על תרגול סנטושה – שביעות רצון והכרה בטוב

סנטושה, שביעות רצון היא אחת האיכויות היוגיות שיש לפתח ולטפח. סנטושה היא המרכיב השני של הניאמה – כללי משמעת התרגול האישי שפטנג'לי מציע בסוטרות היוגה. כדי לטפח שביעות רצון ושמחה, אנו מתרגלים הכרה בטוב שיש לנו, במקום להתרכז במה שחסר או במה שהשתבש.

מדוע חשוב לתרגל סנטושה?

חשוב לתרגל שביעות רצון ושמחה, משום שהתודעה שלנו נוטה לעיתים קרובות לעבר השלילי. מספיק שהתעוררנו בבוקר 'על צד שמאל' כדי שהעולם כולו ייראה בצבעים קודרים. וגם אם התעוררנו במצב רוח טוב, הרי שדברים קטנים שמשתבשים, או שחסרים, יכולים לצבוע את כל החוויה שלנו. מספיק שהרכב שלנו לא מניע בבוקר, או שמניע, אבל אנחנו נתקעים בפקק, כדי שנילחץ ונתבאס. מספיק שמישהו אמר לנו משהו לא נחמד כדי להעכיר את מצב רוחנו; מספיק שנרצה משהו שיש למישהו אחר ואין לנו אפשרות לקבל אותו, כדי לגרום לנו לדכדוך ועצבות.

התודעה שלנו נוטה להשתוקק, לרצות עוד ולא להסתפק במה שיש לנו. כל-כך מהר אנחנו שוכחים את הטוב שיש לנו בחיים, את כל הדברים הפשוטים והבסיסיים שהם תנאים מספיקים כדי להיות מאושרים. אנחנו נוטים להתרגל ולקבל כמובן מאליו את כל מה שפועל כהלכה, את כל מה שהצליח. כאשר אנחנו בריאים, זה מובן מאליו, אבל מספיק שמשהו קטן ישתבש בתפקוד גופנו, כדי להבין עד כמה התפקוד התקין של כל מערכות הגוף המורכבות אינו מובן מאליו וכמה מאושרים אנחנו כאשר הבריאות שלנו היא טובה, גם אם לא בהכרח מושלמת.

בלימוד הבודהיסטי יש חמש התבוננויות או רפלקציות של הכרה בטוב והכרת תודה, ואלו הן:

  1. הבריאות
  2. הרווחה והשפע שזכינו בה
  3. האהבה שקיבלנו
  4. החופש שיש לנו
  5. הדרך, התרגול שלנו וקבוצת המתרגלים (הסנגהה)

הבריאות. המימרה הכמעט נדושה: "העיקר הבריאות" היא כל-כך נכונה. עד כמה הבריאות היא תנאי לשמחה! אנחנו יכולים לברך על הבריאות שלנו ולשמוח בה, גם כאשר יש לנו בעיות בריאות אחדות. עדיין, הלב שלנו דופק, הריאות מתפקדות, אנחנו יכולים לנשום. מערכת העיכול עובדת, גם שאר מערכות הגוף פועלות בסדר יחסית. עצם העובדה שהתעוררנו בבוקר היא סיבה לשמוח – יש לנו יום נוסף לחיות! יום נוסף ללמוד, לתרגל, להתנסות, לאהוב!

הרפלקציה השנייה – הרווחה; היא להודות על כל השפע שיש לנו. וגם אם אנחנו חווים קשיים כלכליים ומתקשים 'לגמור את החודש', עדיין, יש לנו כל-כך הרבה!

יש לנו קורת גג, מיטה לישון בה, מקרר מלא כל-טוב, מים זורמים וחשמל. אפילו מים חמים במקלחת (מה שבעבר היה מותרות שהיו זמינים רק אולי לאלפיון העליון של האוכלוסייה). אנחנו יכולים לווסת את הטמפרטורה בסביבת המחייה שלנו, יש לנו אמצעים טכנולוגיים שמאפשרים לנו כל-כך הרבה. אנחנו יכולים ללמוד כל נושא, לפגוש באופן וירטואלי כל-כך הרבה מורים בתחומים שונים. כל השפע הזה זמין לנו וראוי להוקיר על כך תודה.

הרפלקציה השלישית – האהבה שקיבלנו. העובדה שגדלנו להיות בני אדם שיכלים לנהל את חייהם בצורה סבירה מעידה על כך שכילדים קיבלנו המון אהבה. הייתה לנו סביבה תומכת, הורים אוהבים ודואגים. זכינו להתחנך, ללמוד בסביבה תומכת. וגם היום, אנחנו מקבלים אהבה מבני המשפחה, החברים והקהיליה שסביבנו. איזה מזל שזכינו לקבל כל-כך הרבה אהבה ויש לנו גם יכולת לאהוב!

הרפלקציה הרביעית – חופש. גם אם נדמה לנו, בייחוד בתקופת קורונה זו, שמצרים את צעדנו ומגבילים את החופש שלנו, עדיין אנחנו זוכים במידה רבה של חופש. מותר לנו לחשוב ולומר מה שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים ללמוד כל נושא, יש לנו חופש תנועה, חופש דיבור, חופש להביע דעות ולמחות. זה לא מובן מאליו. לרוב אוכלוסיית העולם אין את הפריבילגיה הזו. בחלקים נכבדים של מדינות העולם שולט משטר דיקטטורי שמפקח על האזרחים ומצר את החופש שלהם באופנים רבים. אנחנו, למרות כל הבעיות, עדיין נהנים מחופש יחסי רב.

הרפלקציה החמישית – הדרך שאנחנו צועדים בה. לנו מתרגלי היוגה, יש תרגול שעוזר לנו לחיות טוב יותר ולהיות בני אדם טובים יותר. גם זו זכות גדולה! העובדה שמסורת היוגה השתמרה במשך אלפי שנים, שמורים רבים תרגלו ושימרו אותה והעבירו אותה מדור לדור. העובדה שהמסורת הזאת נפוצה בעולם והגיעה ממש עד אלינו. העובדה שיש שפע של מורים טובים שמהם ניתן ללמוד ולקבל השראה לתרגול, העובדה שיש מספיק אנשים שמתעניינים ביוגה ורוצים לתרגל וללמוד – בלעדיהם לא היו יכולים להיות מורים ולא היה יכול להתקיים לימוד. כל זה לא מובן מאליו, זו זכות לחיות בעולם שבו הלימוד הזה זמין לנו וצריך להודות על כך שיש לנו את זה ושיש לנו את הרצון, המסירות, החריצות והיכולת לתרגל ולהתפתח. לעשות את חיינו וחייהם של הסובבים אותנו לטובים יותר.

לאחרונה, בישיבת הבוקר שלי, אני מהרהר באופן שיטתי בחמשת הרפלקציות האלו. מקדיש כמה רגעים לכל אחת מהן. התרגול הזה, כמו כל תרגול של מיינדפולנס, נחוץ כדי להיזכר (המלה מיינדפולנס באנגלית היא תרגום של המילה סמריטי בסנסקריט שפירושה זיכרון, או היזכרות). כדי שהלך הרוח הזה יהיה יותר ויותר נוכח וזמין לנו במהלך היום-יום שלנו. כאשר מתרגלים הכרה בטוב באופן יום-יומי, מרגילים את התודעה להודות על כל מה שיש, להכיר בכך שזכינו ובורכנו בכל-כך הרבה. אם נתמיד בכך יהיה יש סיכוי גדול יותר שכאשר דברים ישתבשו או כאשר תצוצנה בעיות, ניזכר להרהר בכל הטוב שיש לנו. במקום להתרכז בבעיה או בחוסר או בשיבוש, נוכל לעצור לרגע ולהיזכר בטוב שזכינו בו.

גם במהלך תרגול האסנות, כאשר ניתקל בקושי, או במגבלה, כאשר נחווה נוקשות והתנגדות, נוכל להיזכר ולהעריך את כל מה שאנחנו כן מסוגלים לבצע, ולשמוח בזה. זה לא מובן מאליו שאנחנו יכולים לתרגל, ולמרות הקשיים והמגבלות, אנחנו מסוגלים עדיין לכל-כך הרבה! ראוי להודות על כך.

ונסיים בדברי גדולים וחכמים.

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

(לאה גולדברג, כמובן)

מתוך הספר: Under the Banyan Tree של הנזיר הבודהיסטי טיך-נאט-האן:

ואיך אפשר שלא לצטט את הדאלי לאמה בהקשר זה:

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *