מה מיוחד בתרגול היוגה?

זו שאלה שמעניינת אותי כבר שנים – מהו הכוח המופלא של היוגה? מה מחבר אותי כל-כך חזק דווקא לסוג זה של תרגול?

לפעמים אני הולך לשחות, ומחליט שאשחה לפחות 20 דקות. אני מוצא את עצמי מסתכל בשעון כל כמה ברכות ומחכה שהזמן יעבור, למרות שאני נהנה מהפעילות הפיזית, הרי שזה לא ממש מעניין אותי ולכן אני צריך להכריח את עצמי להשלים את הזמן שקבעתי. דבר דומה אני זוכר שהיה קורה לי גם בהתעמלות (מזמן, כשעוד הייתי עושה התעמלות), זה תמיד היה קצת משעמם והיה פיתוי להסתכל בשעון ולראות כמה זמן עבר. לעומת זאת, בתרגול יוגה, אחרי שאני מתחיל ונכנס לעומק התרגול, קשה לי לסיים (קרה לי לא פעם שאיחרתי לרכבת שתכננתי לתפוס בגלל שמשכתי את התרגול עוד ועוד עד שנהייה מאוחר).

התשובה נעוצה ככל הנראה בעובדה שיש ביוגה מימד נפשי-רוחני. אבל מאידך, יש עוד דרכים רוחניות וכולן דוגלות בערכים דומים, כמו: יושר, אי-אלימות, חמלה, נדיבות. אבל ביוגה התרגול הוא של הגופנפש – כל עקרון רוחני צריך להיות מושתת על חוויה, אחרת אין לו תוקף.

העקרונות של היוגה כדרך רוחנית, עקרונות כמו הפנמה, ניטרליות, מירכוז, איזון, יציבות, שקט, שלווה, פתיחות, גמישות ועוד, צריכים להיחוות קודם כל ברמה הגופנית. אלא שההבדל בין גוף לנפש הוא מלאכותי – למעשה אלו שני היבטים של מערכת אחת. איפה נגמר הגוף ומתחילה הנפש? אין גבול ברור יש השפעות דו-סטריות ופעילות גומלין בלתי פוסקת. לכן כשאני אומר להיחוות ברמה הגופנית הכוונה שהחוויה היא גם גופנית, לכן מתאים יותר לומר חווית גופנפש!

לכן ביוגה עקרון כמו איזון צריך להיות מורגש באמצעות הסימטריה של התנוחה ולהיחוות ברמה של תאי הגוף – אז זה הופך לחוויית גופנפש.

ההפנמה שמולידה שקט צריכה לקרות בתנוחה מתוך הפניית תשומת הלב לפרטי התנוחה, לדיוק, להיערכות הנכונה לפעולות הנכונות.

אפילו עקרונות מופשטים יותר כמו אי-פגיעה, אמיתות, או נדיבות צריכים להיות נחווים גם ברמה הגופנית. חוויה כזו היא אמיתית ויש לה כוח טרנספורמטיבי. דיבורים על עקרונות מופשטים כאלו עלולים להיות מהשפה ולחוץ. אבל בתרגול יוגה באמת תוכל לבחון עד כמה אתה מתחשב. בדוק עד כמה אתה מתחשב קודם כל בעצמך: עד כמה אתה מקבל את עצמך ואת המגבלות שלך? אז התחשבות הופכת להיות חוויה ברמה של תאי הגוף. הקשבה כזו יכולה להצמיח ראייה שתאפשר קבלה גם של האחרים ומתוך כך תנבע התחשבות באחרים ובצרכיהם וזה יכול להוליך לראייה שממנה תנבע חמלה.

תרגול שנעשה עם מודעות מאפשר לבחון איפה אנחנו תקועים בהרגלים ועד כמה אנחנו באמת קשובים ומחוברים למה שאנחנו עושים. גמישות בגוף בלבד היא לא כל-כך חשובה, הרבה יותר חשוב כמה גמישות מנטאלית יש לנו. האם אנחנו מתרגלים בהקשבה מלאה ומחפשים באופן ערני את הדרך הטובה בשביל עצמנו במובן העמוק? או שהתרגול שלנו נועד להרשים או להשיג מטרה חיצונית אחרת?

שאלות אלו עולות כל הזמן וכאשר אנחנו בוחנים אותן, התרגול לא יכול להיות מעולם משעמם. כל יום הוא צופן הפתעות חדשות וכל יום יש תגליות חדשות.

אז כשאתם מתרגלים, תתחילו תמיד בישיבה שקטה של כמה דקות והרהור במשמעות ובמטרה של התרגול. תביאו שקט, מירכוז, סימטריה ואיזון לגוף ומתוך זה תיצרו איזון מנטאלי להמשך התרגול.

 

 

1 תגובה

פינגבקים וטרקבקים

    השאירו תגובה

    רוצה להצטרף לדיון?
    תרגישו חופשי לתרום!

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *