על המדיטציה היוגית

מהי המדיטציה היוגית? הגישה המסורתית וגישתו של איינגאר

מאת: איל שפרוני

מדיטציה היא חלק בלתי נפרד מהתרגול היוגי ונחשבת כאמצעי העיקרי להגיע למטרת היוגה שהיא מיגור הבערות ושחרור מסבל. מאמר זה סוקר את הגישה  המסורתית של היוגה למדיטציה על-ידי הבאת התייחסויות שונות למדיטציה בספרות היוגית:

ההגדרות של פטנג'לי, הפירוש של ויאסה (Vyasa) להגדרות אלו, התיאור של ההאתה יוגה פראדיפיקה והתיאור שמופיע בבהגווד-גיטה, לאחר-מכן המאמר סוקר את גישתו של ב.ק.ס איינגאר לנושא זה באמצעות מובאות מהספר "עץ היוגה".

 

ההגדרה של היוגה סוטרות

שלושת הסוטרות הראשונות מתוך פרק 3 של היוגה סוטרות של פטנג'לי מגדירות את המדיטציה היוגית, המונח הטכני שמתייחס לכך הוא סָמְיָמָה (samyama) (סוטרה 3.4). הבה נקרא הגדרות אלו ואת הפירוש של ויאסה (Vyasa) ראשון המפרשים גם מבחינה כרונולוגית וגם מבחינת הסמכותיות.

סוטרה 3.1 מתארת מהי דְהָארָנָה: deshah bandhah chittasya dharana, כלומר:
"דְהָארָנָה היא נעילת (bandha) התודעה במקום (desha) אחד". הפירוש של ויאסה לסוטרה זו הוא כדלקמן:

"דְהָארָנָה היא אחיזה או קיבוע של המיינד על עיגול הטבור, או על הלוטוס של הלב, או על המרכז הבוהק של הראש, או על הקצה של האף או של הלשון, או על נקודות מעין אלו בגוף, או על כל אובייקט חיצוני, על-ידי יצירה של שינוי במיינד."

(אעיר במאמר מוסגר שהתייחסות זו של ויאסה לאובייקט חיצוני היא מתמיהה משום שאובייקט חיצוני יכול להיקלט רק באמצעות החושים, ואלו כונסו פנימה כבר בשלב הפראטיהארה שהופיע קודם).

סוטרה 3.2 מתארת מהי דְהְיָאנָה: tatra pratyaya ekatanata dhyanam, כלומר: 'זרימה קבועה ויציבה של תשומת-הלב לאותו מקום היא דְהְיָאנָה'

הפירוש של ויאסה לסוטרה זו הוא כדלקמן:

"הזרימה המנטלית המתייחסת לאותו מקום (שהוזכר בפירוש לסוטרה הקודמת) שנעשית רצופה, כלומר אינה מופסקת ע"י כל ידע או מחשבה, נקראת דְהְיָאנָה"

על זה מעיר סוומי ארניא האריאראנאנדה[1]: "אם זרימת הידע בדְהָארָנָה דומה לטפטוף מים, הרי שבדהיאנה זרימת הידע היא רציפה כמו זרימה של שמן או דבש. זה מה שמשתמע מהמילה 'רצוף'. כאשר הידע הוא רצוף, זה נראה כאילו נוכח במיינד רעיון אחד בלבד."

סוטרה 3.3 מתארת מהו סָמָאדְהִי:

tad eva artha matra nirbhasam svarupa shunyam iva samadhih

כלומר: "כשהאובייקט בלבד זורח (בתודעה, במצב של דהיאנה), והיא כמו ריקה מטבעה העצמי – זהו סָמָאדְהִי"

הפירוש של ויאסה לסוטרה זו הוא כדלקמן: "כאשר מצב הדהיאנה נעשה כה עמוק, עד שרק האובייקט כשלעצמו קיים, בהכחידו כל שארית של מחשבה רפלקטיבית, זה ידוע כסמאדהי".

על זה מעיר סוומי ארניא: "כאשר המיינד מלא לגמרי בטבעו של אובייקט המדיטציה, אובד הידע הרפלקטיבי. במילים אחרות, טבעו של תהליך המדיטציה (כלומר: 'אני מודט') אובד בטבעו של האובייקט. מדיטציה ללא תודעת העצמי היא סמאדהי. בשפה פשוטה, כאשר בתהליך המדיטציה, המודעות לעצמי כמו נעלמת ורק אובייקט המדיטציה נראה כקיים, כאשר העצמי נשכח וההבדל בין העצמי והאובייקט נמחק, ריכוז כזה של המיינד על האובייקט נקרא סמאדהי".

סוטרה 3.4: trayam ekatra samyama או: "שלושת אלו יחדיו נקראים סָמְיָמָה ".

על זה מעיר סוומי ארניא: " בסָמְיָמָה אחת עשויים להיות כמה שרשרות של דהארנה, דהיאנה וסמאדהי; מסיבה זו השלושה ביחד מכונים סָמְיָמָה.

סוטרה 3.5: tad jayat prajna lokah, או: "שליטה בכך מביאה לזריחת אור החכמה (prajna)"

סוטרה 3.6: tasya bhumisu viniyogah או: "יש ליישם זאת בשלבים"

כאן מתעוררת השאלה מהם השלבים וכיצד נכיר אותם? היינו מצפים שהמסורת ההודית תגיד לנו שאת השלבים עלינו ללמוד ממורה מוסמך או גורו. אך למרבה ההפתעה ויאסה משיב כך בפירושו לסוטרה זו: "יש לדעת יוגה באמצעות יוגה, והיוגה עצמה מוליכה ליוגה. מי שנותר יציב ביוגה תמיד ישמח בכך".

מעניין, על רקע כל מסורת הגורו של הודו! לא מוזכר כאן בכלל גורו או מורה! את היוגה יש לדעת על-ידי יוגה. היוגה היא מטרה ותכלית, אך היא גם הדרך.

לפי הבנתי, ולאור הקריאה של סוטרות אלו, סאמדהי הוא מצב שבו כל אחד יכול לחוות ברגעי חסד. למי מאתנו לא קרה שהיה שקוע באובייקט כלשהו או בעשייה כלשהי עד כדי שכיחה עצמית? כולנו חווים מצב של שינה עמוקה, ללא חלום. כאשר אנחנו מתעוררים משינה כזו התחושה היא כה טובה! ממש גן-עדן עלי אדמות. מדוע? מה קרה? זה הרי כל-כך פשוט וטבעי, אין צורך בהון עתק או באמצעים מיוחדים. במצב ערות נדמה לנו שרק אם נשיג דברים חיצוניים או ריגושים חזקים נוכל להיות מאושרים. אילו רק יכולתי להרשות לעצמי את המכונית החדשה הזו או את חופשת הסקי המקסימה הזו… ואילו בשינה, בלי שום אמצעים אנחנו חשים כה שלמים ומסופקים.

הסיבה היא שבשינה עמוקה אנחנו שוכחים את עצמנו, המיינד שלנו לוקח פסק זמן ונספג לתוך הנשמה. כל הכלים שבהם המיינד משתמש כדי לארגן את המציאות ולפעול בתוכה: האגו, החלל והזמן נעלמים. אין לנו תחושת זמן וחלל, אנחנו לא יודעים כמה זמן עבר ואיפה אנחנו נמצאים, אין כל ריגוש מיוחד ואין כל השתוקקות אלא פשוט התמזגות ושקט. הגבול שחוצץ כל הזמן בינינו לבין היקום נעלם לרגע ואנו חווים אחדות. היוגים מדברים על מצב של שינה עמוקה כמצב קרוב לסמאדהי. אלא שיש בכל-זאת הבדלים: ראשית, בזמן שאנחנו ישנים אנחנו מאבדים את המודעות, ואיננו חווים את המתבונן שבתוכנו (בסנסקריט: dristi "הרואה" או ה"נשמה"). שנית, אנחנו לא יכולים לישון כל היום, שומה עלינו להיות ערים ולפעול. והשאלה היא כיצד נוכל לפעול מתוך תחושה זו של אחדות שאנו חווים בשינה עמוקה.

הסאמדהי הוא כנראה חוויה מסוג זה, אלא שסמאדהי הוא עדיין לא מצב בלתי הפיך, אפשר לחוות סאמדהי ולחזור שוב לתחושה של בלבול ופיצול. המצב של השחרור המוחלט, שנקרא אצל פטנג'לי קָיְוָלְיָה (kaivalya) (ומקביל למושג נירוונה בבודהיזם) הוא מצב של שינוי טוטאלי ובלתי הפיך.

ההאתה יוגה פראדיפיקה

ההאתה יוגה פארדיפיקה (Hatha yoga pradipika), או "אור על האתה יוגה" הוא טקסט קדום שנכתב על-ידי היוגי סווטמאראמה (Swatmarama) ונחשב לטקסט הקלאסי של ההאתה יוגה. הפרק הרביעי של טקסט זה מוקדש לנושא הסמאדהי. נביא כאן את פסוקים 5-7 מתוך פרק זה:

פסוק 5: "כפי שמלח נמס במים ונעשה אחד עימם, כך כאשר האטמה (הנשמה) מתאחדת עם המיינד, זהו סָמָאדְהִי"

פסוק 6: "כאשר תנודות הפראנה נעצרות לחלוטין והמיינד נספג, אז ההשתוות שלהם (של הפראנה והמיינד) נקראת סמאדהי"

פסוק 7: "כאשר השניות (הדואליות) בין התודעה האינדיבידואלית לתודעה הקוסמית נעלמת, וכל התשוקות מתפוגגות, זהו סמאדהי"

אפשר לראות שאין שוני עקרוני בין הגישה של פטנג'לי לבין התיאור של  סווטמאראמה. גם כאן מדובר על ספיגה של המיינד בתוך העצמי והתמזגות מוחלטת.

מתוך הבהגווד-גיטה

פרק 6 של הבהגווד-גיטה מתאר מדיטציה באופן שירי (כיאה ל"שירת העליון' – פירוש השם "בהגווד גיטה").

הבה נקרא את פסוקים 11-14 של הפרק:

"היוגי … יכונן לו מושב יציב במקום טהור שאינו גבוה מדי ואינו נמוך מדי, יכסהו במחצלת ועשב קדוש ועליהם עור צבי. נפשו מתבוננת בנקודה אחת, מחשבתו וחושיו מרוסנים, יתרגל יוגה לטיהור נשמתו. גופו, צווארו וראשו זקופים, יציבים וללא תנועה, מבטו ממוקד בקצה אפו, ואינו מניח לעיניו לנוע. בשלווה עמוקה וחופשי מפחד, יציב בנדר הפרישות, נפשו מופנמת והכרתו פונה אלי, ישב בהרמוניה כשכל כוונתו פונה אלי, העליון"

מעניין לציין שלעומת התיאור הזה, אצל פטנג'לי לא מוזכרת שום תנוחה שבה יש לבצע סמיאמה. פטנג'לי רק מדבר על קיבוע התודעה במקום מסוים. הבהגווד-גיטה בהיותה טקסט דתי יותר, מזכירה, בנוסף למקום בגוף (קצה האף) גם את הפניית הכוונה לאל.

בהמשך הפרק (פס' 33) ארג'ונה מעלה את הקשיים שכולנו חווים בניסיונותינו למדוט:

ארג'ונה: "קרישנה, ספרת לי שהיוגה היא איחוד עם הרוח האוניברסאלית, שהיא אחת לעולם. אך כיצד זה יכול להיות תמידי, שהרי הנפש היא קופצנית, חסרת-מנוחה וגחמנית. הנפש היא פזיזה, עיקשת, וקשה לריסון כמו הרוח הנושבת."

תשובתו של קרישנה:

"ללא ספק, הנפש חסרת מנוחה וקשה לשליטה. אך אפשר לאלפה על-ידי תרגול קבוע (אבהייאסה) ועל-יד השתחררות מן הרצון והתשוקות (ואיראגיה). אדם שאינו יכול לשלוט בנפשו יתקשה להשיג איחוד אלוהי זה, אך מי ששולט בעצמו יוכל להשיג זאת אם יתאמץ ויכוון את האנרגיה שלו בעזרת האמצעים הנכונים".

גישתו של ב.ק.ס. איינגאר

ב.ק.ס. איינגאר, היוגי המודרני שידוע בזכות שיטת הוראת האסאנות החדשנית שלו, מרבה להתייחס לנושא המדיטציה. אפשר לסכם את גישתו של איינגאר לנושא זה על-ידי כמה נקודות עיקריות:

  1. יש הבדל איכותי בין ריכוז למדיטציה. ריכוז הוא מיקוד בנקודה אחת, מדיטציה היא חוויה אחרת שבה המודעות חובקת הכול ולא מוגבלת למקום אחד
  2. מדיטציה לא חייבת להתבצע בישיבה תוך עצימת עיניים, למעשה, אסנה מושלמת היא מצב של מדיטציה גם אם זו לא תנוחת ישיבה. יתר-על-כן, כל רגע בחיים מזמן אפשרות למדיטציה
  3. מדיטציה היא איזון דינאמי ומושלם בין רכיבים שונים של האישיות. איזון בין הזרם ההתפתחותי לזרם ההיתכנסותי (בין תהליכי אבולוציה לתהליכי אינבולוציה), בין השכל ללב.
  4. מדיטציה היא מלאות ולא ריקות
  5. מדיטציה אי אפשר ללמד והיא כלל לא דיסציפלינה של תירגול; היא נובעת כמו פרי מתוך התרגולים האחרים של היוגה (אסנה, פראנאיאמה, פראטיהארה)
  6. אי אפשר להגיע למדיטציה על-ידי עשייה, מדיטציה היא חסד שמימיי, עם זאת ללא תרגול של איברי היוגה הראשונים, החסד לא יוכל להתרחש
  7. מדיטציה היא חלק אינטגרלי מיוגה, אי אפשר להפריד אותה משאר האיברים של האשטנגה יוגה, אי אפשר לתרגל רק מדיטציה ולא את האיברים האחרים

כדי לתמוך בדברים אביא להלן מובאות מתוך כמה מפרקי הספר "עץ היוגה".

מתוך הפרק "מאמץ, מודעות וחדווה":

"מיקוד בנקודה אחת הינו ריכוז. מיקוד בכל הנקודות בו-זמנית הוא מדיטציה. מדיטציה היא צנטריפוגלית וגם צנטריפטלית: היא פועלת מהמרכז כלפי חוץ  וגם מהחוץ אל המרכז. בזמן ריכוז, אתם מנסים להתמקד בנקודה אחת, ונקודות אחרות מאבדות את הפוטנציאל שלהן. אך כאשר אתם מפזרים את הריכוז מהחלק שנמתח לכל שאר החלקים בגוף, מבלי לאבד את הריכוז בחלק הנמתח, אז לא תאבדו את הפעולה הפנימית וגם לא את הביטוי החיצוני של התנוחה, זה ילמד אתכם מהי מדיטציה. לריכוז יש נקודת מיקוד; למדיטציה אין נקודות. זהו הסוד.

… האם אתם מודעים לכל הדברים הללו? יתכן שלא, משום שאינכם מודטים בתנוחות. אתם מבצעים את התנוחה אך ללא התבוננות ורפלקציה. אתם מתמקדים, מנסים לבצע את התנוחה היטב. אתם רוצה להגיע לאופטימום, אבל הנכם עושים את האופטימום רק על צד אחד. זה נקרא ריכוז, לא מדיטציה. עליכם להעביר את אור המודעות מהצד הרגיש יותר כדי שיכלול גם את הצד השני; זה מה שנדרש לתרגול."

מתוך הפרק "הענפים":

"על-ידי שיקוף ובדיקה מהם חלקי הגוף שפועלים, מהם חלקי המיינד שפועלים, ולאיזה חלקים בגוף המיינד אינו חודר, אנו מרחיבים את המיינד לממדי הגוף. כפי שהגוף מתכווץ או מתרחב, כך התבונה מתכווצת או מתרחבת על מנת להגיע לכל חלק בגוף. זה מה שנקרא רגיעה (reposing); זוהי רגישות. כאשר רגישות זו באה במגע שווה עם הגוף, המיינד והנשמה, אנו נמצאים במצב של התבוננות או מדיטציה הידועה כאסנה. השניות הכפולה (dualities) בין הגוף למיינד, ובין המיינד לנשמה, נעלמת."

מתוך הפרק "העלים":

"קומבהקה היא עצירת הנשימה, התבונה והעצמי, כאשר האל – גלעין ההוויה – שהורם בשאיפה מוחזק על-ידי המתרגל זמן ארוך ככל האפשר, זוהי אטמה-דהיאנה (atma-dhyana) – מדיטציה על הנשמה. אין זו עצירה של הנשימה באמצעות אחיזה פיזית בלבד, אלא אחיזה של העצמי עצמו, שהועלה והורם באמצעות השאיפה. ברגע שתניחו לעצמי לשקוע, עצירת הנשימה תעשה פיזית ומכאנית בלבד, ולא תהיה קומבהקה אמיתית כלל"

מתוך הפרק "הפרח":

"בביצוע האסנות מעורבים שני נתיבים, אחד הוא התפתחותי, ובעל ביטוי חיצוני המיועד לתצוגה, והוא מניע את העצמי לכיוון הגוף, לכיוון נקבוביות העור, אל ההיקף. השני הוא התכנסותי, אינטואיטיבי ומכוון לריסון, שבו כלי הרכב של הגוף נעים לכיוון העצמי. האיחוד של שני  הנתיבים הללו הוא הנישואין האלוהיים של הגוף עם הנשמה והנשמה עם הגוף. זוהי מדיטציה.

… על-ידי עצימת העיניים לא בהכרח מגיעים למדיטציה. מדיטציה טהורה היא כזו שבה כל האמצעים שלרשות האדם – איברי החישה, איברי הפעולה, המיינד, המוח, התבונה, התודעה והמצפון – נמשכים אל מרכז ההוויה ללא חלוקה במצב זה. מדיטציה הינה איזון דינאמי של התודעה השכלית עם התודעה האינטואיטיבית.

…אולי קראתם את הבהגווד-גיטה (Bhagvadgita), שמנחה אותנו לשמור את הגוף במצב קצבי והרמוני ללא כל הבדל בין צד ימין וצד שמאל, החזית והגב, כשמודדים מהקו המרכזי של הגוף שמחבר את מרכז הגרון למרכז פי הטבעת. האם אני יכול למקם את כל חלקי גופי, וכן את המיינד שלי ואת תבונתי, כך שיהיו מקבילים לקו המרכזי הזה? האם אני יכול לשבת כך? קל לקרוא את זה, אך כמה קשה לבצע!

האם תבונתי ותודעתי נעים באופן מקביל בגופי מבלי לערער את גדות הנהר של העור? האם אני יכול להרחיב את המודעות לעצמי (self) ולהביאה לכל חלק בגופי ללא כל שונות? לזה אני מתכוון באומרי מלאות של מדיטציה. אני מלא בגופי. אני ערני במוחי. אני מאפשר למיינד שלי למתוח את עצמו, להתפשט כדי לכסות את החלקים השונים של גופי, מוחי, נפשי, תבונתי, תודעתי ונשמתי ללא חלוקות כלל. בדרך זו אני מתרגל. לכן עבורי אין הבדל בין אסנה לדהיאנה. היכן שיש דהיאנה, חיבת להיות אסנה. היכן שיש אסנה חיבת להיות דהיאנה."

מתוך הפרק  "אנרגיה וחסד אלוהי":

"ההאתה יוגה פראדיפיקה טוענת שהקונדליני מתעורר רק כאשר ברגע של חסד, כך שכל המאמצים הם חסרי תועלת אם החסד אינו קורה. מה אומר פטנג'לי על כך? הוא אומר שאינכם יודעים מתי יגיע החסד, כך שעליכם להכין הכול כך שתוכלו לקבל את החסד כאשר הוא יבוא. הוא אומר: 'היה יציב פיזית, יציב מנטלית ומוכן רוחנית לקבל חסד זה'. …הקונדליני האלוהי הוא פרי העץ. זה תלוי בתירגולכם האישי ובחסד האלוהי. לכן עיבדו כדי להשיג אור זה, וכאשר הוא בא, איחזו בו. שום כוח אלוהי לא יכול להתעורר ללא חסד אלוהי. אתם עשויים לרצות בכך מאוד, אך כאשר אין חסד, זה לא יבוא. לכן אמרתי שעליכם לאחוז בכך. אם החסד הגיע, המשיכו את תרגולכם, ואל תניחו לו להיעלם."

מתוך הפרק  "מדיטציה ויוגה":

"מדיטציה איננה דבר הניתן לביטוי במילים. יש להתנסות בכך באופן ישיר. אי אפשר גם ללמד מדיטציה. אם מישהו טוען שהוא מלמד מדיטציה, אתם יכולים מייד לדעת שהוא איננו יוגי כלל. …

כדי שהיחיד יתפתח, מדע היוגה מספק את שלושת שיטות התרגול של אסאנה, פראנאיאמה ופרטיאהארה. שלושת השיטות הללו, הכרוכות במאמץ הן השלב השני של היוגה.

השלב השלישי מורכב מדהארנה, דהיאנה וסמאדהי, אשר בפשטות מתורגמים כריכוז, מדיטציה ואיחוד עם העצמי האוניברסאלי. שלושת השלבים האלו הם ההשפעות של תרגול אסאנה, פראנאיאמה ופרטיאהארה, אך בעצמם אינם כרוכים בתרגול…

על-ידי קונטמפלציה מעמיקה זו המודעות מתמזגת עם אובייקט המדיטציה. צירוף זה של סובייקט ואובייקט גורם למורכבות התודעה להפוך לפשוטה ומוארת מבחינה רוחנית. השפעת היוגה היא בכך שאתם מוצתים באור הידיעה והופכים טהורים ובעלי תודעה תמימה ולא יהירה. זהו היופי בחוכמת היוגה: זוהי חוכמה עם תמימות, לא עם יהירות. זוהי השפעת המדיטציה: יהירות, גאווה ואגו משנים את צורתם לענווה ותמימות, המובילים כלפי סמאדהי. … כיצד תוכלו לומר שאתם מתעניינים בנהר של המיינד או בנהר של הנשמה בזמן שאתם מתעלמים מהנהר של הגוף? כיצד תוכלו לוותר על חלק מאיברי היוגה, לומר שהם פיזיים בלבד, בעוד שמדיטציה היא רוחנית? מדיטציה אינה נפרדת מיוגה, וגם אסנה אינה נפרדת מיוגה. אם אתם מקבלים חלק אחד של יוגה שהוא מדיטציה, כיצד תוכלו לוותר על החלקים האחרים, כמו אסנה, פראנאיאמה, יאמה, או ניאמה. אם אתם מוותרים על השלבים האחרים, מדוע אינכם מוותרים גם על מדיטציה?"

 

מתוך הפרק "טבע המדיטציה":

"אילו לסגור את העיניים ולהיוותר שקט היה מדיטציה, אז כולנו היינו מודטים כל יום שמונה  עד עשר שעות בשנתינו. מדוע איננו קוראים לכך מדיטציה? זהו שקט הלא-כן? בשינה המיינד דומם, ועם זאת איננו אומרים ששינה היא מדיטציה. אל תטעו – מדיטציה אינה קלה. …

כאשר אנחנו נעשים מודעים מבפנים ומבחוץ, אנחנו יכולים לחוות שמדיטציה ופעולה פיזית אינן נפרדות, שאין חציצה בין הגוף, הנפש והנשמה.

אתם עשויים לתרגל מדיטציה ולפתח מודעות בשעה שהינכם יושבים בשקט בפארק וזה הולך די בקלות. אבל כשאתם עסוקים בעבודה, חייכם נשלטים על-ידי מחשבות ואז קשה להגיע למודעות מלאה. כאשר אתם מתרגלים אסנה, פראנאיאמה ופרטיאהארה אתם לומדים להיות מודעים לחלוטין – אתם מפתחים מודעות בכל גופכם בזמן שאתם בפעולה. אז אתם יכולים להיות מודעים לגמרי בכל הנסיבות."

 

מתוך הפרק "מהגוף אל הנשמה":

"אני אומר שאתם צריך להמשיך בתירגול האסנות והפראנאיאמה, מסיבה זו אנשים אחדים קוראים לי מתעמל פיזי ביוגה, כאילו שאני לא מדגיש שהתכלית של היוגה היא ראיית הנשמה! באמצעות ביצוע האסנות אני נעשה מעורב לחלוטין ומוצא אחדות של הגוף, המיינד והנשמה. עבורי זוהי מדיטציה פעילה."

מקורות

[1] Yoga Philosophy of Patanjali של  Swami Hariharananda Aranya

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *