פיתוח מהתא לעצמי

סיכום של מאמר של רג'ווי מהטה:

Ravji H. Mehta, From Cell to the Self culture – Yoga Rahasya Vol. 24 No. 1; 2017

מתרגלי יוגה רגילים בעולם המודרני מאמינים שתרגול יוגה שומר על הבריאות בזכות זרימת דם טובה יותר, נשימה משופרת, תרגול של השרירים והאיברים וכן השקטה של התודעה (mind). רבים מאתנו חשים שיש כאן יותר מזה, אך לא מסוגלים לבטא תחושה זו במילים.

גורוג'י (ב.ק.ס. איינגאר) דיבר לעיתים קרובות על פיתוח של התאים בכדי לפתח את העצמי (Self with capital S). אחרי הכל, העצמי שלנו מורכב מתאים שלנו! אמירה זו של גורוג'י עלולה להתקבל בסקפטיות על-ידי ביולוגים בעלי השכלה "טובה". גדלנו על ברכי התורה הגנטית שאומרת שהתיפקוד של תאי הגוף ולכן גם של האיברים נקבע ע"י המטען הגנטי שלהם, וזה אינו בר שינוי. כיצד איפוא יכול תרגול של אסנות לשנות את הקוד הגנטי של התאים, לשנות את התאים ולשנות אותנו?

מדען בשם דון אינגבר (Don Ingber), תרם, ללא ידיעתו, תרומה עצומה להבנת הדרך שבה אסנות פועלות ברמה המולקולרית. נראה שהוא מצא הסבר למנגנונים שבאמצעותם האסנות יכולות להביא לשינוי בביטוי הגנטי שלנו, אלא שהוא עצמו, כמובן לא היה מודע לכך.

דון הציע מודל חדש לתיאור של תאים חיים ב-1990, שהיה שונה מאוד מהמודלים שהיו נפוצים באותה תקופה. מרבית המדענים חשבו שהתאים הם כמו בלון מלא בנוזל, שבתוכו צפים גרעין התא והאברונים השונים שבתוכו. דון הציע מודל של מיתרים אלסטיים ומיתדי עץ (elastic strings and wooden dowels) וכך הראה שלתאים יש גמישות אך גם יציבות. אם התאים הם כמו בלונים מלאים בנוזל, הרי שיש להם גמישות, אך לא יציבות.

דון הראה בניסויים שונים שהתאים משלבים בתוכם גמישות עם יציבות, מה שהוא כינה טרנסגריטי (transegrity קיצור של (tensional integrity. כל תא חשוף כל הזמן ללחץ מכני רב, כמו הלחץ של הדם הזורם סביבו או זה של תנועת האיברונים שבתוכו.

אני תוהה כמה פעמים גורוג'י דיבר במשך עשרות שנים על כך שגמישות ויציבות צריכות להיות משולבות יחד באסנות. ייתכן שראינו זאת רק ברמת המקרו, אך לא ברמת המיקרו של התאים.

שינוי צורת התאים גורם להתרבות של תאים – בניסויים אחרים, דון הראה שכאשר משנים את הצרוה של התאים, התאים שצורתם שוטחה או שנמתחו, נטו להתחלק, בעוד שתאים שהיו עגולים או מוגבלים נטו למות. אפילו מתרגלים מתחילים באיינגאר יוגה יודעים שיש התארכות רבה באיברים רבים של הגוף בזמן האסנות.

למשל, בסטו בנדה סרוונגאסנה, אנחנו מאריכים את איברי האגן ובית החזה. ב-ויפריטה דנדאסנה אנחנו מרגישים התארכות של הכבד, הטחול, וכיס המרה. אם האיברים נמתחים, הרי שגם התאים שמרכיבים אותם נמתחים. לכן המתיחה תשנה את צורת התאים, תגרום להם להתרבות ותשפר את הבריאות של אותו איבר. נניח למשל שנרצה יותר תאי לבלב אצל חולה סכרתי, האם נוכל לעשות זאת ע"י מתיחה של תאי הלבלב?

המחקר של דון פתח שער לאפשרויות רבות עבור המדענים המודרניים. עיתון של נאס"א מציע שרופאים יכולים לגרום לתאים להימתח כדי לרפא פצעים מהר יותר. או, שאפשר לכפות על תאים של גידול להיות עגולים וכך לגרום להם למות כדי להקטין את הגידול. האם לא זה מה שאיינגאר יוגה כבר עושה כדי להביא בריאות לאיברים?

שינוי מבנה התא והביטוי הגנטי שלו – לכל התאים בגופנו יש אותו מטען גנטי, למרות זאת הם לא מתנהגים באופן זהה. זה משום שרק חלק מהחומר הגנטי בא לידי ביטוי בתאים. רק גנים מסויימים פועלים בתאים מסוג מסוים. מחקרים בטרנסגריטי הראו שכאשר כוחות חיצוניים פועלים על השלד בציטופלסמי, הציטוסקלון (cytoskeleton), הוא לא רק משנה את צורתו אלא גם מאתחל ביטוי של גנים רבים.

מחלות רבות נגרמות כתוצאה מביטוי לא מספק את גנים מסויימים. ע"י שינוי הציטסקלטון, יש תקווה לטפל במחלות כאלו. ברור לגמרי שתרגול של אסנות משנה את הציטוסקלטון של תאים. גורוג'י חזה זאת כאשר אמר שאסנות משנות את הביטוי הגנטי של התאים!

ללמד תאים להגיב לכוחות חיצוניים – מאמינים שהמחקר של דון על השינויים במבנה התא יכול להוביל לטיפול במחלות כמו אוסטאופורוזיס, מחלות לב, בעיות בריאות והתפתחות לא תקינה. "לכל רקמה בגוף", אומר דון, "יש מחלה כלשהי שנובעת מכך שהתאים מגיבים באופן לא תקין לכוחות חיצוניים". אם היה אפשר "ללמד" את התאים להגיב באופן נכון, היה אפשר לרפא מחלות קשות אלו. האם לא זה מה שגורוג'י עשה באמצעות האסנות?

גורוג'י אמר לעיתים קרובות שתרגול מתמיד יוצר הטבעות וזיכרון תאי. האם אין זה "לימוד" של התאים כיצד להגיב לגירוי חיצוני? האין התאים נחשפים למגוון של גיוריים באסנות שונות? האין אנו "מלמדים" את התאים כיצד להגיב לגירויים חיצוניים באמצעות האסנות?

על-ידי תרגול קבוע של אסנות אנחנו חשים בשינוי בעצמנו. ברמה המולקולרית אפשר להסביר זאת ע"י אפקט מצטבר של שינוי במבנה התאים ולכן גם בתפקודם.

ע"י שינוי מבנה התאים אנחנו משנים את ההתנהגות שלהם ואת מה שהם מייצרים ומפרישים. אנחנו גורמים להם להתרבות או להפסיק להתרבות לפי המקרה. שינוי זה בתאים יגרום בהמשך לשינוי ברקמות ובאיברים. אף איבר לא חי בבידוד. שינויים אלו ישפיעו על כל האיברים. לכן, על-ידי שינוי ופיתוח הדרגתי של התאים נוכל לשנות את העצמי.

פיתוח העצמי לא יכול להתרחש ללא שינוי התאים! התחילו בפיתוח התאים והעצמי יפתח אוטומטית כתוצאה מכך.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *