כיצד תרגול אסנות מוביל לצ'יטה וריטי נירודהה או: מתי אנחנו מוכנים להתחיל ללמד איינגאר יוגה?

(מונחים שאשתמש בהם: מודעות – mind בסנסקריט – מאנס; תבונה –intelligence בסנסקריט – בודהי; פיזור שווה – diffusion; אליינמנט –alignment; גו – trunk)

לפי היוגה, התודעה האנושית, הצ'יטה (citta), מורכבת משלושה חלקים שהם: אמהקרה (Ahaṃkāra) – תחושת עצמיות או אגו. מאנס(manas) – מיינד (במובן הצר של מילה אנגלית זו) ובודהי (buddhi) – תבונה (intelligence).

האהמקרה הוא החלק של הזהות העצמית שלנו. זהו הרכיב שיוצר את ההפרדה בינינו לבין האחר, תחושת העצמיות שלנו. כדי שנוכל לוותר על האגו ולחוש את האחדות של הדברים, עלינו ליצור עצמי חזק, לחוות את הנפרדות. זה התפקיד של האהמקרה.

המאנס הוא חלק התודעה שאחראי על התפקוד ההישרדותי שלנו. למאנס יש תפקוד כפול: חיצוני ופנימי. בתפקוד החיצוני שלו הוא אוסף, מעבד, מנתח ומאחסן את הקלט שמגיע אליו מאיברי החושים, ומפעיל את איברי הפעולה. המאנס מסוגל גם לפנות פנימה ולגשר בין העולם החיצוני לבודהי. לתפקוד זה של המיינד אנו קוראים מודעות (awareness) והוא נשען על חוש פנימי לו קרא פטנג'לי:  אסמיטא סוורופה(asmita svarupa). במונחים מודרניים חוש זה נקרא פרופרויצפיה (proprioception) – זהו חוש פנימי המספק מידע על פעולת השרירים והגידים, מצב המפרקים ותנוחת הגוף בחלל. בספרו Core of the Yoga Sutras מתאר ב.ק.ס. איינגאר את המאנס כך:

“The mind connects and coordinates the five senses of perception and five organs of action. At the same time it acts as the innermost sense (antarendriya), the agent connecting the buddhi and ahamkara with the purusa. The mind plays a double (dvandva) role. Its role is to connect the 10 organs (indriyas) on the one hand, and on the other, to connect the intelligence, consciousness and the core. This dual role of the mind affects the citta so that it plays a double game. The mind being the gross part of consciousness needs to distinguish between subject and object”. Core of the Yoga Sutras, Page 56.

“Note that the mind plays a dual role since it is placed between the senses of perception and the organs of action on one side and the intelligence, ego, consciousness and conscience on the other. The mind wants to satisfy the organs of perception, and on the same time, please its Lord – the seer. A simple example is that it acts like a public relations officer, trying to please the customers and at the same time, the boss”.

“Here the mind plays the same role. It wants to satisfy the customers, namely the mind, the senses of perception and the organs of action on one side and at the same time it wants to satisfy its master – the seer. Hence, the main effect of the practice of asanas is the extinction of the dual function of the mind. I consider this non-dual state of mind to be antaratman (the interior most) sadhana of the asanas (see sutra II.48).” Core of the Yoga Sutras, Page 153.

המאנס אחראי על תפקודנו, אך אינו מסוגל לקבל החלטות ערכיות. שיפוט מוסרי-ערכי הוא תפקידו של הבודהי. לבודהי מאפשר לקבוע מה נכון ומה לא, מה ראוי ומה לא, מה צודק ומה לא  – החוש שבו אנו משתמשים נקרא מצפון (בסנסקריט: דהרמאנדריה – the organ of righteousness) – זהו חוש של הבודהי. הבודהי הוא החלק המזוקק והמעודן ביותר של הצ'יטה והוא מקנה לאדם יכולת אבחנה ושיפוט. (אפשר לומר שגם לבעלי-חיים יש אהמקרה ומאנס, אך לרוב אנחנו לא מייחסים להם יכולת אבחנה ערכית ולכן כנראה הבודהי הוא מותר האדם). ב.ק.ס. איינגאר מתאר (באותו מקום) את הבודהי כך:

Buddhi Is another component of citta. It is an instrument that acts as the true assessor. It helps to acquire the reliable and untainted knowledge that comes from experience. Its power of discernment is the lustre of wisdom.

Buddhi is the axial constituent of citta. It acts as a gravitational force to draw the citta towards the seer. It is the mediator. It is the judging faculty that orientates the other instruments on the inner path. This is intelligence serves the sadhaka in orientating the inevitable sorrows that are coated in pleasant experiences. It positions itself as the pole star, guiding the journey of the citta towards the source. Like consciousness, intelligence too is tied on the threshold between worldly pleasures and liberation from them. This is why it is essential to study and reflect to discern the differences between intelligence and consciousness. Core of the Yoga Sutras, Page 53-54.

בתרגול היוגה עלינו לחקור ולהכיר את הצ'יטה על רכיביה השונים, על מנת שנוכל להגיע להשקטה והצללה (מלשון צלול) של התודעה – או במילים של פטנג'לי, לרסן את תנודות התודעה (צ'יטה וריטי נירודהה – השקטה או עצירה של תנודות התודעה – סוטרות היוגה I.2). במאמר זה אתאר כיצד אפשר להכיר, באמצעות האסנות את הצ'יטה. ספציפית אתאר, כיצד אפשר להפחית את התזזיתיות של המאנס ולגרום לו להתפשט בגוף ולמלא אותו באופן אחיד וכיצד ניתן לעורר את אור התבונה (הבודהי).

בתרגול האסנות שנעשה כעבודה פנימית לחקירת התודעה (הצ'יטה) ולא כהתעמלות, יש היררכיה בת שלושה שלבים:

  1. ריכוז – מיקוד בנקודה אחת – הפנמה והשקטה של המיינד
  2. יצירת פיזור אחיד של המיינד
  3. מדיטציה בתנוחה – זריחת התבונה

השלב הראשון הוא הפניית המנאס פנימה. כאמור המאנס מתפקד כלפי חוץ וכלפי פנים. לרוב, בגלל הרעש החיצוני והמשיכה של החושים כלפי חוץ, התפקוד החיצוני – המשא והמתן עם העולם הוא דומיננטי וההקשבה פנימה היא מועטה. תרגול היוגה הוא מסע פנימה ועל כן עליו להתחיל בהפנמת המיינד. כדי להפנות את המיינד פנימה באופן אפקטיבי על-ידי תרגול אסנות יש להשתמש בעצה של פטנג'לי של התמקדות בעקרון אחד (אקה טאטווה אבהיאסה – סוטרות היוגה I.32). התמקדות בעקרון אחד פירושה שיש לבחור פעולה אחת, להתמקד בה בלבד ולהקדיש לה תשומת לב מלאה ורצופה בזמן הכניסה לאסנה השהייה בה והיציאה ממנה. הטבע של המיינד הוא לנדוד, ולכן ללא משמעת זו, סביר שהמיינד ינדוד מפעולה לפעולה מהנחייה להנחייה, מאזור אחד בגוף לאזור אחר, או גרוע מכך, לעניינים שאינם קשורים כלל לביצוע האסנה. תרגול כזה לא יסייע לפיתוח של ריכוז והפנמה.

על-פי-רב, בשעורי שיטת איינגאר, המורה נותן הנחיות רבות והתלמידים מנסים לחשוב על דברים רבים תוך כדי ביצוע האסנה. עבור מתרגלים מתחילים אין מנוס מכך, משום שעליהם ללמוד את הפעולות השונות שיש לבצע בכל אסנה. מתחילים זקוקים להנחיות מפורטות ומדויקות. אולם, לאחר שהאסנה נלמדה והמתרגל השיג שליטה מסוימת בביצוע שלה, אין צורך להפנות תשומת לב לאזורים שונים בגוף, משום שלאיברי הגוף יש כבר זיכרון של התנוחה והגוף מסוגל לבצע אותה מבלי שיהיה צורך להיזכר בהנחיות השונות ולבצע אותן באופן מודע. במקום זאת, נתמקד בפעולה אחת ויחידה ונשמור את תשומת הלב בפעולה זו בלבד. אם נגלה שתשומת הלב נדדה, נחזיר אותה מיד לאותה פעולה. האסנה כולה תתבצע אז באמצעות הפעולה הנבחרת.

למשל, בתנוחת עמידה רוחבית כמו אוטהיטה טריקונאסנה אפשר להתרכז באצבע האמצעית של היד האחורית. כאשר קופצים לפיסוק (אוטהיטה האסטה פאדאסנה) מותחים את האצבעות האמצעית של שתי כפות הידיים; יש להאריך את האצבעות מבלי ליצור מתח ולהקשות אותן, על-מנת לאפשר למודעות באצבעות להתרחב. בזמן סיבוב רגל ימין ימינה, צריך לוודא שהמודעות שבאצבע האמצעית של יד שמאל לא התקצרה ולא איבדה מהחדות שלה. מודעות זו צריכה להימשך ברציפות כאשר עוברים לאוטהיטה טריקונאסנה (לצד ימין), במהלך השהייה בתנוחה וביציאה ממנה.

אפשר לבחור באותה תנוחה גם פעולות אחרות, למשל, הכנסת השכמה הימנית (מה שפרשנט נהג לכנות: shoulder-bladize the pose) או הרחבת אחורי ברך שמאל. אבל בכל תרגול יש לבחור בפעולה אחת בלבד ולדבוק אך ורק בה.

כאשר מדובר במתרגל ותיק, שמכיר את התנוחה, מיקוד בנקודה אחת אינו מפחית את האיכות של התנוחה, משום שאותה נקודה הופכת למוח ששולט על התנוחה כולה ומארגן אותה. התבונה של תאי הגוף, שמכיר את התנוחה, מספיקה כדי לבצע את הפעולות הנדרשות בתנוחה. אחרי שלמדנו ללכת או לנהוג איננו צריכים לחשוב על כל הפעולות שאנו עושים בעת הליכה או נהיגה; תפקודים אלו הוטמעו במערכת העצבים והפכו כמעט לאוטומטיים.

לעיתים רחוקות אנחנו מתרגלים כך, אולם התמקדות בעקרון יחיד, משקיטה את התודעה: במקום שהמודעות תקפוץ מנקודה לנקודה (למשל, בניסיון לעקוב אחרי ההנחיות של המורה) היא מוחזקת ביציבות באזור אחד. זה יוצר שקט; התזוזות המיותרות פוחתות, הנשימה נעשית חלקה ומעגלית, העיניים נעשות יציבות, מופנמות ושקטות והתודעה הופכת שלווה.

השלב הבא הוא לבחון את הפיזור של המודעות בגוף. לעתים קרובות בביצוע של אסנה המודעות מתחדדת באזור אחד או בכמה אזורים, לרב באזורים שנמתחים או פועלים, זאת על-חשבון אזורים אחרים שבהם המודעות נותרת עמומה או רדומה. זרימת המודעות בפנים היא תנועה של המאנס. איינגאר דיבר אינספור פעמים על כך שבאסנה שמבוצעת בהלכה המודעות צריכה להתפזר באופן אחיד ושווה בגוף כולו, מהליבה ועד לפריפריה, מהעצמי הפנימי (inner Self) ועד לעור.

איינגאר לא היה אינטלקטואל, אלא פילוסוף מעשי – הידע שהוא רכש נבע מההתנסות שלו בתנוחות ומהחקירה עמוקה של התודעה באסנות. עבורו 'מאנס' אינו מושג מופשט, אלא משהו מוחשי שאפשר לחוש ואפילו לראות מבחוץ. למאנס יש איכות של נוזל וכמו נוזל הוא יכול למלא את כלי הקיבול שלו ולגעת שווה בכל הדפנות. כאשר המאנס דחוס באזור אחד, אפשר להרגיש את זה בזמן השהייה באסנה. מורה בעל יכולת התבוננות, מסוגל לראות גם מבחוץ אם המודעות מתפשטת בגופו של המתרגל באופן שווה ואחיד.

כאשר מתרגלים תנוחות עמידה, נקודת ההתחלה של כל תנוחה היא טאדאסנה. בטאדאסנה שמבוצעת כראוי, אפשר להרגיש כיצד המודעות מתרחבת עד שהיא נוגעת שווה בגו כולו – אגן, בטן, חזה, גב וחגורת הכתפיים. זה הופך את טאדאסנה – תנוחת ההר, לסאמהסטיטי – תנוחת היציבה השווה והמאוזנת. כאשר המיינד נפרש הוא ממלא מעין מלבן שמקיף את הגו כולו (כמובן שמדובר במבנה תלת-ממדי, מעין תבה, אבל למען הפשטות אני משתמש במילה 'מלבן'). בעת הכניסה לתנוחה יש נטייה לעוות את הגוף, להרחיב צד אחד על חשבון הצד האחר, שנעשה צר; למתוח צד אחד מתיחת יתר ואז הצד הנגדי מצוי במתיחת חסר.

למשל, כאשר יש מתיחת יתר שיוצרת כאב, המיינד מרוכז באזור הכאב, ואז תשומת הלב לאזורים האחרים בגוף אובדת. באזור הכאב יש גוש צפוף של מודעות רבה מדי ואילו האזורים האחרים הם חסרי מודעות. הכאב מושך את כל תשומת הלב, יוצר חוסר נוחות, חוסר איזון ובסופו של דבר, גורם לנו לצאת מהתנוחה, או לחילופין, לשהות בה בחירוק שיניים, תוך יצירת מתח ושימוש מופרז בכוח הרצון, כדי לשרוד עד שהמורה יורה לנו לצאת מהתנוחה. זו אינה יוגה!

איינגאר כותב ב"עץ היוגה" ש פיזור לא אחיד כזה הוא הימסה (תרגול פוגעני):

"אם יש בשרירים מסוימים מתיחת יתר, גם מרכז הכובד זז. ייתכן שאינכם ערים לכך בגלל אי רגישות. אי רגישות פירושה שחלק מהגוף הוא עמום או קהה – כלומר אין שם מודעות – וזה החלק שבו יתפתח הכאב. ייתכן שלא תחושו בכאב בזמן ביצוע התנוחה, אבל הוא יגיע מאוחר יותר…

בתרגול תמצאו שצד אחד של הגוף אלים בעוד שהצד האחר אינו אלים. בצד אחד יש אלימות מכוונת משום שהתָאים בפעילות יתר. ואילו בצד שהוא כביכול לא אלים יש אלימות לא מכוונת, משום ששם התאים מתים, כמו תינוקות שנולדו מתים. אני נוגע בחלק שבו התאים מתים, כך שתוכל להיות שם נביטה, והתאים יקבלו חיים חדשים." (מתוך הפרק "מאמץ, מודעות ושמחה").

כאשר המיינד גושי הוא יוצר מעין גוש או ענן שלא מאפשר לאור התבונה, שמקורו במרכז בבית החזה, מרכז הלב, לזרוח ולהגיע לכל פינה בגוף. האור של התבונה, שנוכח תמיד, לא מגיע לפריפריה משום שנוצרת חסימה. המודעות מתרכזת באזור הכאב, כמו נמלים שמתרכזות על גוש סוכר. הגוש הזה יוצר חסימה – אור התבונה נחסם, ממש כפי שאור השמש נחסם על-ידי ענן ואינו מגיע לפני האדמה.

כדי לפרוש את המודעות באופן שווה צריך לוודא שאין עיוותים בצורה האנטומית הטבעית של הגוף. איינגאר תיאר את זה בספרו Core of the Yoga Sutras:

“Whatever asana one performs, it should not distort the normal or original structure of the anatomical body. Each and every part of the joints and muscles must be kept in their natural shape and form (svarupa). Each one of us must study the distortions that take place while performing the asanas, and at one correct them. For this, the mind and intelligence must be made to involve and to observe by remaining in contact with each and every joint, bone, muscle, fiber, tendon and cell so that the attentive consciousness not only radiates focused awareness but also tastes its flavor. This focused awareness must be felt in every particle of the body, from the skin to the core from the cord to the skin. This is the true meaning of sthirata and sukhata in the asanas”. Core of the Yoga Sutras, 11 page 148.

“In performing the asanas some parts remain dull while other parts remain contracted or distracted.  Some parts are scattered without a sense of direction while others remain with a single focused grip. Observing and feeling this single-focused grip, one must learn to adjusted it on other parts of the body. Then the elements of the body are evenly balanced, making the practitioner experience the feel of ease in the asanas. In short, while practicing the asanas, if one part moves, the whole of the body must coordinate and move. Similarly, if the whole body moves, all parts must concur. This is sukham”. Core of the Yoga Sutras, 11 page 148-149.

“This way of practice diffuses the flame of the seer so that it radiates throughout the body. The sadhakas then experience stability in the physical, physiological, psychological, mental and intellectual bodies. In short, the seer abides and feels each and every cell with unbiased attention”. Core of the Yoga Sutras,  page 151.

“The first thing to learn is, “can I maintain the asana without disturbing the anatomical structure?” The length of the inner and outer muscles, the space between the ankle and the knee, knee and hip, side ribs, front ribs and skin have to be adjusted by balancing them evenly. While doing the asana there should be a thorough communication between the organs of action and the senses of perception. Performance of the asana is like the mother understanding you and you understanding the mother, which helps one to maintain lovely and lively feeling between you and the mother. I am making you to understand to maintain such connections while performing the asana. The skin which is the sense of knowledge must be studied and understood while doing the asana. You have to see how the sensory nerves react with the actions of the motor nerves without jamming in jarring each other”. Astadala Yogamala: Collected Works, Vol. 8, Page 118.

בתנוחות העמידה, צריך לשמור על צורת המלבן של המודעות של טאדאסנה. כאשר נעים  מטאדאסנה אל התנוחה צריך לוודא שצורת המודעות בגוף לא מתעוותת; שלא נוצרת דחיסות או צפיפות באזור אחד, על חשבון אזורים אחרים. שהנשימה מגיעה לכל מקום ולא נחסמת:

Now let me tell you something about the breath. Today pranayama courses are taught anywhere and everywhere. If you carefully observe contact of the breath in different asana you observe that the breath touches different parts in different asana. Even if you take a deep in-breath or a deep out-breath, the touch of each breath in the torso differs each time and will not be the same. Each breath touches sometimes the inner parts and at other times the outer parts or the middle parts. When a deep inhalation or a deep exhalation is taken, you like to be in touch only with that part where the breath touches and neglect the other parts allowing these areas to remain dry and senseless. If the land is dry, it cracks. The same thing happens here: wherever the breath touches, that part gets nourished and the non- attached parts remain undernourished. It means there is progression on one side and regression on the other. While doing the asana learn to observe that the breath taken in or out touches the torso evenly. Astadala Yogamala: Collected Works, Vol. 8, Page 119.

פיזור שווה של המודעות יוצר מעין שמיים בהירים, נקיים מעננים. אז אור התבונה, יכול לזרוח ממרכז הלב ולמלא את הגוף כולו, ואף לחרוג מעבר לגבולות הגוף.

אמרנו שלמודעות יש איכות של נוזל, לעומת זאת, לתבונה או לבודהי, יש איכות של אנרגיה, של אור. לנוזל לוקח זמן לזרום, עד שהוא מגיע וממלא את כלי הקיבול שלו. האור, לעומת זאת, נע במהירות רבה מאוד, וברגע שאין חסימה, מגיע באופן מיידי לכל מקום.

כאשר התנוחה מבוצעת תוך שמירה על איזון בין שני צידי הגוף ובאופן שמאפשר פיזור שווה של המודעות, מגיע השלב השלישי שבו אנו קשובים לקרינה של אור התבונה או הבודהי. מרכז בית החזה או המושב של הלב הרוחני הוא מושב הבודהי. איינגאר אומר שכדי לעורר את מעטפות הגוף  יש להתחיל מהמושב של הלב הרוחני:

״Consciousness usually remains in a state of dormancy. It's the mind that dominates. As the mind dominates, intelligence and consciousness get compressed and take back-seats and remain in latent and dormant states. In order to awaken the sheaths of the body you have to start from the seat of the spiritual heart hrdaye cittasamvit (Y.S. III.35). The seat of the consciousness is hrdaye (the seat of the soul). Measure or learn to feel the expansiveness of the body and mind in Trikonasana, Parsvakonasana or any other asana from the center of the heart and not from the brain, as yoga Is a stabilizing subject of head and heart.

While doing asana do not feed the intellect of the brain but to make it descend to the seat of the consciousness at the heart so that the consciousness with its intelligence guides the brain to use its brilliance for even balance and firmness from end to end in the body״. Astadala Yogamala: Collected Works, Vol. 8, Page 121.

הוא מתאר את ההבדל בין תבונת המוח לתבונת הלב או מושב התודעה:

"The brain may create confusion and doubt while the intelligence of the consciousness removes confusion and replaces it with the light of knowledge. As the seat of consciousness is the heart (hrdaye cittasamvit), awaken the consciousness and make it flow through the entire body so that the hidden light of wisdom surfaces." Astadala Yogamala: Collected Works, Vol. 8, Page 123.

זו סיבה מרכזית מדוע בשיטת איינגאר יש דגש רב כל-כך על פתיחת בית החזה. כאשר המודעות בבית החזה מתרחבת מרגישים את מקור האור, וכאשר מדליקים שם את הזרקור, צריך לראות שהוא קורן ומגיע עד קצווי הגוף. כאשר המודעות פזורה בגוף באופן שווה ואנו שוהים בתנוחה נוכל להרגיש את הקרינה הזו מהמרכז לפריפריה. למשל, באוטהיטה טריקונאסנה, אפשר ליצור קשר בין מרכז בית החזה לקצות האצבעות ולהרגיש את האור קורן מהמרכז ומתפשט החוצה דרך קצות האצבעות. במהלך השהייה בתנוחה, הקרינה הזו צריכה להישאר יציבה ורצופה. אם כאשר קשובים פנימה אפשר להרגיש את הקרינה הזו בצורה מוחשית. אם מרגישים שבאזור מסוים הקרינה פסקה או נחלשה, משמע שנוצרה חסימה כלשהי. במקרה כזה יש לאתר את הסיבה לחסימה. החסימה צריכה להיות במקום כלשהו בין מרכז הלב לפריפריה. ייתכן למשל ששכמה אחת אינה מוכנסת כראוי ובאותו אזור נוצר עובי או דחיסות שאינה מאפשרת לאור הפנימי של הבודהי לקרון לצדדים. במקרה כזה צריך להתרכז בפעולה של השכמה, להניע אותה למקום הנכון שלה כדי להסיר את החסימה ולאפשר לקרינה להמשיך להתרחש.

בשירשאסנה, בהיותה תנוחה הפוכה, מועיל להתרכז באור שמופץ ממרכז בית החזה, קורן דרך הגוף כולו ומופץ החוצה דרך הבהונות (הכוונה לכל אצבעות הרגליים). זהו עקרון הוליסטי שמארגן את התנוחה כולה ומאפשר לבחון ולתקן את האליינמנט בתנוחה, משום שכאשר האליינמנט אינו נכון, הקרינה לא תוכל להגיע עד לקצות הבהונות. במקום להתרכז בפעולות הספציפיות של כל חלק בגוף, מתרכזים בתחושה הכללית, בקווים הכלליים של התנוחה ובוחנים את זרימת האנרגיה בגוף כולו. הפעולות השונות שצריך לבצע כדי להגיע לאליינמנט ולשמור עליו, ינבעו כעת מתוך התחושה הפנימית ולא מתוך היזכרות בהנחיות ששמענו בעבר או שאנו שומעים עכשיו (ממורה במהלך שיעור).

כאשר התרגול שלנו מגיע לבשלות כזו, והתחושה הפנימית בתנוחה היא ברורה דיה, אין צורך יותר לזכור הנחיות. אנחנו מרגישים מבפנים מה צריך לעשות. בדרגה כזו, אין כבר תלות במורה ואין צורך לשנן ולזכור אינספור נקודות והנחיות; אפשר ליצור הנחיות חדשות בכל תרגול ותרגול. כאשר מתרגל מגיע לרמה הזו, הוא נעשה מורה אמיתי של איינגאר יוגה!

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *