על תרגול אהימסא

מהי אהימסא?

אהימסא – ה-יאמה הראשונה ב-אשטנגה יוגה של פטנג'לי, מתורגמת לעיתים כהימנעות מהריגה, אולם הטווח של אהימסא הוא רחב הרבה יותר. ויאסה, הפרשן הראשון והסמכותי ביותר של פטנג'לי[1] כותב כי אהימסא היא הפסקה מוחלטת של כל עוינות וכל רצון לפגיעה ביצור חי כלשהו. אהימסא, בצורה זו או אחרת היא יסוד ובסיס לכל המסורות הרוחניות. אהימסא (וכן שאר היאמות) איננה חוק או צו, אלא תרגול שהמתרגל לוקח על עצמו. זהו התרגול הבסיסי והחשוב ביותר של כל מי שצועד בדרך רוחנית. לא לחינם ה-אשטנגה של פטנג'לי נפתחת ב-אהימסא. פרשנט איינגאר כותב[2]  שאם ה-יאמות הן עץ, אז אהימסא היא השורש – בלי אהימסא לא יכולות להתקיים ארבעת ה-יאמות האחרות: סאטיה (אמיתות), אסטייה (אי גניבה) ברהמצ'אריה (ריסון והסתפקות) ו-אפריגראה (אי רכושנות). כשם שהענפים והעלים מזינים את השורש, והשורש מזין את שאר חלקי העץ, כך אהימסא קשורה ל-יאמות האחרות – תרגול של אהימסא מחזק את ה-יאמות האחרות ותרגול ה-יאמות האחרות מחזק את ה-אהימסא.

אהימסה מוחלטת ויחסית

הגדרת ה-אהימסא של ויאסה היא רחבה ביותר ולמעשה בעלת טווח אינסופי. אהימסא מוחלטת היא אף בלתי אפשרית משום שכל יצור חי צורך, מעצם קיומו, משאבים שבהכרח נגזלים מיצורים אחרים. כאשר אנחנו נושמים, הולכים, שותים ואוכלים אנחנו עלולים לפגוע במיליוני חיידקים שנמצאים סביבנו, במזון, במים, באוויר וכו'. יתר-על-כן, כאשר המשאבים מוגבלים, צריכה שלהם עלולה לפגוע לא רק ביצורים מיקרוסקופיים אלא ביצורים חיים רבים אחרים. אבל אם לא נצרוך את הנחוץ לנו לקיומנו, נפגע בעצמנו וכך שוב נפר את ה-אהימסא. גם לנו עצמנו זכות לקיום. לכן, מטרתנו צריכה להיות למזער את הפגיעה ביצורים חיים ככל האפשר – זו מטרה ריאלית (אם כי קשה להשגה), שאנחנו יכולים לחתור אליה. לעיתים גם פגיעה ביצורים אחרים היא מוצדקת. למשל, כאשר ידוע לך שאדם מסוים מתכנן לרצוח הרבה אנשים אחרים והדרך היחידה למנוע זאת היא לפגוע בו, אזי זו עשויה להיות פגיעה מוצדקת. לכן, אהימסא היא בחינה מתמדת של המניעים שלנו ושאיפה להגיע למצב תודעה שבו אין כלל מחשבה על פגיעה ועוינות.

פרשנט איינגאר מציין בספרו (ראו עמ' 45 ב-[3] ברשימת המקורות) שיש שתי רמות של אהימסא: שבועה אטומית או יחסית (אנווראטה), ושבועה מוחלטת (מהאהוראטה). פטנג'לי מציין בפירוש שה-יאמות הן מהאהוראטה – שבועות מוחלטות שחלות בכל זמן ובכל מקום ובלי קשר לתוצאות ולנסיבות. אלו שבועות אוניברסליות שאינן תלויות בתרבות או בתקופה וצריך לחתור לקיים אותן גם כאשר אנו עלולים להיפגע מכך, חומרית, חברתית או פיזית. עם זאת, הוא משאיר פתח לאדם הממוצע לחתור לרמה היחסית של ה-אהמיסא (אנוורטה) משום שהוא מודע לקושי העצום של תרגול אהימסא ברמה מוחלטת.

מדוע אהימסא היא קשה?

האדם הממוצע, עשוי להיות אפיקורוס ולשאול: למה בכלל אהימסא? הוא עשוי לטעון ש-אהימסא היא לא טבעית, משום שבטבע החזק שורד ובעלי חיים פוגעים ביצורים אחרים כדי לשרוד. האדם הוא חלק מהטבע והאבולוציה עיצבה אותו על-פי אותו צורך הישרדותי. אם אני חזק, מדוע שלא אשתלט על משאבים רבים יותר כדי לשפר את איכות החיים שלי ושל הקרובים אלי? האדם נהג כך משחר ההיסטוריה וממשיך לנהוג כך.

התשובה הראשונה לטיעון זה היא שהאדם אמנם כלול בטבע, אך גם שונה משאר החיות. אמנם יש באדם את החלק החייתי שמונע ע"י אינסטינקטים הישרדותיים. אך לאדם, בניגוד לחיות אחרות, יש בודהי – תבונה, שהוא חלק התודעה שמאפשר אבחנה ושיקול מוסרי. באדם יש אפוא חלק נמוך, חייתי, אך יש בו גם צד רוחני. האדם מודע למעשיו ויכול לשפוט אותם ולקבוע אם הם נכונים או לא, הוא יכול להרגיש סבל של יצורים אחרים ולפעול על-פי אמות מידה אלטרואיסטיות.

לצערנו, התוצאות העגומות של הנטיות האלימות והתוקפניות באופיו של האדם מאיימות בעידן המודרני על שלומם של כל היצורים החיים ובכלל זה של האנושות כולה, ולכן באופן אבסורדי, האינסטינקטים ההישרדותיים שעוצבו ע"י האבולוציה שלנו עלולים להביא להכחדתנו. דרוש אפוא שלב אבולוציוני חדש בהתפתחות האדם. ושלב זה יקרה ע"י תרגול של יוגה (או של שיטות רוחניות אחרות).

אולם, חשוב להבין ש-הימסא (ההיפך מ-אהימסא – הנטייה לתוקפנות ולפגיעה) מוטבעת בנו עמוק מעצם הצורך שליווה את התפתחות האדם תוך מאבק עם המינים האחרים ועם קבוצות אחרות של בני אדם. בכל אחד מאתנו טמונים זרעים של הימסא. הבה נודה בכך, לכולנו מעצם טבענו יש נטייה לאנוכיות ולחמדנות; המחשבה על טובתו ורווחתו של האחר, אינה תמיד בראש סדר העדיפויות שלנו. אולם, אם אנחנו צועדים בנתיב היוגה ומקבלים עלינו את התרגול של אהימסא, עלינו להיות מודעים לקיומם של זרעים אלו של אנוכיות, חמדנות, כעס, קנאה וכו' וללמוד כיצד למנוע מהם להתבטא. צריך להבין שהימנעות מפגיעה אינה דבר פשוט ומחייבת מודעות ותרגול מתמשך. כל עוד החיים לא מאתגרים אותנו, אנחנו יכולים להיות נחמדים, אבל כאשר פוגעים בנו, גוזלים את רכושנו, מאיימים עלינו וכו', הנטייה שלנו לכעס, שנאה ואלימות מתעוררת ואין זה קל לרסן אותה.

מהטמה גנדהי כתב:

"ה-אהימסא היא כמו הניסיון לאזן את גופך על חודה של חרב. אכן, באמצעות ריכוז יכול האקרובט ללכת על החבל. אולם הריכוז שנדרש כדי ללכת על דרך האמת ודרך ה-אהימסא, הוא רב יותר. אי-שימת-לב הקטנה ביותר תביא לנפילה אפיים ארצה. האדם יכול להבין את האמת ואת ה-אהימסא רק באמצעות חתירה בלתי פוסקת"

(מתוך: Yeravda Mandir, ch 1-3, 6  מובא מתוך [1], תרגום לעברית: נעמה שלום)

עלינו לדעת אפוא שהטווח של אהימסא הוא אינסופי ולא להתייאש מכך ש-אהימסא מוחלטת היא לא אפשרית:

"Ahimsa is not accomplished once forever, and we need to continually search for its dynamic source. Only at the highest level of being can someone naturally manifest ahimsa; below that we can only approach it." Ravi Ravindra ([4].)

המצוות או השבועות הגדולות הללו (בסנסקריט: maha vrata) שמציג פטנג'לי, הם כמו כוכב הצפון – הן מראות לנו את הכיוון שבו עלינו לצעוד, גם אם לעולם לא נוכל לממש אותן באופן מלא.

הביטויים השונים של הימסא (פגיעה)

הימסא, או פגיעה יכולה להיעשות בפעולה, בדיבור או במחשבה. דיבור יכול לפגוע יותר מאשר פעולה פיזית. כאשר אנחנו משמיצים מישהו, מעליבים אותו וכו' אנחנו יכולים להרוס אותו ולגרום פגיעה חמורה יותר מאשר סוגים שונים של פגיעה פיזית. גם רגשות עוינות וכעס ללא ביטוי פיזי או מילולי עלולים לפגוע. אנחנו יכולים לפגוע באמצעות ההתנהגות שלנו, הבעת הפנים ומה שאנו משדרים במבט. לעיתים גם הימנעות מפעולה עלולה לגרום פגיעה חמורה. התעלמות או הזנחה עלולים לפגוע יותר מאשר פגיעה ישירה. למשל, הורים שמתעלמים מילדיהם ומזניחים אותם פוגעים בהם באופן אנוש.

הימסא יכולה להיות ישירה או עקיפה, גם כאשר אנחנו לא גורמים כל פגיעה, אבל גורמים לאדם אחר לפגוע, אנחנו מבצעים הימסא. כאשר יש כוונת פגיעה זו כבר הימסא. למעשה, כל פעם שאנחנו דורשים משהו או אפילו מצפים למשהו ממישהו, עלולה להיות הימסא, בעיקר אם אנחנו בעמדה סמכותית מולו. משום שאם לא נוח לאותו אדם למלא את דרישתנו או לעמוד בציפיות שלנו, אז הוא נפגע. הורים שיש להם ציפיות גבוהות מילדיהם עלולים לפגוע בהם, אפילו מתוך כוונות טובות.

הסתכלות שטחית וחיצונית לא תמיד מאפשרת לקבוע האם פעולה מסוימת היא הימסא או לא. למשל, נדמיין אדם שעומד מעל אדם אחר המוטל לרגליו וחותך את גופו עם סכין. אדם זה יכול להיות רוצח, אך יכול להיות גם מנתח שמנסה להציל את חייו של חולה. מה שמכריע היא הכוונה: האם יש כוונה לפגוע? כאמור, אפילו פעולה קיצונית כמו הריגת אדם יכולה במקרים מסוימים להיות אהימסא; למשל, כאשר ברור לנו שהריגת רוצח אכזר אחד תציל עשרות ואולי מאות אנשים אחרים.

רמות של אהימסא

אי פגיעה היא תוצאה של התנהגות שניתן לטפח בכמה רמות. אפשר להבחין בשלוש רמות:

  • אהימסא שכלית
  • אהימסא מוסרית
  • אהימסא רוחנית

אהימסא ברמה השכלית היא כאשר אני מבין את מגבלות הכוח ויודע שאם אמשיך לפעול באלימות ולפגוע, האלימות תחזור אלי ותפגע בי. או כמו שמהטמה גנדי אמר בעולם שנוהג על פי הכלל: "עין תחת עין" האנושות כולה תהיה עד מהרה עיוורת. זו רמה של "אני בסדר, אתה בסדר" – כלומר אני מבין שכדי לקיים אורח חיים סביר ולהגיע לביטחון סביר, אני צריך לרסן את הרצון שלי לפגיעה באחרים.

אבל מוטיבציה שכלית ל-אהימסא לא תמיד מספיקה כדי לשנות התנהגות. דוגמה לכך היא קרדיולוג שממשיך לפגוע בעצמו ע"י עישון כפייתי, למרות שברור שבאופן שכלי הוא מבין טוב יותר מרובנו את נזקי העישון. ההבנה השכלית לא מספיקה כדי לעקור את ההרגל המזיק של העישון. אני עשוי להבין שרמת חיים גבוהה גורמת לניצול יתר של משאבי כדור הארץ ולכן לפגיעה בצמחים, בעלי-חיים ובני אדם רבים (ולרב בקבוצות האנשים העניות והחלשות ביותר), ולמרות הבנה זו עדיין לא להיות מסוגל להוריד את רמת החיים שלי. קשה מאוד לשנות הרגלים והתנהגות רק על סמך ידע שכלי. כולנו יודעים שבשנים האחרונות מתרחש  תהליך מואץ של התחממות כדור הארץ; לתהליך זה יש כבר עכשיו השלכות הרסניות ומדענים צופים שיהיו לו השלכות חמורות הרבה יותר בעתיד הלא רחוק. למרות זאת האנושות לא עושה הרבה בשביל לעצור את התהליך הזה. מדוע? בגלל החמדנות. כלומר, דרושה יותר מהבנה שכלית כדי לקיים את ה-אהימסא.

אהימסא ברמה מוסרית היא כאשר אנחנו מבינים שהפעולות שלנו עלולות לגרום סבל לאחרים ומתחילים לפעול על-פי צו המצפון. הקשבה לרגש זה של צדק ומוסר יכולה לרסן במידת מה את הנטייה הטבעית לפגיעה ותוקפנות. אנחנו מרגישים שפעולות פוגעניות הן לא נכונות וש"אל לנו לעשות לאחרים מה שלא אהוב עלינו". אולם גם אהימסא ברמה זו היא לא לגמרי חסינה, משום שהשאלה היא כיצד נגיב כאשר יפגעו בנו, יעליבו אותנו, ישמיצו אותנו, יגזלו מאתנו משהו ששייך לנו או יאיימו לפגוע ביקרים לנו. סביר שעדיין נגיב בכעס ובאלימות. כעס ושנאה אינן דרכים מועילות למנוע אלימות ופגיעה, לכן, יש לטפח אהימסא ברמה הרוחנית.

אהימסא ברמה הרוחנית היא כאשר אני רואה את עצמי באחרים ואת האחרים בי. זו רמה שבה אני מרגיש בכל רמ"ח אברי את המשותף שיש לכל היצורים החיים ומפסיק לפעול מתוך מניעים אגואיסטים של טובת העצמי, אלא פועל באופן אלטרואיסטי לרווחת כל הברואים. זו הרמה המוחלטת של אהימסא, של "ואהבת לרעך כמוך", שכוונתו בעצם: "ואהבת לכל אדם כמוך". רק ע"י אהבה לא מותנית אפשר לעקור לגמרי את שורשי השנאה והפגיעה.

ראוי ראוינדרה (Ravi Ravindra) כותב:

"Ahimsa needs to be understood not in terms of appearances and external forms of conduct, but in relation to the internal intention and order involved. Egotistic intent and motivation, however placid, peaceful, and non-harming the external behavior may be, always carry seeds of violence in their very core. Krishnamurti said:, 'As long as I am, love is not.' As long as the ego is in charge, which is to say as long as there is selfishness, all our actions are without love. If we act without love, there is a violation of the spirit. Ahimsa in full measure is not possible for a person as long as the person is ego-centered." [4]

פטנג'לי כותב (סוטרה II.35) שכאשר יוגי מבוסס ב-אהימסא כל העוינות סביבו מתפוגגת. זה יכול לקרות רק כאשר היוגי עקר מתוכו כל שריד של עוינות והוא קורן אהבה וחמלה ללא תנאי ולכל היצורים החיים. זוהי אהימסא ברמה הרוחנית!

העומק של אהימסא

כעת אנחנו יכולים להבין את העומק של תרגול ה-אהימסא. הוא חובק בתוכו את כל ה-אשטנגה יוגה. כדי לקיים אהימסא באופן מלא, צריך להיות ב-סמאדהי (וכמובן שלא נוכל להגיע ל-סמאדהי ללא אהימסא). הכל שלוב ומזין זה את זה.

התבססות מוחלטת ב-אהימסא אפשרית רק כתוצאה מאהבה חברית ובלתי מותנית לכל היצורים החיים (מייטרי – ראו סוטרה I.33), משום שרק אהבה כזו תבטיח אי פגיעה בכל מצב. זו אהימסא ברמה הרוחנית, שבה אנו מבינים לעומק שפגיעה ביצור אחר היא פגיעה בנו, ממש כמו שהורה מרגיש שפגיעה בילדיו היא פגיעה בו עצמו. כדי להתבסס ב-אהימסא עלינו לפתח את הרגש הזה, שהוא טבעי אצל הורים כלפי ילדיהם, כלפי כל הברואים. לכן, עלינו לראות ב-אהימסא לא רק הנחייה של "אל תעשה", אלא מצוות עשה. זהו ההיבט הפוזיטיבי של אהימסא. כדי לטפח אהימסא צריך לטפח גישה של אהבה חברית וחובקת כל.

מהטמה גנדהי כותב:

"לדעתי, אהימסא איננה רק המצב הפאסיבי של אי-פגיעה, אלא המצב החיובי האקטיבי של אהבה ושל עשיית טוב, אפילו כלפי עושי הרע. אין זה אומר לסייע בידי עושי הרע להמשיך בעוולתם או לקבל את מעשיהם בהסכמה סבילה, ההפך הוא הנכון – אהבה, המצב הפעיל של אהימסא, דורשת ממך להתנתק מעושה הרע, אף אם הדבר עלול להעליב או לפגוע בו פיזית". זוהי בעצם אופקשה (ראו סוטרה I.33(

(מתוך: Young India, 25.8 1920 , מתוך [1], תרגום לעברית: נעמה שלום)

אבל אהבה כשלעצמה עדיין לא מספיקה, יש צורך גם בידע מבחין או בחכמה. ייתכן שהכוונות שלנו טובות והלב שלנו טהור, אבל כושר האבחנה לקוי. אנחנו עלולים לפגוע בלי להתכוון ובלי לדעת שפגענו. למשל, כאשר הפגיעה נעשית במישהו רחוק. כאשר אנחנו צורכים אנרגיה (לא ירוקה) באופן מוגזם אנחנו פוגעים בעקיפין באוכלוסייה הענייה של אפריקה – אם לא נפתח מודעות להשלכות של צריכה מופרזת, לא נדע כלל שאנו מבצעים פגיעה. גם בחיים החברתיים שלנו, אנחנו עלולים להעליב ולפגוע בלי להתכוון. לכן, כדי להיות מבוססים באופן מלא ב-אהימסא אנחנו צריכים לפתח רגישות ויכולת אבחנה. זה נקרא ויוקה-קייאטי. בסוטרה II.28 פטנג'לי אומר שתרגול איברי היוגה יביא לראייה מבחינה כזו, ויוקה-קייאטי. לקרדיולוג המעשן הכפייתי מהדוגמה לעיל, יש ידע אינטלקטואלי – זה נקרא ויוקה-ג'ניאנה, אך אין בכך די. צריך לפתח אבחנה ברמה כזו שלא תאפשר כלל פגיעה בעצמנו או באחרים. ויוקה-קייאטי היא הבנה שמשנה התנהגות.

כדי לקיים באופן מלא אהימסא צריך שהתודעה לא תהיה מושפעת מששת האויבים שלה: קאמה (תאווה), קרודה (כעס, שנאה), לובה (חמדנות), מוהה (בלבול, בורות), מאדה (גאווה), מאטצ'ריה (רשעות וקנאה). כל אחד מהאויבים הללו (ה-סאדריפוס) אם הוא נוכח בתודעה – יגרום בשלב כלשהו ל-הימסא.

כדי להיות ב-הימסא נדרש גם ויתור (וואיירגיה – אחד משני אבני הדרך של התרגול היוגי). משום שכל עוד אנו משתוקקים לאובייקטים, נרצה להשיג אותם וזה עלול להביא לפגיעה. פרשנט איינגאר מציין ([3], עמ' 63) שלפי הפסיכולוגיה של היוגה, הבסיס של אהימסא הוא ויארגיה – ויתור, הסתפקות ופשטות.

"Yoga psychology traces the basis of Ahimsa in Vairagya… When there is intense craving for the fulfillment of desires, it only stirs up, it evokes the sin potential, cruelty and brutality… That is why the pursuit of desires should be moderated by cultivating dispassion and thirstlessness".

למרות שאולי לא נראה קשר ישיר בין אי-השתוקקות ו-אהימסא, הרי שניתוח מלמד שרצון עז להשביע את התשוקות, גורם במוקדם או במאוחר לפגיעה.

איך לתרגל אהימסא?

השלב הראשון בתרגול אהימסא הוא להכיר בנטיות שלנו ל-הימסא ולזהות מתי, איך ולמה הן מתעוררות. ללא מודעות זו, לא נוכל להתקדם. תיאורטית אנחנו עשויים להסכים עם אהימסא ואף לסבור שאנחנו מקיימים אותה. אבל מה קורה לנו כאשר מישהו דורך עלינו?

כיצד מתעורר הכעס וכיצד הוא עלול לגרום לתוקפנות? עלינו לנתח את פעולותינו ואת התגובות שלנו לאירועים שקורים ולבחון לעומק את המניעים שלנו.

תרגול של אהימסא צריך אפוא להיות חלק מכל פעולה שאנו עושים בחיינו!

נוכל לתרגל אהימסא בתרגול האסנות אם נתבונן ונשאל את עצמנו: האם אני מוכן להקריב את הבריאות שלי למען השגיות ותחרותיות? האם אני מוכן לפגוע בעצמי כדי להרשים את המורה או את המתרגלים האחרים? כדי להצליח ולהצטיין? מניעים כאלו עשויים להתקיים גם בתרגול אישי בבית, משום שגם כאשר אנחנו לבד אנחנו יכולים לתרגל במטרה להצטיין או להרשים בעתיד.

בספר "עץ היוגה" איינגאר מביא דוגמה מעניינת ל-אהימסא מכוונת ולא מכוונת בתרגול אסנות (מתוך הפרק "מאמץ, מודעות ושמחה"):

"בתרגול תמצאו שצד אחד של הגוף אלים בעוד שהצד האחר אינו אלים. בצד אחד יש אלימות מכוונת משום שהתָאים בפעילות יתר. ואילו בצד שהוא כביכול לא אלים יש אלימות לא מכוונת, משום ששם התאים מתים, כמו תינוקות שנולדו מתים".

כמורים עלינו לתרגל אהימסא כאשר אנחנו מלמדים, לעודד ולחזק את התלמידים במקום לפגוע ולהחליש אותם.

עלינו לתרגל אהימסא בדיבור, ולבחון האם הדיבור שלנו פוגע או מעליב. להימנע מלהשמיץ אחרים ולהימנע מלהפיץ רכילות ושמועות לא בדוקות.

עלינו לתרגל אהימסא כאשר אנחנו נוהגים ברכב ולנהוג תוך התחשבות בכל מי שנמצא על הכביש. תרגול אהימסא צריך ללוות אותנו בכל רגע ורגע.

פרשנט מציין שאנחנו לא חייבים לתרגל אהימסא בשביל אהימסא, זה קשה מדי עבורנו:

"We do not to practice Ahimsa for the sake of Ahimsa. You will find it difficult in the business of life. It will not be practicable".

במקום זה הוא מציע לפתח תשתית של אהימסה ע"י תרגולי היוגה האחרים:

"Yoga is a psychological subject. Yoga teaches the student to develop all the qualities that give you tranquility in the mind, contentment and sedate, sublime state of mind. So keep striking that import and purport of Asanas and Pranayamas in practices, take care of your food habits, take care of your life style and follow Satsanga." ([3], p. 65]

התרגולים של היוגה: אסנה, פראנאיאמה, תזונה נכונה, אורח חיים פשוט ושהייה בחברת אנשים נעלים או קדושים (Satsanga) יצרו בתוכנו את התשתית הדרושה ל-אהימסא, את הטרנספורמציה של התודעה שתעשה את ה-אהימסא לאפשרית:

"Recollect, those who have practiced Yoga, if you have done a long Sarvangasana half Halasana, Viparitakarani for about 45 minutes or for a good hour, or if you have practiced Pranayama successfully, is there a trace of sin-potential in you? That is how infrastructure is to be developed". ([3], p. 64)

נזיר הזן הויטנאמי טיך-נאט-האן, מתאר אהימסא כתרגול שנועד לטפח התנהגות מיטיבה (מתוך "חמשת תרגולי תשומת הלב"):

"מתוך מודעות לסבל הנגרם על ידי הרג חיים, אני מתחייב/ת לטפח את תובנת החמלה והקיום ההדדי, וללמוד דרכים להגן על חיי אנשים, חיות, צמחים ומינרלים. אני נחוש/ה בדעתי לא להרוג, לא להניח לאחרים להרוג ולא לתמוך בכל מעשה הרג באשר הוא בעולם, במחשבתי או באורח חיי. מתוך מודעות לכך שפעולות פוגעניות נעשות מתוך כעס, פחד, חמדנות וחוסר סובלנות, ושמקורם של אלה בחשיבה מפלה ומפצלת, אני אטפח פתיחות, אי-אפליה ואי-היצמדות להשקפות, במטרה להתמיר את האלימות, הקנאות והדוגמטיות בתוכי ובעולם."

הרחבת מושג האהימסה ע"י גנדהי

ראו מאמר לפי הרצאה של ד"ר ריקי לוי.

 

מקורות:

  1. "על כוח ואי-אלימות, חייו ומשתנו של מהטמה גנדהי", יוחנן גרינשפון
  2. "עץ היוגה" ב.ק.ס איינגאר, תרגום לעברית: איל שפרוני
  3. Ashtanga Yoga of Patanjali, (philosophy, religion culture, ethos and Practices), Prashant Iyengar
  4. The wisdom of Patajali's Yoga Sutras, Ravi Ravindra
  5. חמשת תרגולי תשומת הלב של טיך–נאט-האן

[1] יש חוקרים הטוענים ומביאים עדויות לכך שמחבר הסוטרות ומחבר הפרשנות של ויאסה – Yoga Bashaia – היו אותו אדם

[2] ראו רשימת מקורות בסוף המאמר

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *