כיצד יוגים יכולים ויכולות להתנגד לעוולות באופן לא-אלים?

שלום,
אנחנו נמצאים בתקופה קשה וקריטית למדינה שלנו. ללא קשר לדעה פוליטית, ימין או שמאל, הממשלה הנוכחית מקדמת צעדים שיפגעו בדמוקרטיה ובחופש הפרט, וישנו (לרעה) את צביון המדינה ללא הכר.
רבים מאתנו חווים בימים אלו רגשות קשים, של כעס, תסכול, אין-אונים ופחד. רציתי להגיד כמה מילים על ההתמודדות בתקופה זו, עם הרגשות הקשים האלו, בפרספקטיבה יוגית.
יוגה היא לא רק תרגול אסנות, אלא אורח חיים וגישה לחיים ולאנשים אחרים.

כאשר מניחים לכעס להתפרץ ולא מטפלים בו, הוא הופך לזעם, מה שמעוור את התודעה ומכאן קצרה הדרך לשנאה, תוקפנות ואלימות.
העקרון הראשון של היוגה הוא אהימסה – אי פגיעה, אי אלימות. אלימות מוליכה לעוד שנאה ופחד ויוצרת מעגל הולך ומתגבר של אלימות.
הבודהה אמר "שנאה מעולם לא סילקה שנאה, רק אהבה יכולה לסלק שנאה". האם אנחנו שונאים אנשים אחרים רק בגלל שיש להם דעה אחרת? האם האיום שאנו חווים גורם לנו לערפול חושים ותודעה?

כאשר אנחנו נסחפים לכעס או אפילו חווים מחשבות של אלימות, חשוב להתבונן ולבדוק כיצד הכעס מתבטא בגוף. לראות את הכעס ככעס (כלומר לא "אני כועס" אלא "יש כעס"). כעס הוא רגש טבעי. כולנו חווים כעס, אבל האם כדאי לפעול מתוך כעס?
עצם הפניית המבט לתחושות הגוף, יוצרת ריחוק מהרגש הקשה ואז אפשר להתחיל לראות את הדברים קצת אחרת, ללא סערת רגשות, בצורה יותר שקולה ופחות מתלהמת.

אפשר להיזכר בסוטרה 33 בפרק 1 של פטנג'לי שמדברת על ארבעת איכויות הלב "מייטרי, קרונה, מודיטה, אופקשה"
מייטרי היא התכוונות אוהבת, רצון שלכל היצורים החיים יהיה טוב. הבודהה אמר עלינו להתייחס לכל היצורים החיים כמו שאם מתייחסת לבנה היחיד! נכון, זה נשמע דמיוני ולא מציאותי, זה מצפן שמראה את הכיוון. איננו צריכים להניח לטוטליות של הצווי הזה לייאש אותנו ולמנוע מאתנו לטפח את האיכות היפה הזו; להמשיך לשאוף לטוב.
אפשר להתאמן בהפניית עיניים טובות, לאנשים היקרים לנו ואז בהדרגה להרחיב את הרגש הזה לעוד ועוד אנשים. לאחל טוב לעוד ועוד אנשים.
כאשר מטפחים גישה כזו ונתקלים בסבל, מתעוררת קרונה – חמלה; כאשר פוגשים בהצלחה מתעוררת מודיטה, פרגון, שמחה במזלם הטוב ובהצלחתם של האחרים.

אבל הרלבנטית ביותר לענייננו היא האיכות הרביעית: אופקשה, שוויון נפש לנוכח הרוע. אופקשה פירושהא שגם כאשר אנו נתקלים בעוול, בהתנהגות תוקפנית ופוגענית, אל לנו לפעול מתוך כעס ואל לנו לשנוא.
אין זה אומר שעלינו לקבל את העוול, להיפך, עלינו להתנגד בכל כוחנו, בתקיפות ובנחישות לכל עוול ולכל פגיעה. עלינו לעשות ככל יכולתנו להפסיק אלימות. שוויון נפש איננו אדישות.
אם האם אנחנו יכולים לעשות את זה מבלי לשנוא, מבלי להיות אלימים בעצמנו? זו השאלה הגדולה וזה התרגול החשוב שהוא חלק מהיוגה. האם אנחנו יכולים להתנגד למעשה העוול מבלי לשלול את האדם עושה העוול?

שלום לא מושג ע"י אלימות. הנזיר הבודהיסטי, טיך נאת האן אמר: "אין דרך לשלום, השלום הוא הדרך".
רק אם נלמד לפעול באופן שקול, מבלי להגיב אוטומטית למה שהכעס אומר לנו ומבלי לתת לשנאה ולפחד לנהל אותנו, נוכל להפחית את מעגל האלימות והפגיעה.

זה לא קל, ודורש תרגול רב. כל אתגר בחיים, הוא הזדמנות לתרגול והתקופה הזו מספקת לכולנו אתגרים רבים.
מי ייתן ונדע להתמודד איתם בדרך היוגית!
בברכה, איל

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *