya laxity, relaxation
ananta endless, boundless, eternal, infinite
samapattibhyam assuming original form, completion, conclusion
47. Perfection in an asana is achieved when the effort to perform it becomes effortless and the infinite being within is reached

אסנה חייבת להיות השתקעות עמוקה באינסופי. ברור מהגדרה זו של האסנות שפטנג'לי מייחס חשיבות רבה לתנוחת גוף נכונה ולמציאת אליינמנט נכון, ושאליינמנט זה, אינו רק ברמה הפיזית, אלא אליינמנט של הגוף עם התודעה עם הרוח. כאשר יש אליינמנט עם האינסוף, אפשר להרפות מכל מאמץ מיותר, מכל מאבק ומתח. יש לא רק הרפיה פיזית, אלא גם יישוב של הניגודים ברמה הרגשית-מנטלית. וזה נותן את האפקט המתואר בסוטרה הבאה:
48. השפעת האסנות היא חיסון מפני צמדי הניגודים (dvandva) (כמו: כאב ועונג, צער והנאה, רווח והפסד, משיכה ודחייה, כבוד ובושה, חום וקור)

48. tatah dvandvah anabhighatah
tatah from that, then
dvandvah dualities, opposites
anabhighatah cessation of disturbance

האסנה מביאה למצב שבו היוגי מבודד את המיינד שלו מפני הזעזועים של הדואליות ומשיג מיינד ניטרלי וחסר תנודות ואז היוגי מוכן לפראנאיאמה

49. לאחר שמשיגים מיינד משוחרר מדואליות, באמצעות אסנות, אז התנייה ושליטה בשאיפה, בנשיפה ובעצירת הנשימה היא פראנאיאמה.
שליטה בנשימה לבדה איננה פראנאיאמה משום שיש לשלוט בנשימה במצב הכרה חסר דואליות, ניטרלי. במצב זה, עצם ההתבוננות בנשימה, יוצרת שינוי.

50. התנייה זו היא של הנשיפה והשאיפה והעצירה בממדי המרחב, הזמן והמחזור ועושה את הפראנאיאמה לארוכה ומעודנת

בכל תרגול פראנאיאמה יש התרחבות של הפנימי אל החיצוני וכך הגבולות בין הפנים לחוץ מיטשטשים.

שלושת הפראניאמאות: שאיפתית, נשיפתית ושל העצירה, אך יש רביעית. מהי?
51. עצירת הנשימה שלאחריה אין שאיפה או נשיפה היא הפראנאיאמה הרביעית
אפשר לפרש את זה כמצב מיוחד שיוגים מגיעים אליו של עצירת הנשימה לזמן ממושך.

מהן ההשפעות של תרגול הפראנאיאמה?
52. הפראנאיאמה מסלקת את העננים של התודעה, הפגמים של הצ'יטה
53. והופכת את התודעה לבשלה לתרגול מדיטציה – התרגול הגלעיני של היוגה

כל תרגול היוגה, נועד להסיר את המסך שמכסה על ראיית המציאות או האמת, כפי שהיא.

וכעת לאיבר החמישי של האשטנגה יוגה
54. כאשר החושים אינם באים במגע עם האובייקטים זו פרטיהארה
55. פרטיהארה מזכה בשליטה עליונה על החושים

כדי להתנתק מההיצמדות לחושים ולהשקיט את התודעה, היוגי מפנה את חושיו פנימה. במקום לראות, לשמוע, לטעום, להריח ולגעת בעולם החיצוני, הוא מפתח רגישות למרחב הגדול של העולם הפנימי שבו יש עומק ועושר אינסופי.

זהו סוף הפרק השני על התרגול היוגי: סדהנה פאדה

חמשת האנגות האלו נקראות באהיר אנגה – האיברים החיצוניים
לכן פטנג'לי דוחה את תיאור שלושת האיברים האחרונים שהם האיברים הפנימיים, לפרק השלישי:
3.1 ריכוז (dharana) הוא צמצום המודעות לנקודה אחת
3.2. השתקעות מוחלטת (ekatananta) באותה נקודה (או אובייקט) היא מדיטציה (dhyana)
3.3. כאשר מושא המדיטציה מתלכד עם המודט נעלמת המודעות העצמית, זהו סמאדהי (samadhi)
3.4 שלושת האיברים האחרונים הללו נקראים samyama

מקורות

1.                                                       Light on Yoga Sutras של ב.ק.ס. איינגאר
2.                                                       Lyricised Yoga Sutras of Patanjali   קלטת מס' 2 מסט של 4 של פראשאנט איינגאר
3.                                                       חירות ודממה ביוגה הקלאסית – יוחנן גרינשפון, הוצ' האוניברסיטה המשודרת
4.                                                       יוגה סוטרה של פטנג'לי – תרגום אורית סאן-גופטה, הוצ' אור-עם
5.                                                       חרות והדרך אליה, פסוקי היוגה לפטנג'אלי – תרגום שלמה קאלו, הוצאת דע"ת
6.                                                       The Yoga Tradition של Georg Feuerstein
7.                                                       The Heart of Yoga של T.K.V. Desi Kachar
8.                                                       The yoga Sutras of Patanjali של Swami Satchidananda


[1] התרגומים לעברית הם תרגום חפשי שלי; התרגומים שמובאים באנגלית לקוחים מתוך "Light on the Yoga Sutras" של ב.ק.ס. איינגאר

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *