בכל התרבויות ובכל המסורות הרוחניות קיימים טקסי ונוהגי סליחה. בחברה הערבית למשל, יש נוהג של סולחה – טקס מובנה הנועד ליישב סכסוכים עקובים מדם. ביהדות קיים יום הכיפורים, שהוא יום של בקשת סליחה ומחילה (מקור השם "כיפור" הוא כפרה). כל חודש אלול, וביתר שאת, עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מוקדשים להרהור, חשבון נפש ובקשת סליחה.

ביוגה וכן בבודהיזם יש תרגולי סליחה בשלושה כיוונים:

– לבקש סליחה מאחרים על פגיעה שעשיתי,

– לסלוח לעצמך,

– לסלוח לאנשים שפגעו בך.

יש הבדלים אחדים בין הכיוונים האלו.

לבקש סליחה על פגיעה שעשיתי מחייב אותי להכיר בכך שגרמתי עוול, לקבל אחריות, מתוך החרטה על המעשה לעורר רצון כנה ומעשי שלא לגרום שוב עוול. זהו תהליך של חקירה פנימית שמטרתו להתחקות אחר הסיבות לכך שנעשה עוול.

יש לקבל את העובדה שפוטנציאל לחטא, לאלימות ולפגיעה קיים בכל אחד מאתנו. הזרעים קיימים, אם הם יבשילו ויגרמו לפעולה פוגעת, תלוי בתנאים ובנסיבות של גידולנו וחיינו. רק כאשר מקבלים באופן מלא את זה שאנו עלולים לפגוע ולהתנהג בתוקפנות מתוך כעס, שנאה או פחד, כאשר מכירים את זרעי האלימות, לומדים לנטרל אותם ואז אפשר לבקש שיסלחו לנו.

סליחה לעצמי – היא היכולת להשתחרר מרגשי אשמה ומלולאות של הלקאה עצמית. רגשי אשמה הם אולי תגובה טבעית, אבל היא לא מועילה, כי אנחנו ממשיכים להתבוסס בעבר. אפשר להתחרט על שגיאות שעשינו וללמוד מהם לקח, כדי לתקן את דרכינו בעתיד. אולם אשמה פונה לעבר, ואת העבר, כידוע, אי אפשר לשנות. יש אנשים שנוטים לשפוט את עצמם בחומרה רבה, רבה יותר מאשר הם שופטים אחרים. דבר זה גורם סבל רב, שאינו מועיל וגם מקשה או מונע לחלוטין את האפשרות לסלוח לאחרים.

סליחה לאחרים על פגיעה שהם פגעו בי, כיוון סליחה זה הוא אולי הקשה ביותר. ראשית יש להבין מהי סליחה ומהי לא:

· יש להבין שסליחה היא אינטרס שלנו, משום שלהמשיך לשאת את הכעס והשנאה פוגע בנו קשות.

· צריך להתכונן לכך שהסליחה תהיה תהליך ארוך של התמודדות עם האובדן, הכאב, הבגידה או הכעס. צריך לתת לעצמנו זמן לשהות עם האבל על הדברים שאיבדנו ולא ישובו עוד.

· נקמה היא תגובה טבעית לפגיעה, אבל נקמה והתאבלות לא יכולות להתרחש יחד. נקמה מפתה יותר משום שזו דרך אקטיבית לפרוק את הכעס. אולם בנקמה אין תהליך של ריפוי, אלא החרפה של גלגל האלימות והפגיעה. אבל לעומת זה, הוא קשה, אך בסופו תיתכן החלמה שעשויה לאפשר לסלוח על הפגיעה.

· מאחר שתהליך הוא ארוך, יש צורך בסבלנות רבה. אין לנסות להחיש את תהליך הקבלה והסליחה. נוכל לסלוח רק במידה שאנחנו מוכנים לכך. ייתכן שתהיינה פגיעות שלא נוכל לסלוח עליהם בשלב זה, ואולי לעולם לא.

· סליחה אינה תלויה בכך שהאדם שפגע בך יכיר בפגיעה ויביע חרטה. אנו סולחים על הפגיעה מתוך בחירה שלא להיות כבולים לפגיעה ולכאב של העבר.

· סליחה לא אומרת שאנו שוכחים את הפגיעה שנעשתה, אבל אנחנו בוחרים שלא להחזיק בפגיעה ולפעול מתוך שנאה ונקמה.

· אפשר להיעזר בהרהור בדוגמאות מופת של סליחה כמו הדאלי לאמה ומרטין לוטר קינג. או גם באנשי פורום המשפחות השכולות היהודי-פלשתינאי, אנשים שאיבדו את היקר מכל, אבל

מוכנים למחול על האובדן והפגיעה למען עתיד טוב יותר. ושוב, אין זה אומר שהם שוכחים את האובדן שלהם.

· טראומה נאגרת בגוף, יש תרגולי גוף כדי לשחרר טראומות שנעולות בגוף.

הנזיר הבודהיסטי הווייטנאמי טיך נאט האן סיכם זאת במשפט אחד: "סליחה היא הוויתור על התקווה לעבר טוב יותר". ומאחר שהשאיפה לעבר טוב יותר היא אבסורד, יש לוותר עליה ולטפח את יכולת הסליחה. סליחה היא היכולת לשחרר את הסבל, הכאב והבגידות של העבר.

הבחירה בסליחה, היא לא קלה, אבל היא אפשרית. גם בתנאים התת-אנושיים והקיצוניים ביותר של מחנה ריכוז, שבהם נדמה היה כי האדם איבד כל צלם אנוש וחופש פעולה, עדיין נותרה לו היכולת לבחור כיצד להגיב לסיטואציה.

וקטור פרנקל כתב: "האנשים אשר עברו בצריפים, עודדו את האחרים וחילקו את פרוסת הלחם האחרונה שלהם לאחרים, גם אם הם היו מועטים, עצם קיומם מוכיח שאפשר ליטול מן האדם את הכל, חוץ מדבר אחד: את חירותו האחרונה– לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונה, לבחור את דרכו."

ואמנם, החופש הגדול ביותר הוא לבחור ללא קשר לנסיבות החיים. דוגמה נוספת היא אתי הילסום, אישה יהודייה שחיה בהולנד בימי מלחמת העולם השנייה ובחרה להצטרף לבני עמה ולהיות איתם במחנה, כדי לתמוך בהם ולעודד את רוחם, למרות שהייתה יכולה למלט את נפשה שלה.

כאשר אדם ניצב בפני מצב בלתי ניתן לשינוי (כמו מחלה קשה או מאסר), עדיין פתוחה בפניו הדרך להפוך את הטרגדיה האישית לניצחון אנושי, וזאת על ידי העמדה הרוחנית שהוא בוחר לאמץ כלפי גורלו.

תרגולי סליחה ביוגה ובבודהיזם

בסנסקריט, המילה לסליחה היא קְשַׁאמָא (Kṣamā). פירושה המילולי אינו רק "לסלוח", אלא גם אורך רוח, סבלנות, הכלה ויכולת לספוג מכה, עלבון או קושי מבלי להגיב מתוך תרעומת או נקמנות.

בפילוסופיה של היוגה, הסליחה אינה נתפסת רק כמחווה כלפי האחר, אלא קודם כול כפרקטיקה של שחרור עצמי: החזקת כעס וטינה מייצרת "קְלֵשָׁה" (הפרעה או רעל תודעתי) שכובלת את המתרגל ומפריעה למדיטציה ולחופש הפנימי.

מורים רבים מפרשים סליחה כצורת המימוש הגבוהה ביותר של אהימסה: הימנעות מאלימות ומפגיעה. אהימסה אינה רק אי פגיעה פיזית, אלא גם עמדה פנימית של הפסקת האלימות הפנימית שאנו מפנים כלפי עצמנו או כלפי אחרים כשאנחנו מסרבים לסלוח. אי אפשר להגיע באמת לאי-פגיעה ברמה זו מבלי לסלוח על פגיעות שנעשו כלפינו.

בכתבי ההאטה יוגה ובאופנישדות (כמו ה-Shandilya Upanishad וה-Hatha Yoga Pradipika) מפורטים 10 יאמות (חמש נוספות על החמש שמונה פנטנג'לי), וכאן קשאמא (סליחה/סבלנות) מופיעה ישירות כערך מוסרי עצמאי שעל היוגי לטפח.

בבהגווד גיטה (Bhagavad Gita): בפרק 16, שרי קרישנה מונה את התכונות האלוהיות (Daivi Sampad) המביאות לשחרור רוחני, וכולל בהן באופן מפורש את ה-Kṣamā (סליחה ואי-טינה) לצד חמלה, אמת ואי-כעס.

הבהגווד גיטה אומרת: "אם אתם רוצים לראות את האמיץ הסתכלו על אלו שמחזירים אהבה על שנאה, אם אתם רוצים לראות את הגיבור הסתכלו על אלו שיכולים לסלוח."

סאוומי שיווננדה, מורה יוגה דגול מרישיקש, הדגיש רבות את הקשר בין קשאמא לשלווה. בכתביו כתב כי "הסליחה היא קישוטו של החזק", ולימד כי ללא נכונות לסלוח, המיינד לא יהיה שקט ולא נוכל להגיע למדיטציה עמוקה.

תרגולי סליחה

מה שמיוחד במסורות מהמזרח הוא שהן כוללות תרגולי סליחה רבים, שנעשים באופן פורמלי והדרגתי. תרגולים אלו קשורים לתרגולים של מייטרי, קרונה, מודיטה ואופקשה (ראו יוגה סוטרה 1.31). תרגולים שנועדו לטפח ידידות ואהבה חברית, חמלה, שמחה מפרגנת, ויציבות רגשית לנוכח רוע. בתרגולים אלו חוזרים על משפטים או צירופים, כמו איחולים לשמחה, בריאות ושלווה. או, במקרה של תרגול קרונה (חמלה) – איחולים שהסבל יפחת ואם אפשר שידעך וייפסק.

מדיטציית סליחה פשוטה שניתן לשלב בשגרת התרגול:

1. יושבים בנוחות ומביאים את תשומת הלב לנשימה במרכז החזה (Anahata Chakra)

2. סליחה לעצמנו: מביאים לתודעה רגע שבו טעינו או פגענו, ואומרים בלב" :סלחתי לעצמי על מה שלא ידעתי אז, אני סולח/ת לעצמי על מוגבלותי."

3. סליחה לאחר: מביאים לתודעה אדם שפגע בנו, ומדמיינים אותו כבן אנוש הפועל מתוך מוגבלות או סבל שלו עצמו. חוזרים מנטלית על משפטים כדוגמת: "כשם שאני רוצה להיות חופשי/ת מסבל, הלוואי שגם אתה תהיה חופשי מסבל. אני משחרר/ת את התלונות שלי כלפיך."

4. תרגולי סליחה מתחילים במקרים קלים, שבהם הפגיעה שחווינו היא לא גדולה. וכך בהדרגה מתרגלים סליחה גם במקרים קשים יותר.

עבודה סומאטית (אסנה)

רגשות של טינה וכעס נוטים להצטבר באזורים מסוימים בגוף. התרגול הפיזי עוזר לשחרר את החסימות האנרגטיות. תנוחות רבות, כמו כפיפות לאחור שפותחות את בית החזה, או פתיחות של אזור האגן, עוזרים לשחרר כעסים וטראומות שהצטברו בגוף.

אי היצמדות (ואירגיה)

חלק מרכזי בסליחה ביוגה הוא השחרור מההיאחזות בעבר או ברצון לשלוט בהתנהגות של האחר. הסליחה היא הסכמה לקבל את המציאות כפי שהיא, מבלי לתת לעבר להמשיך לחסום את הנתיב בהווה. דרוש ויתור רב ויכולת לשחרר כעסים ורגשות שליליים אחרים.