שיעור יוגה הוא הזדמנות מצוינת להתבונן בעצמך ולחקור את עצמך.
דברים רבים עשויים לעלות. הנה כמה מהם. 

ייתכן שלא תאהב את האופן שבו המורה מנחה את השיעור – אולי הוא דינמי מדי ואתה רוצה קצב איטי יותר, או אולי אתה משתעמם, הגוף שלך קר, ואתה רוצה שהשיעור יהיה יותר דינמי.
אולי המורה מדבר יותר מדי, נותן הסברים ארוכים וחוזרים על עצמם; או אולי הוא או היא אינם נותנים הנחיות ברורות מספיק ואתה מרגיש מבולבל ואינך יודע מה לעשות.
אולי המורה אינה שמה לב אליך ומתמקדת יותר בתלמידים אחרים, מה שמעורר בך קנאה או כעס.
אולי אינך אוהב את קולה: היא מדברת חזק מדי או לא חזק מספיק.
אולי אינך אוהב את המראה שלה או את תנועותיה והאופן שבו היא מתנהלת.
אולי אתה מרגיש שהאסנה הנלמדת אינה מתאימה לך, אך המורה מתעקשת שתבצע אותה; או אולי היית רוצה לנסות אסנות מאתגרות יותר, אך המורה מקדישה זמן רב מדי לאסנות בסיסיות.
אולי היא מבקשת ממך לבצע אסנות קשות ללא הכנה מספקת; או אולי היא מקדישה זמן רב מדי להכנה ולעולם אינה מגיעה לאסנה עצמה.
אולי הקצב איטי מדי עבורך – או מהיר מדי.
אולי הסטודיו צפוף מדי ואין לך מספיק מקום. אולי אינך אוהב את התלמידים שלידך – את המראה שלהם או את הריח שלהם. אולי הם רועשים מדי.
אולי קר מדי או חם מדי.
אולי האביזרים אינם טובים: שחוקים או לא מלוכלכים.
אולי אתה מאוכזב ומתוסכל כי, למרות כל שנות התרגול שלך, עדיין אינך מצליח לבצע את האסנות כמו חלק מהתלמידים האחרים; או אולי אתה חושב: “אני כל כך טוב! אני מבצע את האסנה בקלות בעוד שאחרים נאבקים.”
אולי הגעת לשיעור עם קושי רגשי שעולה במהלך התרגול, ואינך מצליח להתרכז.
אולי יש תלמיד או תלמידה בכיתה שמושכים אותך מאוד ואתה רוצה להתקרב אליהם, אך הם מתעלמים ממך.

כל כך הרבה רעש בתודעה – בזמן שיוגה אמורה להרגיע אותה. 

איזו הזדמנות טובה להתבונן במשיכות והדחיות שלך!
האם אתה יכול להביט בהעדפות ובסלידות הללו מבלי להזדהות איתן?
האם אתה יכול להביט בהן בחיוך, וללא שיפוטיות? 

כתב: איל שפרוני