סיכום סדנה עם בירג'ו ביפו פבר' 2011

"תרגול היוגה צריך להיות פרס ולא חובה, צריך להוקיר אותו כמו שילד מוקיר ממתק נחשק ולא לעשותו כמצוות אנשים מלומדה. תמיד צריכה להיות רעננות וחדות במיינד ואז התרגול הופך להיות משחק של התנסות וחקירה. תרגול שלא מביא חדווה ושמחה הוא שגוי."

  • "תרגול היוגה הוא לא 'לעשות' אלא 'להרגיש'. הוא נועד לפיתוח הרגישות והתחושתיות; העשייה היא אך ורק לשם הגברת התחושתיות בגוף ובמיינד"
  • "כאשר אנו שקועים בתנוחה אין טעם לצאת ממנה, אבל כאשר אנחנו לא שקועים ויש חוסר מנוחה, אין טעם להישאר בה"
  • "כאשר משתמשים בטיימר כדי למדוד את השהייה בתנוחה זה לא כדי לתרגל את כוח הרצון ולהצליח לסיים את הזמן בחירוק שיניים. צריך להסתכל על הטיימר כמו אדם שנכנס למיטה לנוח ויודע שיש לו 10 דקות; הוא מסתכל בשעון כדי לראות כמה זמן יש לו עוד, אבל מוקיר כל שנייה ומנצל את השהייה במיטה באופן מלא, ואינו מחכה בקוצר רוח לצלצול השעון"

נושאים עיקריים:

  • עשייה מול הרגשה (doing Vs. sensing)
  • כוח דחיסה לאורך ציר העצם (axial compression force), שרירים אל העצמות, עור חופשי ורך
  • סדרות – קישור תנוחה לתנוחה
  • חמשת מצבי התודעה והביטוי שלהם בנשימה
  • פעולה ללא השראת רשמים

יום חמישי 24/2

ישיבה בהתחלה

כדי לשפר תחושתיות בצידי הגו לקרב ברכיים. כדי לשפר תחושתיות בחזה העליון, לשמוט שכמות ולהכניס אותן. לגלגל את האצבעות מכיוון הזרתות אל האגודלים, ולהניע את העור של בתי השחי קדימה, מבלי להקשות את עור החזה. כדי ליצור שקט והפנמה, לתת לעיניים לבוא פנימה מהפינות הפנימיות שלהן ולשחרר את הלשון והגרון לפנים.

בהתחלה מתחדדת רגישות החוצה, שומעים קולות חיצוניים שלא שמנו אליהם לב קודם, בהמשך, תשומת הלב עוברת פנימה ומתחילים להרגיש את הנשימה.

עשייה מול הרגשה

המהות של תרגול האסנות הוא להרגיש, לפתח רגישות. עשייה ורגישות יכולים לסתור זה את זה. מתיחת יתר של העור גורמת לאובדן תחושתיות. בשהייה בתנוחה צריך קודם כול להרגיש, לפני שמתחילים לפעול ולעשות מניפולציות.

כדי להפחית את העשייה הנחה אותנו שאסור לנו לבטל פעולות שאנו עושים; אם עושים פעולה באסנה אז מחויבים אליה וצריך לקחת אחריות מלאה עליה (accountability), אי אפשר לבטל אותה. אפשר לפעול במקום אחר כדי לשפר את התנוחה, אבל לא לבטל פעולה שנעשתה. למשל, בכלב אם מורידים את הראש, אסור אח"כ להרים אותו שוב. זה מפתח דיסקרימינציה ואחריות. ובעיקר יוצר יותר שקט שמאפשר להרגיש את התנוחה.

המטרה של ביצוע אסנה היא להרגיש. העשייה נועדה לשרת את זה, עושים כדי להרגיש דברים מסוימים, לא למען העשייה עצמה.

למדנו לחשוב שיש רק את חמשת החושים החיצוניים, אבל אלו נותנים לנו מידע על העולם החיצון. מה לגבי תחושות פנימיות? איך אני מרגיש את כאב הבטן שלי? יש לנו חוש פנימי שנקרא proprioception  – זה החוש שאומר לנו היכן מצויים איברי הגוף שלנו, מה הלחץ על המפרקים וכו'. אפשר לחדד ולפתח את החוש הזה.

Proprioception (pronounced /ˌproʊpri.ɵˈsɛpʃən/ PRO-pree-o-SEP-shən), from Latin proprius, meaning "one's own" and perception, is the sense of the relative position of neighbouring parts of the body.[1] Unlike the exteroceptive senses, by which we perceive the outside world, and interoceptive senses, by which we perceive the pain and movement of internal organs, proprioception is a third distinct sensory modality that provides feedback solely on the status of the body internally. It is the sense that indicates whether the body is moving with the required effort, as well as where the various parts of the body are located in relation to each other.

עצמות, שרירים, עור

במעטפת הגוף האנטומי, העצמות מקבילות לגוף הסיבתי, כי הן נותנות את הצורה, הן הסיבה לצורה; השרירים הם הגוף המעודן והעור הוא הגוף הגשמי – אנו חשים עם העור (בגוף האורגני זה: מע' עצבים, מע' דם, מע' נשימה – מרגישים עם הנשימה).

אסנה היא נכונה כאשר: 1. יש כוח דחיסה לאורך ציר העצם; 2. השרירים באים קרוב לעצמות; 3. יש מרווח וחופש בין השרירים או הבשר לעור.

למשל, בכלב העקבים צריכים להיות על הרצפה ואז ללחוץ מכיוון מפרקי הירכיים וחגורת האגן אל העקבים. זה נותן כוח דחיסה לאורך עצמות הרגליים. בכל פרק צריך ליצור דחיסה, ע"י יצירת מרווח במפרקים. למשל, ליצור דחיסה של עצמות השוק ע"י ריווח מפרקי הקרסול והברך התחתונה, דחיסה של עצמות הירכיים ע"י ריווח הברך העליונה ומפרק הירך. כאשר יש כוח דחיסה זה התנוחה אינה רופפת, היא מוחזקת מהרגליים ואז הירידה של הגו לרצפה נעשית מהחלק הקדמי ולא מדחיפה של החלק האחורי ומתוך אמביציה להביא ראש לרצפה.

כאשר יש את הכוח הזה על העצמות, השרירים יבואו לאורך העצם ויזינו אותה, לא יהיה מאמץ שרירי מוגזם. צריך לוודא שאין מתיחה מוגזמת של העור, שהשרירים לא לוחצים אל העור, אלא נסוגים ממנו ומאפשרים מרווח תנועה והחלקה של העור.

באוטנאסנה הכוח על עצמות הרגליים יותר ברור כי הן במצב ניצב. מיקי שאל מה פירוש כוח דחיסה לאורך העצם ולכן הראה עליו עם תליית משקולת מהאגן. הרגל חייבת להיות ישרה. כאשר הרגל כפופה, השרירים מתרחקים מהעצם ומאבדים את כוח הדחיסה לאורך ציר העצם.

ביום חמישי הראה איך לחבר כלב ואוטן:

בכלב יש כוח דחיסה בעצמות הזרוע. כאשר עוברים לאוטן, להחזיק את העקבים וליצור ריווח במרפקים. ליצור תנועה מבית-השחי למרפק עם מרפקים כפופים, אבל לשמור על דחיסת עצם הזרוע.

בכלב, כאשר העקבים על הרצפה, המטהטרסלס והבהונות מתארכים קדימה באופן די טבעי. באוטן זה לא קורה. כאן כפות הרגליים אופקיות ולכן כדי ליצור יציבות בעצמות צריך להאריך את שרירי כף הרגל לאורך העצמות.

באופן דומה בשירשאסנה, אפשר ליצור כוח דחיסה בעצם הזרוע, אבל כדי ליצור אפקט דחיסה על עצם האמה צריך להאריך את שרירי האמה קדימה.

הסדרה שבנה קישרה כלב, אוטן, עמידת ידיים (כוח דחיסה בזרועות, כאשר הן ניצבות לרצפה), שירשאסנה, אורדווה דנור.

באורדווה דנור, כמו בשירש (ובעצם בכל תנוחה שבה הידיים מתוחות מעל הראש) צריך להניע את המרפק הפנימי לכיוון בית-השחי, ואת בית השחי החיצוני לכיוון המרפק החיצוני. זה לא יקרה אם הזרועות לא מתיישרות ולא נעשות ניצבות. עשינו עם קוביות לידיים ליד קיר וההנחיה הייתה להרחיק מרפקים מהקיר ולהביא שכמות לכיוון הקיר. אז אפשר היה להרגיש את האפקט הזה.

בסוף עשה מבוא לפראנאיאמה: בסופטה בדקונאסנה עם בולסטר לרוחב הנחה להרגיש את צורת הצלעות הקדמיות, השרירים והעור באזור הזה. העור צריך להישאר רך ובעל תנועתיות. זה נותן תחושה של מה צריך להיות בישיבה: צריכה להיות תנועה של קיעור או סלסול הצלעות פנימה, אבל לא מתיחת יתר של העור.

ביום ששי (25/2) קישר בין אדהו מוקה ואורדווה מוקה ע"י פתיחת והרחבת החזה. באורדווה מוקהה מרגישים הצרות של הגב ורוחב בחזה. לשמור את זה כשעוברים לאדהו מוקה (לכן בהתחלה להסתכל קדימה, ורק אחרי שהגו יורד לשחרר ראש). גם באוטן צריך באופן דומה לשמור על רוחב בחזה ולהביא את הבטן קרוב לירכיים בלי לסגור חזה. לנוע מהבטן עם ראש מביט לפנים.

קישר את זה גם לנאוואסנה. בדנדאסנה ליצור גב קעור, חזה רחב, ראש לאחור ולעבור לנאוואסנה.

קישר נאוואסנה ואורדווה פראשריטה פאדאסנה לשירשאסנה. בא' פ' פאדאנסה מרגישים שכוח הדחיסה לאורך עצמות הרגליים מסייע לבטן לבוא את הגב. שרירי ואיברי הבטן באים 'לחבק' את הגב. לעשות אותו דבר בשירשאסנה: אפשר לתלות משקולת על העקבים ואז להרגיש איך הבטן באה קרוב לגב. או לדמיין את המשקל על העקבים.

בסרוונגאסנה ליצור שקט במיינד ע"י כך שתחתית העין (קרוב ללחי) באה פנימה.

חמשת מצבי התודעה

מצב תודעהמודעות באסנהנשימהטריקונאסנה
מודהה – עמוםאין תחושה  
קשיפטה – נודדתמדלגת ממקום למקוםהנשימה גסה ולא סדירההנחיות כאוטיות שמדלגות ממקום למקום
ויקשיפטה – מתנודדתבמקום אחד אבל העוצמה שלה משתנה (דועכת כל פעם וצריך לחדש ולעורר אותה)מעברים מאומצים ולא חלקים, צורת חרבריכוז רק בברך העליונה של רגל קדמית
אקהגרה – נקודתיתמודעות נקודתית יציבהחלקה ומעגליתריכוז בברך עליונה, אבל פעולה מבית שחי עליון
נירודהה – רחבה ויציבהבכל הגוף בו-זמניתמושהית, שקטה וחלקה מאוד, כמעט לא מורגשת, קשה להגיד מהי שאיפה ומהי נשיפהאחרי שמגיעים למצב אקהגרה, להעביר מודעות לשני בתי השחי ולהשוות את התחושה שלהם

 

תשומת הלב לנשימה מאפשרת לדעת באיזה מצב תודעה אנחנו.

המטרה של התרגול היא להגיע למצב נירודהה (צ'יטה וריטי נירודהה…). לכן הנחיות שמדלגות ממקום למקום לא משרתות, הן יוצרות חוסר שקט.

במצב נירודהה:

  • הנשימה מושהית והמיינד שקט ומופנם
  • יש שביעות-רצון – באותו רגע, אין רצון לעשות עוד תנוחות או ליזום פעולות.
  • האסנה לא מותירה רשמים שאריתיים. בד"כ אחרי שעושים תנוחה הגוף מרגיש שעשינו תנוחה מסוימת, אבל כאשר התודעה בנירודהה, אין תחושה של ייחודיות של האסנה. אנו לא מרגישים מתיחה ספציפית לאסנה מסוימת כמו בד"כ, אלא רק חשים נינוחות ושקט.
  • מגיעים לאפיון (character) של האסנה ולא למאפיינים הספציפיים (characteristics) שלה. האפיון של כל האסנות מתואר ע"י פטנג'לי בשלושת הסוטרות שלו (2.46 – 2.48). המאפיינים הם הפעולה הספציפית שעושים בכל אסנה ושמבדילה אותה מאסנות אחרות.

המאפיינים של התודעה האינדיבידואלית

מדוע אנשים שונים מגיבים על אותו גירוי באופנים שונים? (וגם אותו אדם יגיב אחרת במצבים שונים)

בגוף כולנו דומים, לכולם יש אף, אוזניים, מוח, כליות ולב. אבל התודעה נבדלת בחמישה מאפיינים:

  1. רצון – wish – iccha
  2. הרגשה – feel – bhava
  3. החלטה – resolve – samkalpa
  4. נחישות – determine – nirdhara
  5. זיכרון – recollect – smrti

אלו מייחדים כל אדם וקובעים את התגובות שלו לגירויים בחיים. לפי היוגה, תגובות אלו משאירות רשמים ויכולות לגרום לצער ולסבל.

התודעה האינדיבידואלית היא מוגבלת וחסומה, תגובה על בסיס אינדיבידואלי תפריע ליקום, תשאיר עקבות.

באקולוגיה אנחנו רוצים שנוכל לחיות בלי שנפריע לטבע ולעולם, שלא נקלקל שום דבר ונשאיר לאלו שיבואו אחרינו את העולם כפי שאנו מצאנו אותו.

ברמה האנושית-חברתית, היינו רוצים לפעול כך שפעולותינו לא יפריעו לחברה ולאנשים אחרים. שלא נותיר 'עקבות' או רשמים שיפגעו במארג החברתי.

פעולה שנעשית לא על בסיס האגו לא תותיר רשמים כאלו. עדיין נהיה פעילים, אבל לא תגובתיים (לא נגיב אלא נתן מענה???):

We will not react but response

כאשר בנירודהה האסנה לא מותירה אחריה רשמים ואנו לומדים לפעול ממקום ספונטאני ואינטואיטיבי. אנו מחברים את הבריכה הקטנה והמוגבלת שלנו לאוקיינוס הרחב. ע"י שמוותרים על האינדיבידואליות אנו מתחברים לפוטנציאל אינסופי.

 

יום שבת 26/2

טריקון

שימו לב לחגורת האגן, מדוע כאשר מסובבים את רגל ימין החוצה צד ימין של האגן הולך לאחור ואילו צד שמאל הולך לפנים? האם אפשר לסובב את הרגל מבלי שזה יקרה?

להרים את כף רגל ימין על העקב ולסובב את הרגל רק על העקב. זה עוזר לשמור את צד ימין של האגן קעור, ולכן בית החזה ניצב לרצפה. למקם את הראש בקו עמוד השדרה ואז לסובב את הראש ע"י שמניעים את העור של הרקה השמאלית מטה ואת העור של הרקה הימנית מעלה.

וירה II

איך אפשר לדעת שהשוק ניצבת לרצפה מבלי להסתכל? עד כמה צריך לרדת?

כאשר מרגישים כוח דחיסה לאורך עצם השוק, אז התנוחה מוחזקת מהשלד ויש פחות מאמץ שרירי. זו הנקודה שבה התנוחה צריכה להיות. אם יורדים עוד, אז תהיה אחיזה שרירית והתנוחה תהיה פחות נינוחה.

ארבעת אזורי המוח בתרגול

החלוקה היוגית של המוח היא שונה מהחלוקה של הרפואה המערבית משום שהיא מבוססת על הרגשה.

ארבעת החלקים: ויטרקה, ויצ'ארה, אננדה, אסמיטה. כאשר עושים את התנוחה מהמוח הקדמי זו פעולה אנליטית – חשיבה מנתחת ומפרקת (ויטרקה) המוח האחורי (ויצ'ארה) סינטזה, חשיבה הוליסטית ומרכיבה, משרה מצב מדיטטבי-קונטמפלטיבי. מהמוח העליון – תחושת אגו, גאווה (אסמיטה). מהמוח התחתון – שמחה, חדווה (אננדה).

ניסינו את המצבים האלו: כאשר מתבוננים פיזית על יד ימין זה ויטרקה; כאשר המודעות היא ביד שמאל זה ויצ'ארה, מצב מופנם והוליסטי. אם מניעים את הראש מעלה וחושבים על התקרה זה אסמיטה. כאשר לוקחים את המוח מטה לכיוון האגן הימני זה אננדה.

פרשווקון

להוריד יש ימין לרצפה בלי לאבד את תחושת הדחיסה בשוק. זה ישמור את האורך בצד הימני של הגו.

ארדה 'צאנדרה

להרים את רגל שמאל מהמפשעה הפנימית ולא מכף הרגל. הקרסול צריך להיות כבד. הדימוי הוא של משאבת מים ידנית (הודית) הרגל היא הידית והמפשעה נקודת המשען; לוחצים על הקרסול כדי לעשותו כבד. ההרמה תהיה רק מהמפשעה.

אם יש בעיית איזון בתנוחה, להשתמש בבית-השחי הימני: להניע אותו קדימה כדי להעביר את המשקל לבוהן הגדולה הימנית.

בתנוחה להניע את המוח לכיוון העקב השמאלי.

וירה III

גם כאן ההרמה היא מהמפשעה הפנימית השמאלית והקרסול כבד. כדי ליצור אננדה: להסתכל על הרצפה כך שהגוף ישר ולהניע את המוח לכיוון העקב השמאלי (לא להסתכל קדימה).

פרשווטאן

בירידה להניע את המוח לכיוון עצם הזנב.

פראסריטה פאדוטאן

ראשית צריך להפוך את הגוף לסובייקט. סובייקט הוא משהו חש וחווה. אובייקט הוא משהו חיצוני ונטול תחושה. לא לצוות על הרגליים ולומר להם מה לעשות, כי אז הן יהפכו לאובייקט חיצוני; להפוך אותן לסובייקט, כאילו לכל רגל יש אישיות בעלת תחושה והיא מכוונת את עצמה.

בתנוחות ההפוכות, אם האנרגיה של המוח באה לרצפה זה אסמיטה. לכן בתנוחה זו לא לחשוב להביא את הראש לרצפה. במקום זאת להרים אגן ולהניע את המוח לכיוון האגן.

שאלה: האם ניתן ליצור אינטגרציה של ארבעת חלקי המוח?

לקשר את המוח אל הפריפריה ואת הפריפריה אל הלב. הלב יצור את האינטגרציה.

סופטה ויראסנה

צ'טוש פאדה

לא לחשוב להרים אגן, במקום זה להיזכר בעבודה שעשינו אתמול באורדווה מוקה שוואנאסנה (חזה רחב ופתוח). להרחיב ולהרים את החזה. עד שמרגישים בשוקיים כוח דחיסה לאורך ציר העצם. האגן יעלה בלי מאמץ בירכיים ובלי לחץ במותנית.

אושטרה

להסתכל מעלה, להרחיב חזה ולהצר גב. לא לחשוב לרדת ולא לעבוד מהירכיים. רק לפתוח ולהרים חזה – זה יצור את ההקשתה. ואז, כאשר החזה יוקשת, להוריד ידיים לסוליות.

אם יש לחץ בצוואר: להרים סטרנום אל הראש. להרים לב אל המוח. הפחד והכיווץ מתחיל מהמוח. לכן נביא במקרה זה את הלב אל המוח ונעבוד מהלב ולא מהמוח.

שירשאסנה

לסובב ירכיים פנימה וקרסוליים החוצה. זה יביא את הרגליים לאליינמנט נכון.

להביא את המוח אל העקבים.

סרוונגאסנה

להביא לב אל המוח. לתת לחלק התחתון של העיניים לבוא פנימה.

ג'נו שירש

אחרי סרוונגאסנה קצת קשה לבוא קדימה. לנוע קדימה מהבטן. הבטן נעה אל הירך. כדי לסייע לתנועה זו, להניע בהונות קדימה. זה ימנע מהירך להסתובב החוצה. לעשות זאת בלי שהעקב יזוז, כלומר לא לקצר את גיד אכילס, אבל להאריך מטהטרסלס ובהונות קדימה (כמו LOY).

שאוואסנה

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *