הערות על פרק 3 של סוטרות היוגה

מאת: איל שפרוני

פרק 3 הוא פרק מאתגר למדי, הוא מתחיל בתיאור שלושת האיברים האחרונים של האשטנגה יוגה: ריכוז, מדיטציה וסמאדהי – כפי שנראה אלו שלוש רמות של מדיטציה שיחד נקראות סמימה. הפרק ממשיך בתיאור הטרנספורמציות שעל התודעה לעבור כדי שתוכל להשתקע במדיטציה מעין זו. לאחר מכן מתוארים הסידהיס המפורסמים, הכוחות שמקבל היוגי שמגיע לדרגה גבוהה של אימון. למעשה סידהיס אחדים הוצגו כבר בפרק 2 בתיאור האפקטים של ההתבססות בחמשת איברי היוגה הראשונים. אלא שכאן יש מקום נרחב יותר לסידהיס שמופיעים בעקבות שליטה בשלושת איברי היוגה העוקבים. חלקו האחרון של הפרק מציג את מושג השחרור המוחלט או הקאיוליה. הפרק הראשון של הסוטרות (סמאדהי פאדה) מהווה מבוא, הוא קובע שיוגה היא סמאדהי ומתרכז בסוגים שונים של סמאדהי, אך עדיין לא מציג את מושג השחרור. הפרק השני מיועד לנפשות לא מפותחות (כמונו) ומציג נתיב של תרגול חיצוני – חמשת האיברים הראשונים של האשטנגה. פרק 3 לוקח אותנו עד למטרה הסופית – השחרור, ובכך מכין את הרקע לפרק האחרון. כאשר קוראים את התיאור על הסידהיס צריך אמונה חזקה בפטנג'לי, כדי לקבל כאמת את מה שכתוב שם, דומה כי עלינו לזכור את דבריו של קרישנהמורטי ש"הידוע הוא כמו רפסודה קטנה הצפה על פני אוקיינוס האי-ידיעה" ולהכיר בכך שאלו חוויות ועוצמות שחורגות מתחום הניסיון הקונבנציונאלי שלנו.

שלושת הסוטרות הראשונות מגדירות את המדיטציה היוגית, המונח הטכני שמתייחס לכך הוא סמימה (סוטרה 3.4). הבה נקרא הגדרות אלו ואת הפירוש של ויאסה (Vyasa) ראשון המפרשים של פטנג'לי (מבחינה כרונולוגית וגם מבחינת הסמכותיות):

סוטרה 3.1 מתארת מהי דְהָארָנָא: deshah bandhah chittasya dharana, כלומר: 'נעילה (bandha) של התודעה במקום (desha) אחד'. הפירוש של ויאסה לסוטרה זו הוא כדלקמן:

"דְהָארָנָא היא אחיזה או קיבוע של המיינד על עיגול הטבור, או על הלוטוס של הלב, או על המרכז הבוהק של הראש, או על הקצה של האף או של הלשון, או על נקודות מעין אלו בגוף, או על כל אובייקט חיצוני, על-ידי יצירה של שינוי במיינד."

לאובייקטים הפנימיים שויאסה מציין יש חשיבות רבה ונראה שהם יופיעו בהמשך הפרק. למשל, סוטרה 30 אומרת שמדיטציה על מרכז הטבור גורמת לידיעת מערך איברי הגוף; סוטרה 31 אומרת שעל-ידי מדיטציה על מערת הגרון מופסקות תחושות רעב וצמא וכן הלאה. כלומר יש אפקטים שונים לריכוז בנקודות מסוימות בגוף.

(אעיר במאמר מוסגר שההתייחסות של ויאסה לאובייקט חיצוני היא מתמיהה משום שאובייקט חיצוני יכול להיקלט רק באמצעות החושים, ואלו כונסו פנימה כבר בשלב הפראטיהרה שהופיע קודם).

סוטרה 3.2 מתארת מהי דְהְיָאנָה: tatra pratyaya ekatanata dhyanam, כלומר: 'זרימה קבועה ויציבה של תשומת-הלב לאותו מקום היא דְהְיָאנָה'

הפירוש של ויאסה לסוטרה זו הוא כדלקמן:

"הזרימה המנטלית המתייחסת לאותו מקום (שהוזכר בפירוש לסוטרה הקודמת) שנעשית רצופה, כלומר אינה מופסקת ע"י כל ידע או מחשבה, נקראת דְהְיָאנָה"

על זה מעיר סוומי אראניא האריאראנאנדה[1]: "אם זרימת הידע בדְהָארָנָא דומה לטפטוף מים, הרי שבדהיאנה זרימת הידע היא רציפה כמו זרימה של שמן או דבש. זה מה שמשתמע מהמילה 'רצוף'. כאשר הידע הוא רצוף, זה נראה כאילו נוכח במיינד רעיון אחד בלבד."

סוטרה 3.3 מתארת מהו סמאדהי:

tad eva artha matra nirbhasam svarupa shunyam iva samadhih

כלומר: "כשהאובייקט בלבד זורח (בתודעה, במצב של דהיאנה), והיא כמו ריקה מטבעה העצמי – זהו סמאדהי"

הפירוש של ויאסה לסוטרה זו הוא כדלקמן: "כאשר מצב הדהיאנה נעשה כה עמוק, עד שרק האובייקט כשלעצמו קיים, בהכחידו כל שארית של מחשבה רפלקטיבית, זה ידוע כסמאדהי".

על זה מעיר סוומי אראניא: "כאשר המיינד מלא לגמרי בטבעו של אובייקט המדיטציה, אובד הידע הרפלקטיבי. במילים אחרות, טבעו של תהליך המדיטציה (כלומר: 'אני מודט') אובד בטבעו של האובייקט. מדיטציה ללא תודעת העצמי היא סמאדהי. בשפה פשוטה, כאשר בתהליך המדיטציה, המודעות לעצמי כמו נעלמת ורק אובייקט המדיטציה נראה כקיים, כאשר העצמי נשכח וההבדל בין העצמי והאובייקט נמחק, ריכוז כזה של המיינד על האובייקט נקרא סמאדהי".

סוטרה 3.4: trayam ekatra samyama או: "שלושת אלו יחדיו נקראים סמימה".

על זה מעיר סוומי האריאראנאנדה: "בסמימה אחת עשויים להיות כמה שרשרות של דהארנא, דהיאנה וסמאדהי; מסיבה זו השלושה ביחד מכונים סמימה."

סוטרה 3.5: tad jayat prajna lokah, או: "שליטה בכך מביאה לזריחת אור החכמה (prajna)"

סוטרה 3.6: tasya bhumisu viniyogah או: "יש ליישם זאת בשלבים"

כאן מתעוררת השאלה מהם השלבים וכיצד נכיר אותם. על כך משיב ויאסה בפירושו לסוטרה זו: "יש לדעת יוגה באמצעות יוגה, והיוגה עצמה מוליכה ליוגה. מי שנותר יציב ביוגה תמיד ישמח בכך".

מעניין! בעיקר על רקע כל מסורת הגורו של הודו. לא מוזכר כאן בכלל גורו או מורה! את היוגה יש לדעת על-ידי יוגה. היוגה היא מטרה ותכלית, אך היא גם הדרך.

פראשנט איינגאר מפרש זאת שפטנג'לי אומר כאן שהחוכמה שהיוגי מקבל מעניקה לו כוחות על טבעיים, אך אין להשתמש בכוחות אלו למטרות ארציות של רכישת שם ותהילה, אלא כדי להמשיך לשלב הבא של היוגה.

סוטרות 7-8 מסווגות את איברי היוגה בסקלה של פנימי-חיצוני ומקשרות בין איברי היוגה לסוגי הסמאדהי שנידונו בפרק הראשון. שלושת איברי היוגה האחרונים הם פנימיים יותר, או אנטאראנגה, ביחס לחמשת האיברים שהוצגו בפרק 2. סוטרה 8 אומרת שמצב הסמאדהי ללא גרעין, או ללא אובייקט שהוצג בסוטרה 1.51, ואפשר לקרוא לו גם א-סאמפראג'נטה סמאדהי, הוא פנימי יותר ויכול להיחשב כאנטאראטמה – הפנימי ביותר.

סוטרות 9-12 מתארות שלוש טרנספורמציות של הצ'יטה (בסנסקריט: פארינאמה): נירודהה, סמאדהי ואקהגראטה. הפרשנים חלוקים ביניהם לגבי המדרג של הטרנספורמציות, כלומר, מה הסדר שהן צריכות להתרחש ואילו מהן היא עמוקה יותר.

הטרנספורמציות קשורות לנושא הסאמסקרות, משום שהסמסקרות הן אלו שקובעות את המחזוריות של תנודות המיינד. הטרנספורמציות שמוליכות את המיינד לקראת מצב מדיטטיבי צריכות להשקיט ולטהר את הסאמסקרות. סוטרה 9 מבחינה בין שני סוגי סמסקרות: מוחצנות ומופנמות. הסמסקרות, ולכן גם המיינד נעות ללא הרף בין מצב של הפנמה, שקט, ריסון ופסיביות, לבין מצב של החצנה, עירור, ואקטיביות. כאשר הסמסקרות מהסוג השני נבלמות, אנו נשארים עם הסמסקרות המעודנות והמופנמות יותר וזוהי נירודהה-פארינאמה. סוטרה 10 מבארת עניין זה ומסבירה שכאשר הסמסקרות המעוררות נבלמות התודעה נעשית שקטה. שקט זה הוא חיוני למדיטציה.

כאשר התודעה מתרגלת לשקט זה היא נוטה פחות להתפזר לכל עבר – זה המצב שמוגדר בסוטרה 11 כסמאדהי-פארינאמה.

הטרנספורמציה השלישית היא זו שמסבירה את מצב המדיטציה. מצב מדיטציה הוא מצב של תודעה יציבה ללא שינויים. כיצד זה יתכן? הרי התודעה שלנו היא חלק מהפראקריטי, ולכן נשלטת ע"י הגונות. הגונות נמצאות בתנועה מתמדת ולכן כל עולם הטבע והחומר מצוי בתנועה. כיצד התודעה יכולה אפוא להיות חסרת תנועה?

פטנג'לי מסביר זאת כך: יש תנועה, אבל זו תנועה שגורמת לשכפול של מצב התודעה. התוכן שעוזב את התודעה בכל רגע זהה לתוכן שבא במקומו. מצב זה מושווה בספרות היוגית לבערה של נר בחדר שבו האוויר חסר תנועה. למתבונן בשלהבת הנר, נראה שהשלהבת חסרת תנועה, אך למעשה החומר שממנו מורכבת השלהבת משתנה ללא הרף. יש שינויים בלתי פוסקים, ריאקציות של התחמצנות החֶלב שיוצרת בערה. אבל יש שכפול מדויק של המצב החומרי, בכל רגע ורגע החומר שעוזב את השלהבת זהה לחומר שבא במקומו. שכפול זה, כאשר הוא נעשה ברמת התודעה הוא מדיטציה.

סוטרות 13-15 מתארות טרנספורמציות דומות בתחום החומר או האלמנטים. טרנספורמציות אלו יספקו הסבר לסידהי הראשון שמופיע בסוטרה 16: ידיעת העבר והעתיד. כיצד אפשר לדעת את העבר והעתיד? על-ידי יכולת להבין לעומק את השינויים שחלים במצב החומרי ולהיות מסוגל לעקוב אחריהם בצורה מדויקת. סוטרה 13 מגדירה שלושה סוגי שינויים: שינוי מהותי, שינוי של תכונות ושינוי של מצב. סוטרה 14 מסבירה שלמרות שיש כל הזמן שינויים של תכונות ומצב, הרי שהמהות משותפת לכל ההתגלויות הללו. ב.ק.ס איינגאר מדגים זאת ע"י שינויים שעובר גוש חמר שהופך לכד וכיו"ב. פרשנט מדגים זאת על-ידי חלב שהופך ללבן, לחמאה וכו' אך יכול להפוך גם ליוגורט. כלומר יש מסלולי שינוי אחדים אפשריים. סוטרה 15 אומרת שיש שינויים מרגע לרגע שאנו לא מבחינים בהם, אך היוגי שרגיש לכל שינוי קל יכול לעקוב אחר ההשתנות הזאת וכך למעשה יכול להגיע לידיעת העבר והעתיד.

סוטרה 17 מציגה סידהי נוסף: היכולת להבין את לשונות כל בעלי החיים (לרבות כנראה כל הלשונות של בני האדם). מה ההסבר לכך? יש שלוש מהויות: מילים או צלילים שהם אובייקט לשוני או פונטי, עצמים בעולם ומושגים בתודעה. ויאסה למשל מסביר שהצירוף הצלילים Gauh בסנסקריט מייצג את האובייקט "פרה", זהו אובייקט לשוני. פרה ספציפית הינה אובייקט בעולם, כלומר מהות חומרית כלשהי שאנו קולטים בחושינו ומזהים כעצם. המושג הוא הפשטה של האינטלקט: פרה כמושג היא רעיון מופשט שקיים בתודעתנו והוא כולל קבוצה של עצמים שיחד יוצרים את המושג 'פרה'. לטענת פטנג'לי, הבלבול בין המילה, האובייקט והמושג כובלת אותנו למוסכמה כלשהי שנכונה לשפה אחת, ולכן לא מאפשרת להבין את השפות האחרות. ע"י מדיטציה על ההבדל בין השלושה, טוען פטנג'לי, אפשר להגיע להבנת הקולות של כל החיות.

הסידהי הבא, בסוטרה 18, הוא ידיעת הלידות הקודמות, זה מושג ע"י מדיטציה על הסמסקרות. ההסבר לכך הוא שהסמסקרות הן שקובעות את הלידה.

סוטרות 19-20 עוסקות בסידהי של ידיעת מחשבותיו של הזולת. מעניין שיכולת זו מסויגת בסוטרה 20 שטוענת שלמרות שאפשר לדעת את מחשבות הזולת, אי אפשר (בדרך של התבוננות על התוכן המנטלי) לדעת את הגורמים המשפיעים על המחשבות.

סוטרה 21-22: מציגות יכולת להיות בלתי-נראה, בלתי נשמע וכו', ההסבר לתופעה זו היא היכולת לשנות את קרני האור שבוקעות מגופו של היוגי כך שלא יגיעו לעיני הזולת. בסוטרה 22, פעולה דומה בשאר איברי החישה.

הערה: יש רישומים שונים של הסוטרות שאינן כוללות את סוטרה 22 ולכן לפיהם מנקודה זו ואילך מספור הסוטרות קטן ב-1 ממה שיובא כאן.

סוטרה 23 מדברת על ידיעת מועד המוות. ההסבר הוא שמועד המוות נקבע, בין שאר הדברים ע"י חוק הקארמה והמטען הסמסקארי של האדם. כאשר, ע"י התבוננות מגיעים להבנת החוקיות הזו, אפשר לקבוע את מועד המוות. לכך יש חשיבות רבה, כי המוות הוא רגע מיוחד של החלפה ולפי החשיבה היוגית יש חשיבות רבה למצב המיינד ברגע המוות.

סוטרה 24 קשורה לסוטרה 1.33 שמדברת על ידידות, חמלה, שמחה ושוויון-נפש (כלפי קבוצות שונות של בני-אדם). היוגי שרוכש כוחות ומתבונן במהות הדברים יכול להגביר את כוח הידידות, החמלה, וכיו"ב שהוא מסוגל ליצור. הבודהה ראה בחמלה תכונה יסודית שצריכה להנחות את האדם, וחלק מהדיון הבודהיסטי עוסק בנושא זה: מהי התנהגות של חמלה? כיצד אפשר לחוש חמלה כלפי רשעים? כיצד אפשר להעצים את כושר החמלה? אדם רגיל מוגבל ע"י נסיבות חייו ולכן כוח החמלה שלו מוגבל. אבל היוגי הוא בעל כוחות כבירים בהקשר זה. זה מתקשר גם לסוטרה 2.35 שאומרת שכאשר היוגי מבוסס באי-פגיעה, פוסקת כל העוינות בסביבתו – זוהי כוחה של החמלה הטהורה.

סוטרה 25 – השגת כוחות של פיל.

סוטרה 26 – יכולת של ראייה מיקרוסקופית.

בסוטרות הבאות מתוארים כוחות שמתקבלים ע"י מדיטציה על מרכזי אנרגיה שונים בגוף. זה לפי הפרשנות של ויאסה שרואה בשמש ובירח מרכזים אנרגטיים מסוימים בגוף האסטרלי.

מדיטציה על מרכז השמש מניב ידיעה של היקום (27), על מרכז הירח – ידיעה של הכוכבים (28); על כוכב הקוטב  – ידיעה של תנועת הכוכבים (29) (לפי ב.ק.ס איינגאר, כוכב הקוטב הוא מרכז אנרגטי בגוף הנמצא בתקרת האף (ונקרא אג'ניה צ'אקרה) או בקצה האף; על מרכז הטבור – ידיעה אנטומית ופיזיולוגית (30); על מערת הגרון – התגברות על רעב וצמא (31); על 'צינור הצב' – השגת יציבות (32) (כל פרשן מנסה לקבוע היכן הוא 'צינור הצב'); על מרכז כתר הראש – יצירת תקשורת עם קדושים מוארים (33); על מרכז הלב – ידיעת התודעה (35).

הסוטרות הבאות עוסקות בכוחות שמתקבלים ע"י "ראייה צלולה". לפי רוח הדברים, ראייה צלולה פירושו ראיית ההבדל בין פורושה לפראקריטי. זה מוסבר בסוטרה 36 שטוענת שכל ההתנסות שלנו בעולם (בהוגה) נובעת מחוסר האבחנה בין מצב מיינד שלוו (סאטווה) לנשמה או הפורושה.  זה מחוזק גם כאשר קוראים את סוטרה 3.50. ראייה כזו מניבה את "ידיעת הכול". מצב אלוהי למדי (ראו סוטרה 1.25 – האל מוגדר כזה שיודע הכול).

סוטרה 37 אומרת שהיוגי מקבל יכולת ראייה על-חושית ואינטואיציה נפלאה, אך כאן יש אזהרה: כוחות אלו יכולים להיות מכשול בדרך הרוחנית (סוטרה 38). אזהרה נוספת מופיעה בהמשך בסוטרה 52.

סוטרות 40-41 מדברות על שליטה באודנה ובסאמנה. פראשנט איינגאר מבאר שהאודנה והסמאנה הן אנרגיות חשובות ביותר משום שהן מסייעות ליוגי להשתחרר מהכבלים הארציים, להתנתק ממה שכובל אותנו לעולם הזה (כפי שנרמז בסוטרה: מים, בוץ, קוצים וכיו"ב) ולהמריא לעולמות עליונים. אנרגיית האודנה היא המוביל לשם. לפי פראשנט אנרגיית הסאמנה מאפשרת ליוגי להבעיר בתוכו אש שתכלה את גופו, כך שיוכל להשתחרר מהקשר הארצי לגוף.

סוטרה 45 מסבירה את היכולת המופלאה לקטון "וכיוצא בזה" שמוזכר ב-46. ויאסה מונה ב"וכיוצא בזה" עוד 7 יכולות קשורות (כמו: לגדול, להתרחב, להיות קל עד כדי ריחוף). מוזכרת בסוטרה יכולת נוספת: שלמות הגוף. מהי שלמות הגוף?

פטנג'אלי מסביר: יופי, חן, כוח וחוסן כשל יהלום (47).

כאמור, סוטרה 50 היא מרכזית ביותר כי היא מסבירה את הראיה המבחינה בין פורושה וסטווה.

אם מוותרים על כל הסידהיס, לרבות הסידהי המרכזי של שליטה בכול וידיעת הכול, אז מגיעים לשחרור (51). כלומר, היוגי מפתח את הכוחות כדי לנטוש אותם, זוהי הוואיראגיה העליונה: ויתור על כל פירות האבהיאסה, על כל הסידהיס. רק כך היוגי זוכה בקאיווליה. כמה עוצמה יש כאן! אם מתייחסים ברצינות לדברי פטנג'לי ומקבלים את הסידהיס כאמת, אפשר להעריך מה נדרש מהיוגי כדי לוותר על כוחות אלו. כמה מאתנו יכולים לומר בכנות שאילו היו זוכים בכוחות כאלו היו מוכנים לוותר עליהם? זהו ויתור עליון – פארא-וואירגיה ורק ויתור זה מניב את התוצאה העליונה.

סוטרה 52 מציגה אזהרה נוספת, היוגי כבר במצב שמימי ולכן ישויות שמימיות יכולות להזמינו, אם הוא ייעתר הוא יודח וייפול שוב ברשת הארצית, אם הוא יסרב הוא עלול להיתפס לגאוותנות. לכן פטנג'לי אומר: "היזהר והישמר, אתה לקראת השגת המטרה, אל תיתן לשום דבר להסיח את דעתך". היוגי שאינו מתפתה עוד לתענוגות ארציים, מסבירים הפרשנים ובראשם ויאסה, עשוי להתפתות לתענוגות שמימיים, והסוטרה הנוכחית מזהירה אותו מפני ההשלכות של היענות לפיתויים כאלה: הוא עלול לאבד את המדרגה היוגית אליה הגיע ולמצוא את עצמו מחדש "בתחתית הסולם". ויאסה, ציורי מתמיד, מביא דוגמא ל"הזמנה שמימית" כזאת שעל היוגי לסרב לה: "אדוני! בוא ותיהנה! נפלא כאן. הנה נערה מלבבת. שיקוי זה מונע זיקנה ומוות. הנה מרכבה הטסה באוויר, והנה עץ הקָלְפָּדְרוּמָה המגשים כל משאלה. הנה הנהר הטהור מָנְדָאקִינִי, והנה הרִשִים הגדולים שזכו בשלמות. נימפות שמימיות יפות וצייתניות אלה הן בשבילך, ומובטחים לך גם חושי ראיה ושמיעה עיליים וגוף חסון כיהלום. הכול שלך, ובזכות! בוא, היכנס! כל זה נצחי, איננו בר-חלוף, יקר לאלים עצמם!"

בסוטרה 53 היוגי נדרש לברר מהו זמן וממה הוא מורכב: "על-ידי סמיָמה על הרגע ועל רצף של רגעים, מושגת ידיעה שמקורה בהבחנה".

ההערות של ב.ק.ס. איינגאר לסוטרה זו הן מאלפות: "מכך היוגי מבין שרגע בזמן הוא חסר-זמן, ושחוסר-זמניות זו היא ממשית ונצחית, בעוד שתנועת הזמן מוגבלת לעבר ולעתיד. תנועה תלויה בזמן, היא חולפת ומשתנה ללא הרף. הרגע הוא נצחי, חסר שינוי וקדוש: זהו למעשה הסוד של הסמאדהי. הרגע הוא ממשות בלתי מותנית, בעוד שסדרת הרגעים היא ממשות מותנית; היא יחסית ואשלייתית. הבנה זו מביאה לידיעה המבחינה. ברגע אין חוויה של זמן פסיכולוגי או כרונולוגי. הרגע מגיע בין ההתעוררות הרשמים לריסונם ולהיפך: זהו מצב ביניים שקט, טהור ומבטיח. … הרגעים עוקבים זה אחרי זה בסדרה, וסדרות אלו יחדיו מהוות את הזמן. כך חישורי הרגעים נעים אל גלגל הזמן. תנועת המיינד היא הרצף של הזמן הפסיכולוגי. תנועת הרגעים בהווה, עבר ועתיד היא הזמן הכרונולוגי. היוגי מודע לרגע ועל-ידי כך כובש הן את הזמן הפסיכולוגי והן את הזמן הכרונולוגי."

סוטרה 54 מדברת על אבחנות דקות ביותר בין דברים שלנו נראים דומים. זו אינה אבחנה גסה בין שחור ללבן או מוצק לנוזל, אלא אבחנה בין דברים דומים ביותר.  אבחנה זו מניבה לפי 55, ידיעה משחררת.

כאשר יוגי בעל יכולת אבחנה כזו מפתח מיינד טהור כמו טוהר הנשמה הוא זוכה בשחרור הסופי (56).

 

וכמה מילים לסיכום:

חוקרים רבים חשים מבוכה לנוכח תיאור מפורט זה של הסידהיס שתופס את חלקו העיקרי של הפרק. הם מנסים לתרץ את הכללת הסידהיס ביוגה סוטרות בדרכים שונות. לדעתי יש כאן כמה מסרים חשובים.

ראשית, כמו שציינתי בתחילת הדברים, עלינו להיות ענווים ולא למהר ולשפוט דברים. אנחנו יצורים מוגבלים שתופסים את המציאות באופן לא מושלם באמצעות חושינו ובאמצעות מנגנוני התפיסה של המיינד שלנו. התפיסה שלנו היא יחסית ומושתת על התניות מולדות ונרכשות. אנחנו מסווגים את רשמי החושים לפי כלי הקיבול שלנו ויוצרים קטגוריות שדרכן אנחנו תופסים את העולם. לכן תופעות מסוימות פשוט אינן מסתדרות עם תמונת המציאות שלנו. תארו לכם שהייתם מראים לאיש ימי-הביניים טלפון סלולרי מהדור השלישי שיכול לשגר קול ותמונה מקצה אחד של העולם לקצהו השני. זה פשוט לא היה נתפס על-ידו משום שהניסיון שלו אינו כולל את עולם התופעות הזה. הוא לא היה יכול לתפוס בשום אופן שהמרחב יכול להעביר תמונות באמצעות משהו כמו גלים אלקטרו-מגנטיים. זה מוכיח שהמציאות רחבה בהרבה ממה שנראה לכאורה. צריך להכיר במגבלות האלו ולא לחשוב שאנחנו יודעים הכול. יתכן שדרך היוגה מובילה, באמצעות התנסויות מיוחדות לתפיסה אחרת, להשתחררות מהקטגוריות המקובלות ומההתניות. ואז דברים שלנו נראים לא יאמנו, הופכים לאפשריים.

שנית, מתרגל היוגה חש שהוא מקבל באמצעות תרגול מסור וממושך, יכולות חדשות גם פיזיות אך בעיקר מנטאליות. כושר הריכוז שלו גדל, הוא נעשה מאוזן יותר ויכול לשפוט את המציאות טוב יותר, הוא מפתח חסינות חזקה יותר גם פיזית (מפני מחלות) וגם מנטאלית. הוא חש יותר שליטה בחייו, יכולת גדולה יותר לעצב את חייו ואת יחסיו עם הסובבים אותו. כל אלו הם עוצמות שנרכשות וגדלות ככל שממשיך התרגול. אולי, העוצמות עליהן מדבר פטנג'לי הן פשוט הרחבה של מה שאנו, המתרגלים הרגילים חשים באמצעות התרגול הצנוע שלנו.

שלישית, ישנה אפשרות שתיאור כל העוצמות הללו אינו מיועד אלא כדי להמחיש עד כמה צריך להיות עמוק הוויתור הנדרש כדי לזכות בשחרור. יש להתנתק מכל שריד של שאיפה ארצית. והמבחן העליון לכך הוא הנכונות לוותר על הסידהיס, כפי שמבוטא בסוטרה 51 של הפרק. העוצמות הבלתי רגילות הללו יכולות לכבול אל העולם.  לכן פטנג'לי מזהיר שלא לראות בהן את ההגשמה. על-ידי תיאור הסידהיס פטנג'לי מצליח לאפיין את הנדרש מהשואף הרוחני – ויתור מוחלט.

בספר "עץ היוגה" איינגאר מביא התייחסות מעניינת של לנושא זה:

"למרבה הצער, תוצאות אלו מתוארות לעיתים ככוחות על טבעיים, אך למעשה אלו אינם כוחות על טבעיים כלל. אלו הם הישגים הנובעים אוטומטית מתרגול היוגה. אך המתרגל עלול להיסחף על-ידי הצלחות אלו, כמו מישהו הנמלט ממשב רוח ונתפס בסוּפה. כדי שלא להיתפס בסופה של מה שעלול להיראות ככוחות על-טבעיים, פטנג'לי מציע להתבונן ולבחון האם זכיתם באיכות כלשהי מאלו שהוא מונה, ואז להמשיך בתרגול היוגה.

כוחות ומתנות אלו הם מלכודות למתרגל כפי שהשמחות והנוחות של העולם החומרי הינן מלכודות לאדם רגיל. פטנג'לי מסביר שכפי שאדם רגיל נלחם כדי להיפטר ממצוקותיו, היוגי צריך להילחם כאשר הוא מקבל כוחות אלו, משום שהם עלולים להפוך למצוקות פסיכולוגיות. למרות שכוחות אלו עשויים להיראות כעל-נורמאליים. הם אינם על-טבעיים, אלא פשוט המעולים והמובחרים שבכוחות הטבעיים. כאשר המתרגל מפתח רגישות ותבונה, הוא חווה את ההשפעות של רגישות זו. כוחות אלו הם נורמאליים, למרות שהם עשויים להיראות כעל-נורמאליים לאנשים שלא פיתחו דרגה זו של רגישות. אך כאשר אתם משיגים רגישות זו וכוחות אלו נעשים נורמאליים בשבילכם, אתם צריכים להיזהר משום שכל מה שלא חוויתם קודם לכן עלול להפוך לפיתוי. זה כמו רווק שעלול להתפתות על-ידי אישה. הכוחות החדשים שבהם תתנסו עלולים להיות מלכודת עבורכם ולהסיח את דעתכם מהמטרה האמיתית של היוגה. לכן עליכם לפתח אי-היצמדות.

כאשר הכאב והמצוקות של המיינד נכבשים, המתרגל משיג כוחות רוחניים ומתנות, אשר גם אותם יש לכבוש. רק כשהוא כובש כוחות אלו הוא יכול להגיע לפסגה הרוחנית. כאשר הנשמה חופשייה מהשעבוד של הגוף, של המיינד, ושל הכוח והגאווה הנובעים מהצלחה, היא משיגה את המצב הידוע כקָיְוָלְיָה (kaivalya), או לְבדות, שבו הגוף והמיינד מצויים במעין בידוד והנשמה חופשייה. זהו הנושא של הפרק הרביעי של פטנג'לי הנקרא Kaivalya Pada, הפרק על השחרור המוחלט."

 

 


[1] ראו: Yoga Philosophy of Patanjali של  Swami Hariharananda Aranya

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *