תרגול קשוב והמעבדה הפסיכו-פיזית

הגישה והכוונות איתן אנו מגיעים אל תרגול היוגה הן מאוד חשובות, למעשה, הן אלו היוצרות את ההבדל בין ביצוע 'אסאנה' כתרגיל התעמלות לבין יוגה! אנו עלולים בקלות לתרגל יוגה כאימון גופני גרידא.

ישנה חשיבות ומשמעות לכך שנשאל את עצמנו: מדוע אנו מתרגלים? מה אנו מנסים להשיג? האם מדובר רק ביכולות גופניות, כמו כוח וגמישות, או שיש משהו מעבר לכך? כיצד אנו נגשים למרחב התרגול שלנו? כמו מתאמן הנכנס לחדר כושר או כמו תלמיד הנכנס לכיתת לימוד או מעבדה?

אנו חייבים להבין כי התרגול שלנו איננו רק עיסוק בתרבות ופולחן הגוף: מטרתנו אינה אך ורק שיפור יכולות פיזיות, כמו חוזק או גמישות, אלא לפתח את כל הווייתנו. לפתח יכולות וגישות כמו רגישות, יציבות, גמישות מנטלית, משמעת עצמית, איזון ושלווה, יכולות אילו הינן פסיכו-פיזיות, רצויות הן לגוף והן ל-mind.

התרגול טומן בחובו את הפוטנציאל  להפוך את חיינו לטובים יותר; להפוך אותנו לבני-אדם טובים יותר; להיות שלמים יותר ובריאים יותר מנטאלית, עבורנו, עבור האנשים הקרובים לנו ועבור הסביבה בכללותה. כחלק מהתרגול עלינו לפתח איכויות חיוביות כמו: שלווה, ריכוז, התחשבות, נדיבות, חמלה, אושר ושמחה לנוכח רווחתם והצלחתם של אחרים.

איכויות אילו יבואו לידי ביטוי רק אם ניגש לתרגול בגישה הנכונה, עם דפוסי החשיבה המתאימים. כאשר התרגול שלנו יבוצע בנוכחות מלאה ובאופן רפלקטיבי אזי הוא יוכל להפוך למעבדה פסיכו-פיזית! מעבדה ללימוד עצמי (svadhyaya), מעבדה בה ניתן לעבוד ולפתח את האישיות שלנו בכללותה.

כאשר אנחנו מבצעים אסאנה עלינו להתבונן במתרחש בגוף, במיינד, בנשימה ובחושים, דברים רבים מתרחשים! מה שחשים בזמן הביצוע, משמעותי יותר מאופן הביצוע, זאת מאחר שמטרת העשייה היא לפחת את הערנות והרגישות שלנו – להרגיש יותר.

ישנן קורלציות רבות בין הגוף ל- mind שנחשפות במהלך התרגול, הנה מספר אפקטים פסיכו-פיזיים שאנו יכולים להתבונן בהם:

  • מידת הביטחון שלנו משפיעה על יכולת הביצוע שלנו, דימוי עצמי נמוך משפיע על הביצועים שלנו ('אני אף פעם לא אצליח את התנוחה הזו', 'אני לא יכול לעלות לעמידת ידיים'). אם במהלך התרגול אנו יכולים לשחרר רעיונות מקובעים ומגבילים אלו ולהיות פתוחים יותר ביחס למה שכל רגע נתון מביא איתו, נוכל להשיג יותר חופש בחיינו.
  • היכולת שלנו לשהות בתנוחות איזון (כמו למשל, תנוחת העץ) קשורה קשר הדוק ביכולת הריכוז והמיקוד שלנו.
  • היכולת שלנו להרפות ולשחרר מתחים מנטאליים, עוזרת לנו להתקדם בביצועינו הפיזיים.
  • הנשימה שלנו יכולה לשמש לשחרור מתחים גופניים, לרכך, להרחיב, לרומם, להמריץ וכדומה.

בספרנו החדש, המעבדה הפסיכו-פיזית (שנכתב ע"י פרופ' אוהד נחתומי ואיל שפרוני) אנו בוחנים אפקטים אלו ודנים ביחסים ההדדיים בין הגוף ל- mind. אנו שואלים האם ואיך התרגול שלנו יכול לפתח יכולות פסיכו-פיזיות, כמו גמישות, איזון, יציבות, הימנעות מפגיעה, משמעת עצמית, סבלנות ויֹשֶׁר לֵב. בנוסף, אנו בוחנים האם וכיצד פיתוח יכולות כאלו על מזרן התרגול משפיע על חיינו מחוץ למזרן.

אנו מראים כיצד התרגול יכול להפוך למעבדה – מקום להתבוננות לחקירה ולמידה של  נטיותינו המנטליות. לדוגמא:

  1. במהלך שיעור יוגה ישנה נטייה, להרשים, להצטיין ולהתחרות. אם אנחנו גמישים אנו עלולים לעשות שימוש יותר בגמישות באופן שעלול לשחוק את המפרקים והרצועות שלנו, זאת כדי להרשים תלמידים אחרים, את המורה, או אפילו את עצמנו.
  2. בתרגול אישי אנו נאבקים לעיתים תכופות עם חוסר נחישות. אנו מתקשים להתמיד ולסגל משמעת עצמית ולעיתים קרובות תודעתנו מתפזרת או אף נעדרת. במקרים מסוימים אנו חווים חוסר שקט, רוגז וחוסר סבלנות (rajas). בפעמים אחרות אנרגיות נמוכות, שעמום, עצב, עצלות ורשלנות (tamas). אנו מתקשים להצית את המוטיבציה שלנו ולתרגל בשל רגשות כמו עצב, כעס, ייסורי מצפון או תשוקות.
  3. אנו עלולים למצוא את עצמנו מתרגלים באופן שאפתני על מנת להשיג דבר מה או להשוויץ. תרגול באופן זה גורם לנו להיות מונעים בצורה חזקה מהצלחה או כשלון.
  4. לעיתים אנו נוטים לתרגל באופן מכאני או הרגלי. אנו חוזרים על דברים שאנחנו כבר יודעים בלי מוטיבציה אמיתית לחקור, ללמוד ובלי שום עניין, סקרנות או יצירתיות, מעדיפים לחזור על תנוחות מוכרות וקלות לנו. אנו מתחמקים ממה שאנחנו באמת צריכים, מכיוון שזה קשה יותר והתועלת ותחושת הסיפוק אינן מיידיות.

על מנת לשמור על התרגול שלנו ב'-'מסלול הנכון' עלינו לפתח ולרכוש את חמשת האיכויות שפטנג'לי הזכיר בסוטרה I.20 , ושמכונים על ידי ב.ק.ס איינגאר:"חמשת הוויטמינים של היוגי". (ראה: 'עץ היוגה', פרק: עומק האסנות) אלו הם:

  • Shrada– אמונה; אמון בדרך היוגה כדרך שבה עלינו לצעוד במטרה להשתפר ולהתקדם.
  • Virya– אומץ לב; אנרגיה ונחישות הנחוצים על מנת להתגבר על המכשולים והקשיים שבוודאות נתקל בהם במוקדם או במאוחר בדרכנו.
  • Smriti– זיכרון חזק וחד על מנת שנוכל לזכור רגע אחרי רגע לחזור אל עצמנו, אל הרגע הנוכחי, לזכור מה מטרתנו.
  • Samadhi– ריכוז ויכולת קליטה.
  • Pragniaחכמה רוחנית.

Shrada הינו ביטוי בעל זיקה לדמות אם; זאת מאחר שאהבת אם, הבטחון והאמון שמפגינה כלפי ילדה מסייעת לו או לה לפתח את אמונתו. Virya הוא האנרגיה וכוח הרצון שניתן לרוב על ידי האב. Smirti, האיכות השלישית הינה מרכזית מאד ונראה שהיא במרכז החמישייה ומהווה את השער אל השתיים הבאות אחריה.

קשה לתודעה להתרכז ולהיות שקטה, אנו רוצים להתרכז אך במהרה שוכחים, אנו נסחפים על ידי דאגות ועניינים בחיינו ושוכחים לנשום. לעיתים נדירות, אנו עוצרים בכדי לחזור לחושים שלנו ולשים לב מה שקורה ברגע הנוכחי. אנו חיים בזיכרונות, בתוכניות העתידיות שלנו או בדאגות שלנו ומפספסים את האושר הכרוך בלהיות נוכחים ברגע הזה – הרגע היחידי בו החיים באמת מתרחשים!

smirti ניתן לתרגום כ'מיינדפולנס' (מודעות קשובה) – יכולת שמאפשרת לפתח ריכוז (samadhi), ובעקבות כך חוכמה (pragnia).

אם אנו נגשים לתרגול שלנו ברצינות, אנו חייבים לפתח ולטפח את הוויטמינים הללו ולשלב אותם בשגרת התרגול היום-יומית שלנו. רק באופן זה התרגול שלנו יתקדם, ובמידה ונצליח לשמר ויטמינים אלו נפתח יכולות יוגיות ואיכויות אשר הוזכרו בתחילת המאמר הזה.

ואיראגיה – קבלה מוחלטת

המרכיב השני בתרגול היוגה הוא ואיראגיה. ואיראגיה היאמצב של חוסר השתוקקות, היעדר תאווה וויתור. איך נוכל לחיות ללא רצונות עזים ותשוקות? האם זה באמת אפשרי בחברה המודרנית שלנו המפתה אותנו תמיד לרצות יותר ויותר? ואיראגיה זה להסכים לקבל את המציאות פשוט כפי שהיא. בדרך כלל איננו מוכנים לקבל את הדברים כמות שהם. אנחנו רוצים יותר הנאה ופחות כאב, יותר רווח ותהילה ופחות אובדן ואשמה. בכדי לקבל את המציאות כפי שהיא עלינו להכיר בכך ש:

  • אנחנו לא מסוגלים לעשות הכל, אנחנו מוגבלים.
  • לא יכול להיות לנו הכל, בין אם זה חומרי, רגשי או חברתי. לא תמיד יכולה להיות לי דירה נחמדה ורכב, ואני לא יכול תמיד לגרום למישהו אחר לאהוב אותי. 
  • איננו יכולים לשלוט בכל – והיכולת המוגבלת ביותר שלנו היא השליטה בשטף הזמן ובשינוי הבלתי נמנע של הדברים. אנחנו נזדקן ובבוא הזמן נאלץ לוותר על כל הרכוש שלנו, על מערכות היחסים שלנו, ויום אחד נמות.

ואריאגיה היא לדעת את כל זה, אבל להיות בשלווה עם זה, להכיר במגבלות, בקוצר היד, בארעיות של הדברים, ולקבל את זה באופן שלם, לוותר בשמחה. הויתור העליון הוא להפסיק את ההזדהות עם הדברים החולפים הללו, ולהתחבר לתודעה הטהורה שבתוכנו, המקום שבו אין חשיבות לכל הדברים החולפים.
[1] טאפה סואדהיאיה אישוורה פארינדהאנה קרייה יוגה.
להט ההתלהבות, למידה עצמית של כתבי הקודש, והתמסרות לאלוהות. כל אלו הן עשייה יוגית.
[1] בזמנים משתנים, הצופה מזדהה עם התודעה המשתנה ללא הרף/ העולה והיורדת (fluctuating). (תרגום מתוך הספר ״אור על היוגה סוטרות של פטנג'לי״ של ב.ק.ס איינגאר).
[2]  תרגול והינתקות להיקשרות הקיומית הם אמצעים לדומם את תנודות התודעה.
[3]  תרגול הוא המאמץ היציב לדומם את התנודות האלו.
[4]  סא טו דירגהא קאלה נאיראנטאריאה סאטקארה אושטיה דרידהא בהומי – תרגול ארוך, ללא הפרעה, וערני הוא הבסיס היציב והחזק לריסון התנודות.

 

כתיבה: איל שפרוני

תרגום מאנגלית: ליאת רייכמן

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *