מחשבות על אהימסה

בעבר כתבתי כבר מאמר על אהימסה. בעקבות שיחות שניהלנו בקבוצות במהלך החודש האחרון, רשמתי כמה הרהורים על הנושא.

  • אהימסה – אי אלימות ואי פגיעה – היא ההתחלה אבל גם הסוף של היוגה. מחד, אהימסה היא הרכיב הראשון של האיבר הראשון (יאמה) של האשטנגה יוגה, ואין אפשרות לתרגל יוגה ולהתקדם בה, אם לא מתכוונים לאי פגיעה. מאידך, כדי לקיים אהימסה, יש צורך בכוונות טהורות, ברגישות, במודעות ובהתעלות על האגו – איכויות אלו מתפתחות רק כאשר תרגול היוגה נעשה עמוק ומשמעותי. לכן לדעתי, אהימסה היא גם הסוף של היוגה. אפשר לומר כי כדי להיות מסוגל לשמור על אהימסה בצורה אופטימלית, יש צורך להיות בדרגה של סמאהדי – האיבר האחרון של האשטנגה יוגה.
  • אהימסה מנוגדת לנטיות הטבעיות שלנו שעוצבו ע"י מיליוני שנות אבולוציה. באבולוציה, יש לעיתים קרובות יתרון הישרדותי לתוקפן ולאלים. כל תולדות האבולוציה היא מאבק על טריטוריות, על משאבים. החזק, שהוא לעיתים קרובות גם התוקפן, שורד. לכן, מי שהולך בדרך היוגה ורואה באהימסה ערך מרכזי וחשוב צריך לטפח את האהימסה.
  • בעולם של היום שבו הגורל של כל האנושות תלוי הדדית זה בזה, התנהגות אלימה ותוקפנית יכולה לפגוע במיליוני אנשים ואף להשמיד את האנושות כולה. לכן יש צורך לשנות את האבולוציה ע"י חינוך לערכים היוגיים.
  • חשוב להכיר בכך שאהימסה מוחלטת אינה אפשרית, משום שאנו פוגעים בחרקים כשאנו הולכים על הדשא, והורגים חיידקים כשאנו נושמים או אוכלים. עצם הקיום שלנו צורך משאבים, וייתכן שמשאבים אלו הם חיוניים ליצורים אחרים וצריכתם תגרום לפגיעה, אפילו בלי שנתכוון. עם זאת, אהימסה חלה גם על עצמנו. גם פגיעה בעצמנו היא הימסה (ההיפך מאהימסה).
  • למרות זאת, עלינו לשאוף לתרגל ולטפח אהימסה ככל האפשר. כדי להתקדם בכך יש צורך לפתח רגישות ומודעות, משום שלעיתים אנו פוגעים בלי להתכוון, בלי לדעת ובלי לשים לב.
  • יש צורות רבות לפגיעה: בפעולה, במילים ואפילו במחשבה. לעיתים הזנחה או התעלמות גורמת לפגיעה חמורה לא פחות מאשר פגיעה אקטיבית. למשל, כאשר הורים מזניחים את ילדיהם או מתעלמים מהם.
  • שמירה על אהימסה תגרום אוטומטית לשמירה על שאר היאמות, זאת משום ששקר ודיבור לא מיטיב הם פוגעניים וכך גם גנבה, אי ריסון והתנהגות מינית לא הולמת וחמדנות.
  • יש צורך לראות את כל היצורים ללא פניות והעדפות של אגו או אינטרס. כל עוד נעדיף את האינטרס שלנו, או את אלו של קבוצת האנשים שאנו משתייכים אליה, על פני האינטרסים של האחרים, לא תוכל להיות אמהימסה אמיתית.
  • כדי לטפח אהימסה יש לטפח מייטרי – התכוונות אוהבת, גישה של אכפתיות ורצון בטובתם של כל היצורים.
  • אנחנו לומדים אי פגיעה על עצמנו: בתרגול אנחנו צריכים לבחון היטב האם אנחנו מוכנים להקריב את בריאותנו ולהסתכן בפגיעה עצמית, כדי להשיג הישגים חיצוניים בביצוע התנוחות, או כדי להרשים ולהצטיין. אנחנו גם צריכים לבדוק האם יש לנו הרגלים מזיקים ופוגעניים, האם אורח החיים שלנו מיטיב איתנו, האם במערכות היחסים שלנו אין פגיעה, האם אנחנו לא פוגעים בעצמנו כאשר אנחנו מעמיסים על עצמנו יותר מדי מטלות וכו'. כל עוד אנחנו מוסיפים באורח חיינו ובתרגול שלנו לפגוע בעצמנו, לא נוכל ללמוד אי פגיעה כלפי אחרים.
  • העקרון של אהימסה הוא לנסות לצמצם ככל האפשר פגיעה בכל היצורים החיים. זה לא בהכרח זהה לפציפיזם או להימנעות מפעולה שנראית אלימה. משום שייתכן שפעולה נגד תוקפן, תביא בסה"כ לצמצום הפגיעה. מסופר על הבודהה שהוא אמר שיש צורך להרוג אדם, שהוא ראה שיגרום למותם של אנשים רבים, והדרך היחידה למנוע את הפגיעה ההמונית הזו הייתה ליטול את חייו. כמובן שכדי שנוכל לפעול כך, עלינו להיות טהורים בכוונותינו ולא להיות מופעלים ע"י רגשות שליליים, כמו שנאה, כעס, קנאה או נקמה.
  • פטנג'לי מתאר, לכל אחד מאיברי היוגה, איזה יכולות משיג היוגי המבוסס באותו תרגול. כאשר היוגי מבוסס באי-פגיעה, כל העוינות סביבו נעלמת. ואכן יש אנשים שמקרינים שלווה וחמלה, שגורמת לכל מי שמסביבם לנהוג במתינות ובהתחשבות.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *