התנועה הגופנית תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. מצאתי בה שקט ואיזון. עם הזמן האופי של התנועה הפך למופנם ואישי יותר. העדפתי ריצות ארוכות לבד בשדות ויערות, מסעות רגליים בטבע בארץ ובעולם. מצב מדיטטיבי זה, שבו התנועה מתמזגת עם תחושת האחדות עם הטבע, היווה נקודת מוצא לתחילתה של דרך לחקירה עצמית משמעותית. כמה שנים מאוחר יותר נחשפתי לתרגול יוגה, וגיליתי שלכל החוויות והתחושות שהיו עד כה, יש שמות ומושגים, והם מתוארים בפילוסופיה של היוגה. במיוחד התרגשתי לגלות שפילוסופיה זו מתייחסת לגוף האדם כאל כלי לחקירה עצמית, והדרך שהיא מתארת – היא פנימה, אל הנשמה. כך הדרך האישית שהתחילה דרך הרגליים אי שם בשדות והרים המשיכה להעמיק באמצעות תרגול אסאנות על מזרון היוגה. מאז אני ממשיכה לתרגל על בסיס יומיומי.

מאוד התחברתי לתרגול יוגה בשיטת איינגאר, וזה מכיוון שהיא מתבססת על ריכוז ודיוק, וההתמסרות לחקירה בתרגול יוצרת מצב של התפתחות אישית מתמדת. ככל שאני מעמיקה בתרגול בשיטה זו, אני מגלה שלה מענה למצבים פיזיים ומנטלים רבים. העבודה באסאנות מלמדת להפוך את השרירים הן לגמישים והן לחזקים, בו-זמנית ליצור קומפקטיות והתרחבות בגוף, מלמדת קואורדינציה במרחב במישורים שונים ולא רגילים, והיא גם מלמדת שעבודת האיברים הפנימיים תלויה במיקום הגוף בחלל. כל זה משפיע הן על הבריאות והן על התודעה. הרי הכל קשור. כתוצאה מעבודה זו הבריאות מתאזנת ומתרחשים שינויים אישיותיים מבניים, התודעה משתנה, מתרחש תיקון עמוק.

הוראת היוגה עבורי זאת הזדמנות להעביר ידע שאליו אני נחשפת וצוברת באופן קבוע ממורי ובתרגול העצמי, ודרך העבודה עם הגוף לכוון את האדם בכללותו אל ההיכרות עם עצמו. אני מאמינה, שכאשר אדם מפתח יכולת התבוננות פנימית באמצעות עבודה עם הגוף, חוקר ולומד את עצמו, מכיר את מצבי תודעתו – הוא יוצר חיבור מיטבי עם עצמו ועם סביבתו.