מסרים עיקריים מהסדנאות של בירג'ו

לבירג'ו מהטה, המורה האהוב מהודו יש דרך הוראה ייחודית וכשרון מיוחד להעביר את הפילוסופיה של היוגה, דרך תרגול האסנות ובאופן שיהיה ברור ומובן לכל אחד באופן חוויתי.

רשמתי כאן כמה מהמסרים העיקריים שעלו בסדנאות שהוא העביר בארץ, לפי מיטב הבנתי:

  • התודעה (צ'יטה) כוללת את האינטליגנציה, האגו והמיינד. התודעה היא מהות פנימית שקיימת בכל הגוף אבל יכולה להיות רדומה. המודעות פירושה לעורר את התודעה. דוגמה: כאשר קוראים למישהו בשמו, המיינד קולט את הגירוי החושי, מאחר שצריך ליצור תגובה חדשה הוא מעביר אותו לאינטליגנציה. האינטליגנציה מתייעצת עם האגו (תחושת העצמי) שכולל את הזיכרון והוא שמפענח שהגירוי מיועד לעצמי. האינטליגנציה מחליטה מה התגובה המתאימה, למשל לפנות אל הדובר.
  • כדי שהאדם יהיה מודע צריך שכל שלושת הרכיבים יפעלו היטב. אחרת לא נקבל תגובה מודעת והולמת. דוגמה נוספת: מע' מחשב. המיינד זה מע' ההפעלה, האינטליגנציה זה היישום שרוצים להריץ והאגו זה מסד הנתונים שעליו היישום מתבסס, הזיכרון.
  • כאשר פועלים הרגלית, המיינד מתפקד. למשל, מזכירה שמבצעת מטלה שגורה במקום המנהל (דוחה פגישה של מישהו שהיא כבר יודעת שהמנהל לא רוצה לראות). פעולה הרגלית נעשית ע"י המוח הקטן, התמודדות עם מצב חדש מעוררת את קליפת המוח הגדול, מושב האינטליגנציה.
  • יוגה מיועדת לחקירת התודעה (כדי להשקיטה), כדי לחקור את התודעה צריך לעורר את מרכיב האינטליגנציה שלה וזה קורה רק כאשר יש מצב חדש. לכן יוגה לא יכולה להיות הרגלית.
  • המיינד יכול להתמקד רק במקום אחד, האינטליגנציה זורמת כמו מים. כמו ש-H2O יכול להיות בצורת מים, קרח או אדים כך התודעה יכולה לקבל צורה של מיינד, אינטליגנציה או אגו. זה אחד על חשבון השני. כאשר סוכרים את זרימת האינטליגנציה מקבלים מיינד ממש כמו שסכירת נחל יוצרת אגם.
  • פעולה שנעשית מהמיינד יכולה ליצור התמקדות, ריכוז במקום אחד. פעולה מהאינטליגנציה מתפשטת בגוף כמו קרני שמש שמקורן במרכז הלב. למשל, כאשר בטאדאסנה מתמקדים בהידוק הברכיים יהיה מתח בתנוחה ואחרי כמה זמן נתעייף והמיינד יתחיל לשוטט למקומות אחרים ואז נאבד את הריכוז או תשומת הלב לברכיים. לעומת זאת כאשר מסירים את החסימות ויוצרים זרימה ע"י מיקום נכון של המשקל על כפות הרגליים, הכנסת הזנב והנעת הירכיים לאחור, יש זרימה לכל אורך הרגל והברכיים יפעלו נכון. אז אפשר להחזיק את התנוחה לאורך זמן ללא מאמץ ואז יש מצב של הפנמה ונינוחות (סוקהה וסטירהה).
  • אפשר להרגיש את התנועה של המודעות בגוף באופן סובייקטיבי. למשל מתיחת אחורי הזרועות למטה בטאד ואפילו בישיבה מביאה מיד מודעות לצידי בית החזה.
  • כדי שתהיה תחושה צריך שהגרון יהיה רפוי. שיטה להרפות את הגרון: להאריך את תחתית הלשון ולמקם את קצה הלשון מאחורי השיניים העליונות.
  • למודעות יש טבע של נוזל, לכן אי אפשר לדחוף או למשוך אותה כמו חומר מוצק. צריך להזרים אותה. נוזל מזרימים ע"י כך שיוצרים סביבה שבה הוא יכול לזרום, זה יכול להיות תת-לחץ כמו בשאיבה, או הטייה של כלי הקיבול. אי אפשר לעבוד ישירות על אזור כדי להביא לשם מודעות, אלא צריך להזרים אותה ממקום שבו יש תחושה או מגע.
  • תרגול היוגה נועד לתת לנו "בולמי זעזועים" מעין בידוד מהתנודות של הפראקריטי. אנחנו עובדים על הצ'יטה שזה החלק הקרוב ביותר לפורושה. כך הפורושה לא יתנודד עם כל תנודה של הפראקריטי (דימוי של רכב שנוסע על דרך משובשת). לכן התרגול צריך להעניק מידה רבה יותר של סובלנות (tolerance), בידוד מפני צמדי הניגודים. אם זה לא קורה, משהו בתרגול שגוי.
  • בדימוי מעולם העסקי שבו מגדירים חזון, אסטרטגיה וטקטיקה: החזון של היוגה הוא השקטת תנודות התודעה. האסטרטגיה של איינגאר: אליינמנט, הטקטיקה: הטכניקות. בהתחלה יש חשיבות עליונה לטכניקות, אח"כ צריך להבין שזו רק טקטיקה שנועדה לשרת את האסטרטגיה של האליינמנט, שהיא מצידה מביאה למצב של שלווה, שקט וסנטושה.
  • כאשר יש סנטושה לא רוצים לצאת מהתנוחה, ואז דברים אחרים נעשים בלתי חשובים. לכן לא צריך להיאבק יותר במשיכות ובדחיות – הן נושרות מאליהן. דברים שבחיים הרגילים מושכים אותנו מאבדים מזוהרם מול החוויה של השקט וההסתפקות שנוצרת עקב התרגול.
  • גם הקלשות נעלמות, אליינמנט נכון גורם לידע, לצמצום המשיכות והדחיות ולהסרת הפחד. אין צורך להיאבק בתשוקות ובמשיכות הארציות.
  • במצב כזה רוצים לבצע את התנוחה שוב ושוב כי זה מעניין, יש חקירה, רוצים ללמוד משהו חדש. הדחף נהיה פנימי ולא מוכתב חיצונית.
  • איפה שיש מגע (ספרשה) יש מודעות. משתמשים במגע ברצפה ואפילו בצ'פחות כדי ליצור מגע ולהביא את המודעות.
  • להניע את המודעות בגוף ע"י סחיטה של המפרקים. כמו שלוחצים על שפופרת של משחת שיניים. ממפרק למפרק. בטריקונאסנה למשל: לחץ על המטהטרסלס מפזר את המודעות לבהונות ולקרסול, משם סחיטת: קרסול, ברך, מפרק ירך, אגן, צידי החוליות, שכמות, מרפק, מפרק כף היד.
  • מהמקום שבו המודעות מרוכזת לפזר אותה כמו חמאה, כלומר לא להעביר ולהתנדנד, אלא לפזר באופן אחיד (לא פעולת see-saw)
  • כאשר המודעות מתפזרת שווה ואחיד בגוף כולו נוצר שקט, יש הרמוניה, יש תמימות ופתיחות ויש צ'יטה וריטי נירודהה. העבודה היא על הצ'יטה ולא על הגוף.
  • דרך עבודה עם המודעות אפשר לייצר את כל ההוראות ולמצוא הנחיות חדשות. לא צריך לעבוד מהזיכרון, אלא מהתחושה. צריך את התמימות והראייה הנקייה כדי לראות איזה תחושה חדשה מגיעה.
  • כאשר לא רואים בבהירות צריך את ההוראות. מדברים על "הארה", כלומר כשיש אור רואים את הדרך ואין צורך לזכור את הנתיב שיש ללכת בו, אז לא צריך אפילו כתבי קודש. אבל כשאנחנו בחושך אנחנו נאלצים לזכור את הדרך ולהשתמש בזיכרון כדי שלא ניתקל במכשולים.
  • אסנה היא תנוחת גוף שמביאה ליציבות ונינוחות או שמחה. אם אחרי האסנה לא מרגישים יותר שמחה ויותר שקט, אז היה משהו שגוי. לחפש את התחושה של השקט וה'סבבה' ביציאה מהתנוחה.
  • לא להחזיק תנוחה במצב שיש כל הזמן מתח, מאבק ואגרסיה (הימסה).
  • המסע מבורות לתמימות: ignorance-> information -> intelligence -> innocence. דוגמה: 1. ילד שמשחק על הפסנתר בלי שום ידע, 2. תלמיד שלומד לנגן, איסוף מידע 3. יישום המידע  יכולת שיפוט ואבחנה, 4. מלחין שהפנים את הכללים אבל לא צריך להשתמש בהם כדי ליצור משהו חדש, הוא יוצר מתוך תום ופתיחות. המלחין לא פועל כמובן מ-ignorance אבל הוא צריך את ה-innocence.
  • בשלב של האינפו' הידע צריך להיות מוחלט ועקבי, אין לתת אפשרויות שונות. למשל, כאשר ילד לומד משהו חדש בבי"ס, הוא לא ירצה שההורה ילמד אותו בדרך אחרת. למתחילים צריך לתת הוראות ברורות וחד-משמעיות ועקביות, לא להשאיר מקום לפירוש או לאופציות. במצב של אינטליגנציה יש אפשרות להתמודד עם מידע סותר. יש ריבוי, יש פיצול ואנליזה,יש יכולת להתמודד עם אי-עקביות. במצב של תמימות יש שוב אחדות, כל הניגודים נעלמים ורואים את המאחד שמעבר להם.
  • יכולת ריכוז ממוקד (אקהגרה) היא חשובה והיא חלק מהתרגול, אבל היא עדיין לא הפסגה של הדרך הרוחנית. באקהגרה הרצון עדיין ממלא תפקיד ולכן היא יכולה לגרום לטיפוח אגו ולגאווה, בעוד שבדרך רוחנית החשוב היותר הוא הענווה. בשלב מסוים צריך להיות במצב שבו לא משתמשים יותר בכוח-הרצון.
  • חווים את זה באסנה, בשלב ההתחלתי משתמשים הרבה בכוח-הרצון ובכוח השרירים, אח"כ צריך יותר להשתמש בכוח המיינד, בהמשך משתמשים בכוח של הנשימה (או פראנה). אז מגיע מצב שבו פשוט רוצים להישאר בתנוחה, בלי שום סיבה חיצונית. אז לא צריך יותר כוח-רצון ולא מחכים לכך שהמורה יגיד לצאת מהתנוחה.
  • בעיה של שיפוט אינה נובעת מהאינטליגנציה כי לכולנו יש אינטואיציה טובה שמאפשרת לבצע החלטה ואבחנה נכונה. הבעיה היא בתפיסה (קלט: מאיברי החושים לאינטליגנציה) או במימוש (פלט: מהאינטליגנציה לאיברי הפעולה). זו בעיה של המיינד כי המיינד אחראי על העברת המסרים מהחושים לאינטליגנציה ומהאינטליגנציה לאיברי הפעולה. כאשר המיינד שקט לא ייווצרו בעיות אלו.
  • האגו הוא אוסף של זיכרונות והרגלים שלא מאפשר לנו לראות דברים בצורה רעננה. צריך להיות מסוגל לצאת החוצה ולראות את הנוף מזווית אחרת ולא רק מהזווית שלה הורגלנו.
  • דהרמה היא פעולה שמביאה ליותר שלום והרמוניה פנימית וחיצונית. צריך לפעול לפי הדהרמה בלי קשר להישג או לתוצאה חומרית. (אפילו כשלא משתלם או לא נוח). איך לומדים באסנה את שלוקה 2.48 שמגדירה יוגה כמצב של שוויון-נפש (equanimity)? בתנוחת הכלב למשל, להתחיל כשהמשקל קדימה ולמדוד את הלחץ על כריות האצבעות. להתחיל לנוע לאחור לתנוחה מבלי להניח ללחץ על הכריות לפחות אפילו קצת. עדיף לעשות את זה בלי מזרון כי כשהלחץ אנכי לרצפה לא נחליק. אפשר גם להתחיל מאוטנאסנה ואז זה הדהרמה של העקבים. לא משנה כמה נגיע בתנוחה ההישג החיצוני לא חשוב, חשוב לדבוק בדהרמה! כאשר יש יוגהסטה (יציבות ביוגה) וכאשר עוקבים בדבקות אחרי הראג'דהרמה כל התנוחה תסתדר מעצמה. המרפקים יהיו ישרים באופן טבעי ולא צריך להגיד ליישר אותם וכו'.
  • כדי שאפשר יהיה ללמוד צריך להשאיר את המרווח למשהו חדש, להשאיר את האפשרות שיש משהו שאנחנו לא יודעים. צריך לפעמים אומץ בשביל לא להסתייע בכללים מוכנים מראש, אבל צריך להיות מסוגלים להימצא בריקנות הזו כי רק מתוכה יכול לצמוח משהו חדש. ארג'ונה בייאושו מגיע למצב שבו הוא מכיר בחוסר הידיעה שלו וזה מה שמאפשר לו אח"כ ללמוד מקרישנה (שהוא אולי הקול הפנימי שבתוכו)
  • במטפורה מחיי ארגונים אפשר לומר שאליינמנט היא האסטרטגיה של שיטת איינגאר. לכל ארגון יש יעוד או רציונאל שמהווה הצהרה של מטרת הארגון, מהרציונאל נגזרת אסטרטגיה שהיא הדרך לממש את הרציונאל. מהאסטרטגיה נגזרות טקטיקות שונות. הרציונאל של היוגה הוא כמובן "צ'יטה ווריטיס נירודהה" (ריסון תנודות התודעה). האסטרטגיה של איינגאר לכך היא אליינמנט, משום שכאשר תנוחה מבוצעת באליינמנט נוצר באופן אוטומאטי שקט בתודעה ויש חוויה של ריסון התנודות. הטקטיקות הן הנקודות הטכניות השונות שנועדו בסופו של דבר להביא את המתרגל לשהייה בתנוחה מדויקת עם אליינמנט.
  • בתרגול אפשר להגיע למצב של שקט חסר ערנות, זהו מצב שנקרא מנוליה. האתגר הוא להגיע לשקט עם ערות של התודעה, זהו מצב של מנו-רג'ה, או כיבוש המיינד. אפשר לחשוב על מרובע כדלקמן:
no alertnessalertness
no quietness
quietnessMonolyaMono-Raja

 

כאשר יש רק מנוליה יש פיתוי להישאר במצב זה. זה מצב נעים של רגיעה, אבל הוא יוצר תרדמה וחוסר רגישות. לכן חשוב להמשיך הלאה כדי להגיע לערות, מבלי לאבד את השלווה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *