מאמץ נטול מאמץ

בסוטרה II.47 מתוך היוגה סוטרה של פטנג'לי נכתב:

prayatna shaithilya ananta samapattibhyam

יוגהצ'אריה ב.ק.ס איינגאר, בספרו 'אור על היוגה סוטרות של פטנג'לי', מתרגם משפט זה באופן הבא: "שלמות באסאנה מושגת כאשר המאמץ לבצע אותה הופך לנטול מאמץ, והאין סופיות החבויה בה מושגת. שלמות באסאנה מושגת רק כאשר המאמץ נפסק, ומתבסס איזון אין סופי המאפשר לרכב המוגבל – הגוף – להתמזג עם הרואה."

אמירה זו הינה מאלפת מאחר ואין ספק כי אנו חווים מאמץ רב בתרגול האסאנות, בייחוד כאשר אנו מנסים להרחיב את גבולותינו האישיים, לצאת מאזור הנוחות שלנו ולאתגר את עצמנו באסאנות חדשות. אם כך,  מה הכוונה? וכיצד אפשר להבין את האמירה: "המאמץ בתרגול הופך לנטול מאמץ?"

בספורט או בהתעמלות ישנו דגש על מאמץ; אנשים העוסקים בספורט לעולם לא שואפים להעדר מאמץ- וזה, לדעתי, מה שמייחד את היוגה והופך אותה לכל כך מיוחדת- אסאנות הן לא רק פיזיות; יוגה אינה רק עוד צורה של אימון גופני, מטרותיה רחבות הרבה מעבר לטיפוח הגוף.

אין זה אומר בהכרח כי עלינו להתחמק ממאמץ בתרגול אסאנות, פטנג'לי לא מדבר רק על  saithilya (רוגע או העדר מאמץ)- הוא אומר: prayatna shaithilya מאמץ והעדר מאמץ. אמירה זו מעניינת מאד: כיצד מאמץ והעדר מאמץ יכולים להתקיים בד בבד? כיצד מאמץ הופך לנטול מאמץ? כיצד אנו יכולים לאזן בין מאמץ והרפיה בתרגול שלנו?

בהרצאה שניתנה ב-2007 הסביר ב.ק.ס איינגאר  בצורה מעוררת השראה  מה היא Sthira Sukham Asanam (ראה  Astadala Yoga Mala, 8, עמ' 152) הוא דן בעיקר בסוטרה II.46 אך הוא גם מתייחס ל- II.47 כאשר הוא אומר:

" Prayanta כוונתה מאמץ ו- saithilya משמעה הרפייה. באופן בו אני רואה את הדברים הכוונה למאמץ ללא מאמץ. כאשר המאמץ הרב מתפוגג ונעלם, חווים במקומו מאמץ נטול מאמץ […]    Asthira and asukha  (חוסר יציבות וחוסר נוחות) נעלמות רק כאשר מאמץ-יתר הופך למאמץ נטול מאמץ […] Prayanta shaithilya חייב להסתיים ב- ananta sampapatti. Ananta זו הנשמה, Sampaatti זו הטרנספורמציה אותה עוברת ה- chitta (תודעה) אל צורתה המקורית. הסוטרה הזו היא הוכחה מספקת לכך שהאסאנות אינן מוגבלות לרמה הפיזית בלבד, ושאין להתבונן בהן באופן פיזי בלבד".

Asthira משמע חוסר יציבות ואילו ו asukha- משמע חוסר נוחות (הקידומת 'a' בסנסקריט מציינת שלילה). לקראת סוף ההרצאה איינגאר מסביר מהו האליינמנט הנכון של התנוחות ההפוכות, ומסכם כך: "כאשר אסאנה מגיעה לשלמות, ישנה יציבות בגוף, ב- mind, באינטליגנציה ובמודעות, זהו רגע מבשר טובות. זו החוויה האמיתית של: prayatna shaithilya ananta samapattibhyam".

בספרו " "Core of the Yoga Sutrasאיינגאר כותב:" כאשר אסאנות מתורגלות עם מאמץ במשך שנים אז ה- sadhaka (המתרגל) מגיע לבסוף לנקודה בה הגוף, ה- mind, האינטליגנציה והתודעה מצויים במצב לא-דואלי; במצב זה המאמץ נחווה כחוסר-מאמץ" (p.149)

בספרו   The Hero’s Contemplation(התבוננות הגיבור) כותב כריסטיאן פיז'אנו:

"אם כך, כל מאמץ מכיל בתוכו את המקור לו ונעלם לתוך חוסר מאמץ. אם נתבונן במתח באופן פסיבי, אנחנו לא המתח אלא המרווח מתוכו הוא מופיע, מופץ ונעלם[…], בסופו של דבר, כל מאמץ פסיכולוגי חייב לדעוך ולהיות מוחלף על ידי אינטואיציה של האין-סוף". (עמ' 201).

בתרגול אסאנה ישנן מספר פעולות שחייבות להתקיים; שרירים עובדים כאשר אנו שוהים באסאנה – אבל, ככל שהתרגול שלנו בוגר יותר ומיומן יותר, אנו לומדים כיצד לאזן את המאמץ בעזרת הרפייה. במקום לעשות שימוש-יתר בשרירים אנחנו עובדים על רמת העור. זה משנה את הפרספקטיבה שלנו – השרירים עדיין עובדים אך בצורה מעודנת הרבה יותר. התנוחה מוחזקת על ידי העצמות – המבנה השלדי מאפשר יציבות וריכוז בתנועות העור דבר המפחית מתח שעלול להתעורר בתנוחה. כאשר אנו מגיעים לאליינמנט הנכון, לא נותר עוד מאמץ לא נחוץ. בדומה לבניית בניין, בו כל לבנה מונחת בדיוק על הלבנה האחרת; בצורה זו מבנים נוספים אינם נחוצים כדי לייצב את המבנה הוא יכול לעמוד בכוחות עצמו. בתרגול אנו חייבים להשקיע תחילה מאמץ לא מועט כדי להתמודד עם חוסר השלמות במבנה ובאליינמנט שלנו, אך ככל שאנו מתקדמים ומתגברים על היבטים מסוימים של הקשיים המבניים, נוכל למצוא את האליינמנט הנכון מה שמוביל לתחושה של יציבות שהיא חסרת מאמץ. תחושת יציבות זו משחררת את האנרגיה שלנו, או את כוח החיים, כך שיוכל לחדור פנימה במקום שיופץ החוצה, בשלב הזה איננו חווים עוד את הפעולות שלנו כמאומצות. במקום אנו חווים שביעות רצון וסיפוק שבחקירת העומק של גופנו ותודעתנו. אנו רוצים לשהות בתנוחה כי אנו חווים שלמות והתמסרות, אין צורך עוד בכוח-רצון כדי להוסיף ולשהות בתנוחה; אדרבה, אם מישהו (מורה לדוגמא) מנחה אותנו לצאת מן התנוחה אנו מרגישים החמצה, כי אנו חשים ששהייה נוספת תיתן לנו רווח גדול יותר, זו הכוונה באמירה 'המאמץ הפסיכולוגי דועך לחלוטין'.

מאמץ נטול מאמץ הנו עקרון המיושם לא רק בתרגול, אלא בחיים באופן כללי. ישנו מאמץ מסוים בחיים על כך אין עוררין, אך אם המאמץ הזה נעשה מתוך מאבק, אז זה מוטעה ועלינו להתבונן כדי למצוא במה אנחנו נאבקים, מאמץ לא בהכרח אומר מאבק. אנו חייבים להשקיע מאמץ מסוים כדי לשמור על המשכיות החיים, אך אם אנו חווים בעקביות קושי בחיי היומיום שלנו, משמע שאנחנו משקיעים יותר מדי אנרגיה בצורה לא יעילה. אם אנו מתעייפים בקלות וצריכים להדק לסתות ולחשוק שיניים כדי לשרוד, אז ככל הנראה טרם למדנו את העקרון של מאמץ נטול מאמץ.

על ידי חזרה לתרגול האסאנות היומיומיות שלנו, והתבוננות במאמץ ללא מאמץ בתרגול שלנו, אנחנו יכולים בהדרגה ללמוד לחיות עם יותר נוחות ועם זרימה יציבה של מאמץ נטול מאמץ!

איינגאר ממשיך את הפירוש שלו לסוטרה המדוברת בעזרת המילים מעוררות ההשראה הבאות:     "ההמתרגל (sadhaka) יכול להיחשב מבוסס באסאנות כאשר הוא אינו מתאמץ שלא לצורך. בעזרת יציבות זו הוא מבין את  הפיזיולוגיה של כל אסאנה וחודר לתוכה, כדי להגיע לחלקים הזעירים ביותר של הגוף. אז המתרגל לומד את אומנות ההרפייה, תוך שמירה על המוצקות וההרחבה של הגוף והתודעה. באופן הזה הוא מפתח תודעה רגישה. בעזרת הרגישות הוא מאמן את כושר החשיבה שלו לקרוא, ללמוד ולחדור אל האין סוף. הוא שרוי במצב האחדות האין סופי שהוא בלתי ניתן לחלוקה ואוניברסלי."

Light on the Yoga Sutras of Ptanjali

מאמר מאת:  איל שפרוני

תרגום מאנגלית: ליאת רייכמן

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *