אוהד נחתומי – פרופסור לפילוסופיה

אוהד נחתומי, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת פורדהם (ניו-יורק), מזכרון יעקב

איך התחלתי לתרגל יוגה?

עוד כנער מצאתי עניין בספר על האתה-יוגה ותירגלתי ולמדתי קצת לבדי. החוויה הטובה נשארה אבל לא נגעתי בכך שנים רבות. פגשתי את איל בתל-חי לפני כ 10- שנים והשיחה עימו סקרנה אותי והתחלתי לתרגל ב-2003, בממוצע פעם בשבוע.

מה היוגה תורמת לחיי?

קשה להגיד אבל כאשר איני מתרגל יוגה אני חש חוסר משמעותי מאד. היום אני מרגיש שהיוגה היא סוג של פרויקט להמשך חיי שמאד עוזר לריכוז, לשקט, ומאד מאזן את החיים. פעמים רבות אני חש שהתירגול גורם לראות את הדברים בפרופורציה נכונה ומביא אותי לתשומת לב לדברים חשובים שנשכחים בקלות. אולי כדאי להוסיף שעד כמה שאני אוהב יוגה זה לא מספיק לי או מספק את כל הצרכים – אני אוהב גם לשחות, לרוץ, ולרכב על אופניים. יוגה היא רק חלק מחיי. אבל אני חושב שהתרומה שלה הולכת וגוברת.

כמה תובנות וחוויות מתרגול היוגה

לאט-לאט עם השנים התחלתי לתרגל קצת כל בוקר בעצמי. לא בדיוק לתרגל אבל לשבת בשקט לפעמים קצת נשימות, כמה מתיחות, לפעמים תרגול קצת יותר אינטנסיבי. כמעט תמיד עמידת ראש או ידיים. איני יודע בדיוק איך זה משפיע אבל זה הפך לחלק חשוב ביום שלי ונראה לי משמעותי להמשכו. בימים ללא קצת תירגול בבוקר משהו מאד חסר.

מה שאני מאד אוהב ביוגה זה היותה פרקטיקה מוגדרת ומדויקת: יש תרגילים ויש מתודת עבודה ברורה. זו באמת סוג של עבודה על עצמך בהרבה מישורים. אני אוהב שהעבודה הזו היא משהו מאד קונקרטי – תנוחת הכלב, עמידת ידיים, וכו'. אני מאמין ומרגיש שהעבודה על הגוף או עם הגוף היא עבודה שכרוכה באינטליגנציה, ריכוז, שחרור ממתחים, כמו גם הרגלים ופחדים שבאים לביטוי מאד ברור ומוחשי. למשל, לי יש מעין חרדה וקושי גדול בכפיפת הגב לאחור. לאט-לאט ועם תמיכה (בולסטרים, קוביות), ההתמודדות עם זה נהיית אפשרית ומעט קלה יותר. זה סוג של התקדמות והתמודדות שנראית לי מאד מעניינת ומבורכת – גם אם ההישגים לפעמים מעטים ואיטיים מאד.

עם זאת אני יודע מניסיון די מר שתרגול יוגה יכול להזיק. התחושה שלי היא שאין מספיק אזהרה ותשומת לב לבעייתיות הזו בשעורים במרכז. לפעמים עצם התירגול המאתגר דוחף ללכת רחוק מידי – מה שיכול גם לפגוע ולהזיק. רק תלמיד מנוסה ידע להישמר ולכן על המורים ללחוש יותר אחריות על כך.

חוותדעת על המרכז והמורים

המורים נהדרים ורמת הרצינות והמוכנות לשעורים תמיד מרשימה אותי לטובה. טוב לבוא מידי פעם לשיעורים של מורים שונים כדי לשנות ולגוון. לפעמים יש בשעורים קצת נוקשות ואני חושב שקשה להתחיל ללמוד כי ההתחלה קשה ואינטנסיבית מידי. הייתי ממליץ על התחלה יותר ידידותית.

לטעמי שעור מתקדמים של שעתיים קצת ארוך מידי. מעדיף שעה וארבעים וחמש דקות. אני אישית מעדיף שעורים יותר זורמים עם פחות הסברים שקוטעים את הרצף. עבורי, הסבר או הנחיה אפקטיביים כמעט תמיד במהלך התרגול עצמו.

משהו נוסף בנושא?

יש משהו קצת מוזר במרכז שאולי כדאי לחשוב עליו. יש אנשים שאני מכיר בפנים כבר לא מעט שנים ואיני יודע אפילו איך קוראים להם, שלא לדבר על כך שלא החלפתי עימם מילה. חסרה קצת אינטראקציה אנושית. אולי כדאי לחשוב על שעורים ראשונים שבהם המשתתפים מציגים את עצמם בכמה מילים. לחילופין, מפגשים נוספים יכולים כמובן לתרום. ובהקשר זה, אני מאד אהבתי את התירגול בים בקיץ והייתי שמח שיחזור. גם מסיבות סוף השנה היו נחמדות מאד. מציע להמשיך בכך.