מהי אסנה?

מאת: איל שפרוני

 

אחת השאלות שכל מתרגל יוגה שואל את עצמו היא: "מהי אסנה?" – האם זו תנוחת גוף או יותר מכך? כיצד אפשר להגדיר אסנה ומה צריכה לכלול הגדרה כזו?

המילה 'תנוחה' מתייחסת בד"כ לתנוחת גוף. אבל ברור שלא כל תנוחת גוף היא אסנה. איך אפשר לאפיין את אותן תנוחות שלהן נקרא אסנה ולהבדילן מתנוחות גוף אחרות? במאמר זה אנסה להשיב על שאלה זו, תוך דיון בהגדרות שהובאו לאסנה ע"י פטנג'לי ועל-ידי ב.ק.ס. איינגאר. במהלך הסקירה יתברר העומק המלא של תרגול האסנות באופן שהן נלמדות ומתורגלות בשיטת איינגאר.

המילה "אסנה" מתורגמת בד"כ למילה העברית "תנוחה". תרגום זה הוא מוצלח יותר מאשר התרגומים המקובלים לאנגלית שהם posture או pose, משום שהוא נגזר מאותו השורש שממנו נגזרות המילים מנוחה ונינוחות. ואמנם, אחד מהאלמנטים שצריכים להיות באסנה הוא תחושה של נינוחות. אולם גם המילה 'תנוחה' אינה תופסת את המהות של האסנה; למשל, אדם יכול לצפות בטלוויזיה בתנוחת ישיבה מרושלת – מובן שתנוחה זו אינה אסנה.

אחת הדרכים להגדיר אסנות היא לתאר אוסף של תנוחות, למשל אוסף התמונות שמוצגות בספר "אור על היוגה", או בספר יוגה אחר, ולומר שקבוצה זו של תנוחות מגדירה את אותן תנוחות להן נקרא 'אסנה'.

אולם להגדרה כזו יש כמה וכמה חסרונות:

ראשית זו הגדרה ארוכה, אבל לא ממצה. יש אסנות שאינן מופיעות ב"אור על היוגה" (למשל פריוורטיה ארדה צ'נדרה שהיום מתורגלת כתנוחה בסיסית בשיטת איינגאר) ותמיד יתכן שתהיינה אסנות נוספות שלא יופיעו באף רשימה או ספר על יוגה.

שנית ואולי חשוב יותר: הגדרה זו אינה מאפיינת את המהות של אסנה ולא מבחינה אותה איכותית מתנוחה סתם.

ושלישית, ואולי הכי חשוב, ההגדרה מתייחסת רק להיבט החיצוני של האסנות ואילו אסנות אינן רק תנוחות גוף, אלא הרבה יותר מכך.

אילו היו מבקשים כל אחד מאיתנו להגדיר מהי אסנה ומהי אסנה מושלמת, סביר שההגדרה הייתה מתייחסת להיבטים פיזיים הנוגעים ליחסים בין איברי הגוף, כך שיהיו כפי שמוצג בתמונות שבספר "אור על היוגה", או בספר אחר שמציג אסנות מתקדמות כלשהן. וסביר להניח שהיינו בוחרים בביצוע מושלם של אסנה קשה כ"אסנה המושלמת". אך האם זה כול מה שיש באסנה?

בספרו "אור על היוגה" איינגאר מתאר אסנות כך:

"אסנות מביאות יציבות, בריאות וקלות באיברים. תנוחה יציבה ונינוחה היוצרת איזון נפשי ומונעת את תנודות המיינד. אסנות אינן רק תרגילי התעמלות, הן תנוחות." (עמ' 40).

מיד אפשר לראות שההגדרה איננה מתייחסת רק למצב הגוף, מדובר כאן על איזון נפשי וריסון של תנודות המיינד.

כדי לחפש הגדרה סמכותית לאסנה, נפנה אל סוטרות היוגה של פטנג'לי – החיבור המכונן של היוגה שמקובל על כל זרמי היוגה. חיבור זה מייחד רק שלוש סוטרות להגדרת אסנות. בדרכו התמציתית, פטנג'לי מאפיין בשלושה פסוקים קצרים את המהות של כל האסנות ואת האפקט שצריך להיות להן. אלו הן סוטרות 46-48 מתוך הפרק השני. עיינו בסוטרות אלו יחד עם תרגום לאנגלית של איינגאר [4]; תרגום (שלי) לעברית של התרגום של איינגאר ותרגום של דני רוה (שנעשה ישירות מהמקור הסנסקריטי):

 

תרגום של דני רווהתרגום של איינגאר לעבריתתרגום של איינגארהסוטרה בסנסקריט
אָסָנָה היא (תנוחה) יציבה ונוחה

 

 

 

האָסָנָה היא מוצקות מושלמת של הגוף, יציבות של התבונה ונדיבות של הרוח

Asana is perfect firmness of body, steadiness of intelligence and benevolence of spirit

sthiara sukham asanm

2.46
(היא מורכבת מ-) מאמץ והרפיה (בו-זמניים), ומדיטציה (סָמָאפָּטִי) על אינסוףהשלמות באסנה מושגת כאשר המאמץ לבצעה הופך לחוסר-מאמץ והאינסופי שבפנים מושג

Perfection in asana is achieved when the effort to perform it becomes effortless and the infinite being within is reached

prayatna saithilya ananta samapattibhyam

(פְרָיָטְנָה היא מאמץ ו-שָיְטִילְיָה היא הרפיה)

2.47
כתוצאה מכך (מתרגול אָסַנַה, היוגי) אינו נשלט על-ידי צמדי-ניגודיםמכאן ואילך, הסאדהקה (המתרגל הרוחני) אינו מופרע עוד ע"י צמדי הניגודים

From then on, the sadhaka is undisturbed by dualities

tatah dvandvah anabhighatah

2.48

 

במבט ראשון מה שבולט לעין היא שפטנג'לי לא מתאר טכניקות כלשהן ולא מדבר על מה צריך לעשות עם הגוף. אפשר לומר שהסוטרה הראשונה מאפיינת את הדרישה החיונית שהופכת סתם תנוחה לאסנה, הסוטרה השנייה מאפיינת מצב של שלמות באסנה והשלישית מתארת את האפקטים של מצב שלמות זה.

הסוטרה השנייה (2.47) מדברת על מאמץ והרפיה בו-זמניים. על פניו יש פה משהו מוזר, כי לרב אנו תופסים שני מושגים אלו כמנוגדים. כיצד מאמץ יכול להפוך לאי-מאמץ? ב"עץ היוגה" איינגאר מנסה להשיב על כך:

"בואו נחזור לשאלת המאמץ… ככל שאתם מתקדמים, אתם מגלים שהמאמץ הולך ופוחת, אבל רמת הביצוע של האסנה משתפרת… יש לעשות מאמץ של הבנה והתבוננות… עליכם להמשיך ולנתח… זה נכון שניתוח גורם בהתחלה לבזבוז אנרגיה. אבל בהמשך הבזבוז ייפסק. זו הסיבה לכך שהמאמץ יפחת. תמצאו את הכיוון, וכשתנועו בכיוון הנכון, תגיע החכמה. כשתגיעו לפעולה חכמה, לא תחושו יותר את המאמץ כמאמץ – תחושו את המאמץ כשמחה. בַּשלמות, החוויה שלכם והביטוי ימצאו איזון והרמוניה."

(מתוך הפרק "מאמץ, מודעות ושמחה")

מכך נובע שבאסנה מושלמת יש איזון – איזון של צמדי ניגודים וכאשר מגיעים לאיזון נכון כזה – צמדי הניגודים נעלמים ואינם משפיעים יותר על המתרגל. זהו האיזון עליו מדבר איינגאר בתיאור שלו של האסנות מ"אור על היוגה". בהמשך נמשיך וננתח את מושג האיזון.

הסוטרה השלישית (2.48) מדברת על חיסון מפני צמדי הניגודים (המונח dvandvah בסנסקריט מתייחס לצמדי ניגודים כמו: כאב ועונג, צער והנאה, כשלון והצלחה, רווח והפסד, משיכה ודחייה, כבוד ובושה, חום וקור).

מעניין  לשים לב ששתי הסוטרות הקודמות כוללות צמדי ניגודים: יציבות ונינוחות (ב-46); ומאמץ וחוסר מאמץ (או מאמץ והרפיה) (ב-47). שני זוגות האלמנטים האלו צריכים להיות נוכחים באסנה.

כל מתרגל בשל מכיר מניסיונו את המצב של "אינו מופרע עוד ע"י צמדי הניגודים": במצב הקיום היומיומי החשיבה שלנו מלאה צמדי ניגודים. לכל טיעון עולה טיעון נגדי, כל תכנית שאנו רוקמים מעוררת מניעות והיסוסים ואנו שרויים תדיר בספק ובלבטים. המחשבה שלנו נעה בין "כדאי" ל"לא כדאי" בין "צריך ל"לא צריך" בין "נעים" ל"לא נעים". אנו שרויים בקוטביות ובניגודים. אולם במהלך תרגול מוצלח של אסנות אנו חווים נינוחות ושקט בתודעה, אז כל הספקות, ההיסוסים והלבטים פשוט נעלמים. דברים שנראים בקיום הרגיל חשובים עשויים להיראות לפתע כלא חשובים, ודברים אחרים מקבלים חשיבות במקומם; אנו חווים מצב של נינוחות ויציבות, נהיים מלאי סיפוק ושביעות רצון או סנטושה (מה זה סנטושה).

בפרשנות שלו לסוטרה 1.17 איינגאר כותב כך ([4]):

"בהתחלה אלו (אסנה ופראנאיאמה) נעשים ברמה הפיזית. כאשר ההבנה מעמיקה, יש חדירה פנימה לתוך הגוף, ונוצר קשר בין תנועות הגוף והתבונה, והאסנה נתפסת כיחידה אחת המוחזקת ע"י תבונת הגוף לנוכח הנשמה. המתרגל לומד שגופו הוא הקשת, האסנה היא החץ והמטרה היא הנשמה. כאשר מושגת שלמות באסנה החץ פוגע במטרה: השדה ויודע השדה מאוחדים."

השדה מתייחס למהות הגופנית של האדם ויודע השדה הוא האטמן או המתבונן הנצחי והמודע שבתוך כל אחד מאתנו. באסנה המושלמת מתפוגג הניגוד בין שני אלו.

צמדי הניגודים שמופיעים בסוטרות 46, 47 מזכירים מאוד את סוטרה 1.12 שמדברת על הצמד אָבְּהְיָאסָה ו-וָיְרָאגְיָה:

"עצירתה (של הפעילות המנטאלית) נעשית על-ידי אימון (אָבְּהְיָאסָה) והינתקות (וָיְרָאגְיָה)."

אָבְּהְיָאסָה היא פעילות חוזרת ונשנית וָיְרָאגְיָה אפשר לתרגם גם ל'אי-היאחזות', 'אי-השתוקקות' או 'ויתור' (איינגאר מתרגם ל-detachment). אָבְּהְיָאסָה מתאימה לתנועה התפתחותית (אבולוציה) בעוד ש-וָיְרָאגְיָה היא פעולה פנימית וחבויה יותר, פעולה של התכנסות (אינבולוציה).

ב-[5] איינגאר נותן דוגמה מעשית לפירוש שלו של וָיְרָאגְיָה בביצוע מתיחה:

"מתח את ידך. אתה אומר 'או, האצבע שלי התארכה'. אך כשאני מותח, אני בודק כמה אנרגיה חזרה אלי. במתיחה שלי אינני מסתכל על האורך של היד, אני מתבונן באורך של האנרגיה שנעה מהפריפריה… אל המיינד שלי. זוהי וָיְרָאגְיָה. התרגול שלי, למרות שהוא נראה לכם חיצוני, אני ויראגי בתוכי."

 

דני רוה [3] עמד אף הוא על דמיון זה; הוא סוקר תרגומים אחדים לסוטרה 2.47 שמתרגמים את הצמד: פְּרָיָטְנָה-שָיְטִילְיָה  ל-"הרפיית המאמץ", מכך משתמע שאסנה הוא מצב נטול מאמץ. כל מתרגל יודע שהגדרה כזו לא יכולה להיות נכונה. התרגום של איינגאר שהובא לעיל מדבר על effort שהופך effortless , כלומר לא מצב נטול מאמץ, אלא מצב של איזון בין מאמץ לאי-מאמץ.

דני כותב בהקשר זה כך [3]:

"אך כלום אָסָנָה היא באמת  'הרפיית מאמץ' כפי שפוירשטיין, טיימני ואחרים מציעים? סוטרה 2.47 היא בעצם המשך ישיר של הסוטרה הקודמת, 2.46, בה תיאר פטנג'לי את ה-אָסָנָה כתנוחה 'יציבה ונינוחה' (סְטְהִירָה-סוּקְהָם). מה שאני מבקש לטעון הוא שהמושג אָבְּהְיָאסָה מהדהד במושגים סְטְהִירָה ב-2.46 ו- פְּרָיָטְנָה ב-2.47; ואילו המושג וָיְרָאגְיָה מהדהד במושגים סוּקְהָם ב-2.46 ו- שָיְטִילְיָה ב-2.47; אָבְּהְיָאסָה-סְטְהִירָה-פְּרָיָטְנָה מבטאים מאמץ, פעילות, אקטיביות. וָיְרָאגְיָה-סוּקְהָם-שָיְטִילְיָה מבטאים את מה ש'בין השורות' של המאמץ או הפעילות היוגית; את אי-המאמץ, את אי-הפעולה, את התבוננות הבלתי-מעורבת, המתחוללים-מעצמם תוך כדי הפעולה החוזרת ונשנית והמאמץ הרצוף."

פרשנות כזו, מאפשרת להבין את סוטרה 2.48 שמדברת על חסינות מפני צמדי הניגודים. כיצד המתרגל זוכה בחסינות זו?

על-ידי הכרה חווייתית של צמדי הניגודים (נינוחות מול יציבות; הרפיה מול מאמץ) ומציאה של דרך אמצע שבה יש איזון, המתרגל לומד לאזן, גם מחוץ לזמן התרגול, את צמדי הניגודים והתהפוכות שהחיים מזמנים ומפתח יכולת למצוא את דרך האמצע שבה יש איזון ושוויון-נפש.

או, כמו שאיינגאר כותב ב-[4] (סאדהקה זה מתאמן רוחני):

"באמצעות האסנות, הסאדהקה רוכש ידע ומימוש מלא של הגוף הסופי, וממזג אותו אם האינסופי – הנשמה. אז אין עוד ידוע ולא ידוע ורק אז האסנה קיימת במלואה. זוהי המהות של האסנה המושלמת." (מתוך ההקדמה, עמ' 29).

אסנה היא תהליך

קרל באייר דן בשאלה 'מהי אסנה?' ([1]) ומספר שבשיחה עם איינגאר הוא הציג לו שאלה זו. תשובתו של איינגאר הייתה:

Asana is a process of posing and reposing through which by balancing its involutionary and evolutionary movement the mind reaches the state of tranquility.

קצת קשה לתרגם את המונחים posing ו-reposing, אך משמעות ההגדרה היא בערך כך:

"אסנה היא תהליך של הצגה ורגיעה שבאמצעותו ע"י איזון תנועת ההתכנסות עם תנועת ההתפתחות המיינד מגיע למצב של שלווה"

(ההדגשות הן שלי).

זו הגדרה עמוקה וחכמה וראוי להתעכב על כמה מושגי מפתח שמופיעים בה:

ראשית אסנה היא תהליך – לא מצב סטטי. מכאן ברור שהתמונות של "אור על היוגה" (או של כל ספר אסנות אחר) אינן מתארות אסנה באמת, משום שאינן מראות את התהליך שמתרחש בעת ביצוע האסנה, אלא לכל היותר את המראה החיצוני של תוצאת התהליך. תהליך זה אמור להביא את המתרגל למצב של שלווה. אך מהו תהליך זה?

התהליך הוא של posing ו-reposing. reposing מתייחס לפעולה של מיקום איברי הגוף בתנוחה. המונח repose שמשמעותו הרגילה היא 'מנוחה' או 'רגיעה', יכול להתפרש גם כמיקום מחדש (חזרה על posing).

ב"עץ היוגה" ([6]) איינגאר מסביר מושגים אלו כך:

"לתנוחה יש שני היבטים, הצגה ורגיעה (posing and reposing). הצגה היא פעולה. הצגת תנוחה פירושה הצבת האיברים והגוף בהיערכות מסוימת הנדרשת על פי האסנה שמבצעים. רגיעה היא התבוננות בתנוחה והערכה מחודשת שלה. במצב הרגיעה בתוך התנוחה יש להרהר בתנוחה ולעשות את ההתאמות הנדרשות, כך שאיברי הגוף וחלקיו השונים יוצבו במקומם בסדר הנכון ויחושו מנוחה ורגיעה, והתודעה תחווה את השלווה והרוגע של העצמות, המפרקים, השרירים, הסיבים והתאים."

(מתוך הפרק  "הענפים").

יש לשים לב שגם המונחים posing ו- reposing שהובאו בהגדרה לעיל מתארים שני ניגודים, התהליך של האסנה הוא אפוא מציאת האיזון המושלם בין פעולת ה-posing לבין ה- reposing.

כיצד תהליך זה של הצגה ורגיעה מביא בסופו לשלווה?

המתרגל נדרש להשיג איזון בין תנועה התפתחותית (אבולוציונית) לתנועה התכנסותית (אינבולוציונית). תנועה התפתחותית היא התארכות מהמרכז לפריפריה ונעשית בצורה טובה עם שאיפה; תנועה התכנסותית היא תנועה מהפריפריה למרכז ונעשית בצורה טובה עם נשיפה.

ב"עץ היוגה" איינגאר מסביר מושגים אלו כך:

"מנקודת מבט פילוסופית שאיפה היא תנועה של העצמי כדי לכונן מגע עם ההיקף: ליבת ההוויה נעה עם הנשימה ונוגעת בשכבה הפנימית של העור – החזית הקדמית של הגוף. זו תנועה כלפי חוץ או תהליך התפתחותי של הנשמה. נשיפה היא המסע חזרה: זהו תהליך של התכנסות, שבו הגוף, התאים והתבונה נעים פנימה כדי להגיע אל המקור שלהם, אל האטמה או אל ליבת ההוויה."

(מתוך "העלים")

כדי ליצור אסנה יש להשיג איזון בין שתי התנועות הללו. איזון הוא מושג מפתח ופירושו שיש להשיג שיווי משקל בין שני כוחות מנוגדים. למשל בנסיעה על אופניים, יש נטייה לנפילה שמאלה וכן נטייה לנפילה ימינה – אלו שני כוחות מנוגדים. כאשר מושג איזון מלא בין שני כוחות אלו, יש תחושה של קלות וחוסר-מאמץ והנסיעה על האופניים נעשית חלקה.

בספרו "אור על החיים" [7] איינגאר מתאר זאת כך (התרגום מהמקור האנגלי הוא שלי):

"דיוק בפעולה מגיע כאשר האתגר של צד אחד של הגוף נפגש עם אתגר שווה ומנוגד של הצד השני… עליכם לשמור על האיזון שלכם ע"י שימוש בתבונת הגוף ולא באמצעות כוח."

שני הכיוונים, זה של ההתארכות מהמרכז להיקף וזה של ההתכנסות פנימה, נראים מנוגדים, אך שניהם קיימים באסנה. כפי שבאייר כותב [1]): "רק כאשר אנו פותחים את עצמנו ומתארכים עד למכסימום המחסומים מוסרים ואז אנו יכולים להיכנס לגלעין הפנימי משום שהתארכות מושלמת יוצרת מודעות מההיקף אל מקור הפעולה, מרכז הגוף והשתרשותו באדמה.".

אלו הן תנועות פנימיות שנוצרות ע"י פעולות שהמתרגל מבצע, כאשר המתרגל מגיע לשלמות באיזון התנועות הפנימיות הללו מושג מצב של שלווה. "שלווה היא לא ריקנות משעממת שבה לא קורה מאום, אלא השיא של ההתנסות של שפע וחיוניות הקשורה ליציבות ולמירכוז שמאפשרים למתרגל לבוא במגע עם העצמי הפנימי שלו." [1].

האסנה המושלמת מחייבת השתקעות מלאה ומצב אחדותי שבו החושים, המחשבה, הגוף והנשימה מאוחדים בפעולת האסנה. זה אינו מצב של ניתוק או חוסר רגישות, להיפך זה מצב של חיבור מלא לעצמנו. במצב זה הטרדות והתשוקות היומיומיות נעלמות מעצמן  ואנו חווים שביעות-רצון ושלמות; באותו רגע מאום לא חסר, הכול מושלם בדיוק כמות שהוא. לכן תרגול האסנות הוא מדיטטבי ביסודו, ולאחר שרוכשים מיומנות מספיקה, מאפשר לנו, גם בחיי היומיום להישאר מחוברים ומאוזנים, מבלי להיות מנותקים.

 

ולסיום נבחן עוד כמה הגדרות והתייחסויות שמביא איינגאר לאסנות.

כמה מהאמרות של איינגאר שלוקטו בחוברת Guruji uwach ("כה אמר גורוג'י), מתייחסות לצמדי הניגודים וליישובם:

  • אקטיביות ופסיביות צריכים להיות שניהם באסנות
  • במהלך תרגול אסנות היוגה לומדים את אמנות הכוונון (adjustment)
  • יש לבצע יוגה עם תבונות הראש וגם עם תבונת הלב
  • כאשר יש מאמץ זו יוגה פיזית. כאשר המוח פסיבי, זו יוגה רוחנית.
  • כאשר התנוחה נכונה יש קלילות וחופש. כאשר היא כבדה, היא שגויה.
  • תכלית היוגה היא להשקיט את הכאוס של הדחפים הסותרים (conflicting impulses)
  • אסנה איננה תנוחה אותה מבצעים באופן מאכני. היא כוללת חשיבה שבסופה מושג איזון בין תנועה להתנגדות.
  • אסנה היא ארגון קפדני של גוף השלד-שרירים עם הגוף הפיזיולוגי כך שהמיינד והתבונה יחושו במגע של תמצית החיים בכל תא ותא כדי לשמור על הרמוניה ואיזון.

בכרך 3 של "אסטדלה יוגה מאלה" ([2]) איינגאר מתייחס לנושא של האסנות בהקשר ליוגה תרפיה ואומר כך:

"אדם רגיל מבין אסנה כתנוחה שבו המתרגל שוהה בנוחות תוך הפסקת כל הווריטיס (התנודות) ונותר ברגיעה מנטלית. 'סטירה סוקאם אסנם' (2.46).

מהי שלמות באסנה?

1. מוצקות וחוזק (firmness) בגוף

2. יציבות ומיושבות (steadiness) בתבונה

3. נדיבות או חסד (benevolence) של התודעה

4. הפסקת המאמץ

5. הגוף והמיינד התמזגו לחלוטין, או קבלו את הצורה האינסופית של ה'רואה' (the Seer)

6. לבסוף, סיום הדואליות בין הרמות של תהליכי הגוף והמיינד

עד שחווים זאת יש להמשיך במאמץ. המצב האידיאלי באסנה המתואר ע"י פטנג'לי, מושג כאשר הסאדהקה הוא בנקודה של שלמות היכן שהשאלות של מחלה, חוסר בריאות, כאב ובעיות אינן מתעוררות."

 

האסנה המושלמת היא אפוא תהליך של איזון שמוליך למצב שבו היוגי מבודד את המיינד שלו מפני הזעזועים של צמדי הניגודים, נעשה שווה נפש לכאב ולעונג, להצלחה ולכישלון, לרווח ולהפסד וכו' וכך משיג מיינד ניטרלי וחסר תנודות.

חשבו על כך בפעם הבאה שאתם מתרגלים אסנות!

מראי מקומות:

[1]  Baier, Karl, What is an Asana?, Yoga Rahasia, Vol 2, 1995, p. 89

[2] Iyengar, BKS, Yogic Therapy, Astadala Yogamala Vol. 3

[3] רוה, דני, לתרגם את האחר: חוטים פילוסופיים ביוגה של פטנג'לי

[4] Iyengar, BKS, Light on the Yoga Sutras of Patanjali,

[5] Iyengar, BKS, 70 Glorious Years, p. 215

[6] ב.ק.ס. איינגארעץ היוגה, הוצ' אסנה

[7] Iyengar, BKS, Light on Life, p. 42

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *