סיפורם של הפרופס

לוח השנה החדש, של 2013, שהגיע אלי לאחרונה מהמרכז של איינגאר בפונה, מספר את סיפורם של ה- props – הלוא הם אמצעי העזר כגון, חגורות, קוביות ובולסטרים, בהם משתמשים בשיטת איינגאר.

כל חודש בלוח מוקדש ל-prop אחר ומביא את סיפור המצאתו של אותו prop ע"י איינגאר.

למשל, חודש מרץ מוקדש למשקולות, ואיינגאר מספר כך:

"סיפורן של המשקולות מתחיל איפשהו בשנות ה-40, הייתי נוהג לרכב על אופניים מדי יום כ-35 ק"מ כדי להגיע לתלמידים בקצוות שונים של העיר. בסוף היום, הייתי עייף מאוד. רגלי רעדו וכל גופי היה חסר מנוחה עקב רעד עצבי.

כדי להקל על עצמי, הייתי מניח 3-4 מזרונים מגולגלים על רגלי, ועליהם תוף מלא במים. לפעמים הייתי מבקש מאשתי לשבת על רגלי כדי לתת להם עיסוי. עודדתי את ילדי לשבת ולשחק על רגלי. ניסיתי ובחנתי דברים כה רבים.

בזמן שלימדתי, הבחנתי שחלק מהתלמידים סבלו מחוסר מנוחה ורעד בלתי-נשלט ברגליים. זה גרם להם דאגה ופגע בביטחון העצמי שלהם.

חשבתי כיצד אוכל לעזור להם. שילבתי בין ניסיוני האישי לבין הבעיות של תלמידי. קשרתי את רגליהם יחד עם חתיכת בד והנחתי כמה משקולות עליהם. הרעד פסק, והתלמידים חוו הקלה רבה.

כך הבנתי שמשקולות יסייעו לאנשים שמערכת העצבים שלהם זקוקה להרגעה."

בדף של מאי שמוקדש לחגורות, איינגאר כותב כך: "אני משוכנע מעל לכל ספק שכל דבר יכול לתרום ליוגה. הגודל, המורכבות, או המהות של האובייקט אינם חשובים, אלא הכוונה והגישה הם אלו שהופכים אמצעי עזר פשוט להיות prop."

הדף של יוני מוקדש לקשת העץ (שנקראת קשת ויפאריטה דנדאסנה – על שם התנוחה שמזכירה את צורת הקשת). איינגאר מתאר שם מה הניע אותו לפתח את אמצעי העזר הרבים שהוא הגה: "יוגה היא עבור כולם. אין למנוע מאף אחד את ההזדמנות לחוות את הברכה הגלומה בה. מחשבה זו היא שדחפה אותי לחשוב על כל ה-props הללו."

חודש אוגוסט מוקדש לספסל האלאסנה (יש שלושה כאלו מתחת ללוח המודעות במרכז): "כאשר אדם מתכוון ללמוד יוגה, אין לצפות שיהיו לו גוף מושלם, מיינד מפותח ואינטלקט חד. אלו הם הפירות הסופיים של מסע היוגה. יתכן שתלמיד מתחיל לא יוכל להתכופף קדימה, אחורה או הצידה. במצב  זה יש להציע לו עזרה. בעזרת הפרופס התלמיד מקבל עידוד להמשיך בדרך היוגה, מתחזק ביטחונו העצמי ובאופן טבעי מתפתחת בו אהבה לנושא".

איינגאר ממשיך ומתאר את הקשיים של התלמידים בתרגול של האלאסנה ("המחרשה") וכיצד ללא אמצעי עזר, התנוחה, במקום להעניק להם רוגע ושלווה יצרה חוסר שקט ותזזיתיות. שימוש בספסל האלאסנה מאפשר לכל אדם להירגע ולנוח בתנוחה חשובה זו.

חודש יולי עוסק ב-stump (מוט עץ הקבוע על בסיס ומשמש תמיכה, בעיקר לכפיפות לאחור – יש אחד כזה במרכז, אך בשיעורים כמעט לא משתמשים בו). איינגאר מעלה שם שאלה מעניינת:

" 'האם הפרופס שימושיים רק עבור אנשים שאינם יכולים לבצע אסנה מסוימת?' התשובה לכך היא 'לא'. הפרופס מסייעים גם למתרגלים מיומנים. כאשר אדם חושב שהוא הגיע לתנוחה 'מושלמת' עליו להשתמש בפרופ כדי להגיע לתחושת כיוון ולרמה גבוהה יותר של רגישות."

כלומר, הפורפס אינם מיועדים אך ורק כדי לאפשר לאנשים 'רגילים' או 'מוגבלים' לבצע תנוחות קשות, אלא גם מאפשרים חקירה של התנוחות והעמקה של ההבנה שלהן.

חודש ספטמבר מוקדש לאמצעי חביב ומוכר: הכיסא. איינגאר מתאר איך הוא התחיל להשתמש בכיסאות. כמו עם כל הפרופס, גם במקרה של הכיסא – דרכים רבות להשתמש בכיסא פותחו בהמשך – רבות מהן מתועדות בחוברת "נפלאות הכיסא" שהוצאנו לאור לאחרונה.

מעניין כי רבים מרהיטי העץ שמיוצרים במיוחד כעזרי יוגה, 'נתפרו' לפי מידותיו של איינגאר: "כל פעם שחשבתי לעשות פרופ חדש, הייתי מזמין לביתי נגר כדי למדוד את המידות של התנוחה שלי. למשל, עבור סטובנדה סרוונגאסנה אמרתי לו למדוד את הגובה של הישבנים ושל החזה שלי מהרצפה. הייתי אומר לו לייצר דגם ראשוני מעץ…"

לסיכום, כאשר איינגאר נשאל מדוע הוא לא רשם פטנט על הפרופס הוא השיב:

"תכננתי פרופס לטובת האנשים. אלפים נהנים מהם וימשיכו ליהנות. האם אלוהים רשם פעם פטנט על היצירות שלו? על כן, איזו זכות יש לבן-תמותה כמוני לעשות זאת?"

 

 

 

 

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *