על אפריגרהה – אי-חמדנות (היאמה החמישית)

אפריגרהה היא היאמה החמישית והאחרונה, שמשמעותה: אי-רכושנות, אי-צבירה, אי-אגירה, אי-חמדנות.

כדי להבין מהי אפריגרהה אפשר לדמיין את ההיפך, פאריגרהה: רכושנות, צבירה, חמדנות.

מה המחיר של הניסיון לספק את כל מאוויינו ותשוקותינו?

ראשית, נהיה טרודים ללא סוף בהשגת האובייקטים אליהם אנו משתוקקים. זהו מירוץ ללא סוף, כי היכולת של האובייקטים האלו לספק אותנו ולגרום לנו עונג, הולכת ופוחתת עם הזמן, בגלל שהם מתבלים, או בגלל שאנחנו מאבדים עניין. ולכן ניקלע למירוץ אינסופי אחר עוד ועוד אובייקטים מענגים וכן נפתח הצמדות לאובייקטים שהשגנו ותסכול בגלל שהם מתבלים ומתיישנים.

שנית, כדי לספק את כל המאווים, נצטרך ללא ספק, לדרוס אנשים אחרים, כלומר, זה יוליך להימסה (פגיעה). ככל שניקח לעצמנו יותר, כך נגזול יותר מהצרכים הבסיסיים של אנשים אחרים.

שלישית, מבחינה אקולוגית, צריכה מופרזת וצבירה מרוששת את המשאבים הטבעיים של כדור-הארץ ופוגעת ביצורים אחרים החיים על כדור הארץ (כולל, אך לא רק, בני אדם).

רביעית, לחמדנות אין גבול, במהבאראטה – האפוס ההודי הגדול, כתוב שלהזין תשוקה, תאווה וחמדנות זה כמו לזרוק שמן למדורה, זה רק מלבה ומגביר את האש. ככל שמספקים יותר תאוות, כך מגבירים את הרצונות והתשוקות.

לכן כדי לטפח אפריגרהה, צריך להתבונן על החמדנות, על הצורך שלנו באובייקטים מענגים ועל ההיצמדות לאובייקטים כאלו. זה כרוך בהסכמה לוותר; לוותר על הצורך לספק כל תשוקה שעולה בתודעה. ככל שנהרהר בהיבטים השליליים והמזיקים של החמדנות והצבירה, כך נוכל להפחית אותה.

אפריגרהה מוחלטת היא לסרב ליטול כל מה שלא נחוץ והכרחי לגמרי לקיום שלנו.

צריכת האוויר שלנו בנשימה היא דוגמה לאפריגרהה – אנחנו לוקחים בדיוק כמה שאנחנו צריכים ואף פעם לא אוגרים. אנחנו לא פוחדים שיחסר לנו בעתיד, ולכן לא עסוקים באגירה ובצבירה. אפילו במקרה של הנשימה, אנחנו יכולים לצרוך על חשבון אחרים, על אחת כמה וכמה אם אנחנו אוגרים וצוברים דברים חומריים.

מעניין שהפרות בוטות של אהימסה, סאטיה, אסטיה וברהמצ'ריה נחשבות כחטא, ואפילו כעבירות פליליות להן קבועים בחוק עונשים. האם צבירה מעבר למה שאנחנו צריכים גם היא חטא? אין חוק נגד צבירה, אולם הבהגווטה פוראנה קובע שצבירה היא אכן חטא ממש כמו גניבה, משום שצבירה מופרזת היא גזל. אולי באמת צריך להוציא צריכה מופרזת ואגירה אל מחוץ לחוק?

נראה שקל לדבוק באפריגרהה, יותר מאשר בארבע היאמות האחרות. נראה כי אהימסה, סאטיה, אסטיה וברהמצ'ריה, דורשות מאתנו להתעלות מעל הטבע האנושי שלנו כפי שעוצב ע"י ההישרדות. אי רכושנות נראית קלה יחסית. לכן, העצה היא לתרגל אותה בדבקות וכך לחזק גם את היאמות האחרות. יש לשים לב שהפרה של אפריגרהה, כלומר פריגרהה, תגרור הפרה של היאמות האחרות.

כדי לתרגל אפריגרהה, צריך להתבונן ולנתח את הסיבות לפריגרהה, לנטייה לצריכה מופרזת וצבירה. זה יכול לנבוע מחוסר נפשי, מתשוקה, מבלבול, ואפילו מרצון לנקום– לצרוך כדי שמישהו האחר לא יזכה בזה, מרצון להרשים במה שיש לנו. גם סאדיזים עשוי להיות מניע אנושי – להפיק עונג מהקיפוח של אנשים שאנחנו לא אוהבים.

פטנג'לי מתאר מה היכולת המיוחדת (סידהי) לה זוכה היוגי שמבוסס בכל אחת מהיאמות. לגבי 4 היאמות הראשונות, אפשר לראות את הקשר בין תרגול היאמה לכוח שבו זוכים:

  1. אהימסה – כל העוינות מתפוגגת
  2. סאטיה – התוצאה נמצאת בפעולה עצמה
  3. אסטיה – כל אבני החן מגיעות אליו
  4. ברהמצ'ריה – זוכה בעוצמה

לגבי אפריגרהה, הסידהי הוא שמתבררות ליוגי הלידות הקודמות שלו. זו יכולת משמעותית מאוד והשאלה היא איך היא קשורה לאפריגרהה.

ככל הנראה הוויתור, וההסתפקות במועט, יוצרים שקט בתודעה, היוגי פחות נמשך לאוביקטיים חיצוניים ולכן פונה פנימה ומפתח תבונה וכושר אבחנה. זה מאפשר לראות לעומק ולהבין את התודעה, להכיר את מאגר הוואסנות (הרישומים התת-הכרתיים) ולכן לדעת כיצד עוצבה התודעה ואיזה גלגולים היא עברה בחיים קודמים.

לסיכום היאמות –

אלו תרגולים של פיתוח רגישות ומתן כבוד לסביבה שבה אנו חיים וליחסים שלנו עם בני אדם ועם חפצים:

  • אהימסה – כבוד לחיים
  • סאטיה – כבוד לתקשורת וליחסים
  • אסטיה – כבוד לדברים ולבעלות על דברים
  • ברהמצ'ריה – כבוד לאנרגיה המינית
  • אפריגרהה – כבוד לשימוש שלנו בדברים
0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *