רשמים מהסדנה של זובין

בחודש דצמבר 2011 הגיע אלינו זובין זרטושטימאנש, מורה מבומבי (ממוצא פרסי) לחלוק אותנו מהידע העמוק שלו . מי שביקר בפונה מכיר את אביו של זובין, פרווז. פרווז לוקה ב- ankylosing spondylitis וגוו כפוף מאוד. בניסיון אחרון לרפא את עצמו הוא פגש את גורוג'י (איינגאר) ב-1975 ואז טעם לראשונה תחושה של בריאות אמיתית. הוא הביא את כל בני משפחתו וביניהם זובין אל היוגה.

זובין הוא אחד מבני המזל שאיינגאר הגיע עד פתח דלתם – איינגאר היה נוהג במשך 45 שנים לנסוע בכל סופשבוע מפונה לבומבי וללמד שם שבת וראשון. כך גדלו כמה מהמורים הטובים של שיטת איינגאר (כמו בירג'ו, רג'ווי, ג'אווהר וגם זובין). זובין התחיל ללמוד יוגה לפני 24 שנים, בהיותו בן 16 ואחרי שסיים לימודי אמנות בקולג' החליט להתמסר ליוגה ולהפוך את הוראת היוגה למקצוע. הוא מלמד במרכז שלו בבומבי וכן באינסטיטיוט איינגאר בבומבי.

כל מי שהיה בסדנה היה יכול להיווכח ברוחו הטובה של זובין ובנתינה המוחלטת שלו. המסירות שלו ליוגה והידע העמוק שלו העשירו אותנו בסדנה הנפלאה שהוא העביר.

להלן כמה דברים כלליים שרשמתי במילים שלי, מתוך דברים שהוא אמר:

 

על יוגה ואיינגר יוגה:

  • האסנה היא אחת לכולם. אין לכל אחד אסנה פרטית שלו שתפורה למגבלות וליכולות שלו. מה שחשוב ביוגה זה לא היכולת, לא ההישג החיצוני, אלא הטרנספורמציה, ההתפתחות שלנו.
  • צריך לפתח את הגוף בעזרת התודעה כך שיוכל לבצע את האסנה, לשם כך התבונה (intelligence) צריכה לחדור ולחלחל אל הגוף וליצור שם שינוי. המטרה היא לא פיתוח של הגוף, אלא פיתוח של התודעה. הרחבת התבונה שבנו לכל תא בגוף כך שתהיה לנו אפשרות לעצב את הגוף מחדש לפי דרישות האסנה.
  • זה לא נעשה ביום אחד, אלא דורש אימון עקבי וממושך.
  • צריך ללמוד את השלבים שבהם שינוי כזה יכול להתרחש. כאשר מסתכלים על התמונות של איינגאר מבצע את התנוחות רואים את התוצר הסופי, אבל אנחנו לא יודעים איזה שלבים הוא עבר ועד כמה האימון שלו היה אינטנסיבי וחכם.
  • לכל אחד יש נקודת התחלה שונה ונתונים שונים. אנחנו נוטים להתייחס רק ליכולת. "האם אני יכול לבצע את האסנה או לא?", אם אנחנו יכולים אז אנחנו עושים ואם לא אנחנו מוותרים ואומרים שאנחנו לא יכולים. גישה כזו מפספסת את העיקר של היוגה שהוא הפיתוח של התבונה והמודעות כדי לחולל שינוי רצוי בגוף ובמיינד.
  • מבחינה זו גמישות עלולה להיות מכשלה משום שלאנשים גמישים יש יכולת גבוהה והם מסוגלים לבצע הרבה אסנות, ולכן הם עלולים להתעלם מהצורך לפתח את הגוף באופן מאוזן. ניצול יתר מתמשך של גמישות טבעית עלול להביא לפגיעה, כמו גומי שמותחים אותו שוב ושוב עד שהוא מאבד את צורתו. צריך ללמוד איך לפתח חוזק וגמישות ולבצע את התנוחה באופן מאוזן, ללא ניצול יתר של גמישות טבעית.
  • אל לנו לוותר על תנוחות בגלל מגבלות או קשיים שלנו, כך נמצא את עצמנו די מהר מצומצמים למספר קטן של תנוחות, ובסוף רק לשאוואסנה… צריך ללמוד איך לבצע את התנוחות כך שהן תרפאנה אותנו. לכל תנוחה יש פוטנציאל ריפויי.

 

על עבודת הרגליים ועל טאדאסנה

  • מתיחת הרגליים היא לא רק בשביל הרגליים, אלא נעשית כדי לתת בסיס להתארכות הגב וכדי לתת תמיכה לעמוד השדרה.
  • בתרגול צריך לחשוב על הרגליים ככוללות גם את האגן ומגיעות עד המותניים. התארכות של אחורי הרגליים צריכה לספק בסיס ולהוביל לחיזוק והתארכות של השרירים הזוקפים של עמוד השדרה שבאזור המתנית (Para-spinal muscles). כאשר שרירים אלו בטונוס נכון העומס איננו על עמוד השדרה עצמו וכך נמנעות בעיות גב.
  • תרגול נכון של טאדאסנה כשלעצמו יכול לרפא בעיות ברגליים, בברכיים ובגב. למעשה אם יודעים איך לעמוד נכון בטאדאסנה, אין צורך בסדרות טיפוליות מיוחדות לגב או לברכיים.
  • שימוש נכון ברגליים הוא כזה שבו מרכז הכובד עולה מהשוקיים לירכיים; אז מוקל העומס על הברכיים. כמו כן התארכות הרגליים (שכוללות כאמור גם את הישבנים) ויצירת רוחב בישבנים מונע עומס ודחיסה בגב התחתון.
  • אבל כדי להגיע לשלמות בטאדאסנה צריך לתרגל מגוון רחב של תנוחות. כל תנוחה מלמדת היבט מסוים של טאדאסנה, משום שטאדאסנה מצויה בצורה זו או אחרת בכל תנוחה. לכן צריך לתרגל הרבה תנוחות ותמיד לחזור וללמוד עוד על טאדאסנה!

 

על הנשימה

  • לגוף ולמיינד יש עבר, יש משקע גנטי שמעצב אותם, יש זיכרונות שיוצרים הרגלים, תבניות ודפוסים. אבל לנשימה אין עבר ואין עתיד. היא כל הזמן רעננה ומתחדשת. אין לזה זיכרון, כל נשימה היא חדשה ולא מושפעת או תלויה באלו שהיו לפניה. לכן הנשימה שייכת לגמרי להווה. האם אנחנו יכולים להפוך את הגוף והמיינד להיות תואמים לנשימה? האם אפשר באסנה להיות ללא עבר ועתיד, אלא להתחדש רגע אחרי רגע?
  • הנשימה לא שייכת לנו וגם לא לא-שייכת לנו. לכן היא מיוחדת. היא באה והולכת. לגבי הגוף והמיינד יש לנו תחושה של בעלות, יש לנו היאחזות, אבל הנשימה היא חיצונית לנו אבל גם בתוכנו בו-זמנית.

 

על השימוש בעזרים (props)

  • גורוג'י פיתח את השימוש בפרופס במקור כדי שגם אנשים נכים ומוגבלים יוכלו ליהנות ממתנת היוגה. אנשים בעלי בריאות רגילה לא צריכים להתרגל לשימוש קבוע בפרופס כי זה יוצר תלות ומגביל את הפוטנציאל של ההתארכות בתנוחה.
  • אמצעי פשוט כמו קובייה הוא מתוחכם ורב-תכליתי כמו מחשב למי שיודע להשתמש בו, אבל מה קורה כאשר נותנים לקוף מחשב? זה מה שקורה כאשר לא יודעים להשתמש נכון בפרופס.
  • הפרופס מאפשרים לנו ללמוד על התנוחות ואח"כ אנחנו צריכים ליישם את מה שלמדנו בתנוחה שמבוצעת באופן עצמאי, ללא פרופס.
0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *