אילנה בן-מאיר

אילנה רזי בן מאיר, פסיכודרמטיסטית ומטפלת משפחתית וזוגית מזכרון-יעקב

ליוגה הגעתי בסוף שנת 1977, כחודש או חודשים אחרי לידת בתי הבכורה, שהצטרפה אלי לא מעט פעמיים בסל קל. גרנו אז ברמת השרון, ובדיוק פתחו אז את הקאונטרי של רמת-השרון. תרגלתי יוגה פעמיים בשבוע ונדמה לי שאז תרגלו בארץ סוג אחד של יוגה, כנראה שיווננדה. ולנו הייתה מורה בכירה. לתנוחות קראו אז בעברית. ותנוחות רבות היו לי אז קלות ביותר.

לאורך השנים תרגלתי יוגה למעט הפסקות קצרות, בכל המקומות אליהם נדדנו, כולל שנתיים בפריז, יוגה בצרפתית, במזון פור טוס, שהוא הווריאציה הצרפתית למתנ"ס. גם שם היו קצת אביזרים, בעיקר חגורות. השנים היו 1983-85, והיוגה עזרה לי להשתקם אחרי הלידה.

לשיטת איינגאר הגעתי סביב שנת 2000, דרך הריבוע הירוק בבנימינה, כאשר גבי המטפל הסיני, שניסה לחלץ אותי מכאבי שרירים ברגליים מהם סבלתי מאז ההיריון השני, ועד היום, ושאר מצוקות גוף שפרצו, המליץ לי לחזור ליוגה, אותה זנחתי לתקופה קצרה לטובת אהבתי השנייה, הריקוד.

התאהבתי באיינגאר, בעיקר בתליות ההפוכות, תחילה עם בקי, אשתו של גבי, ואחר כך עם קתי ממצר, שחילצה אותי ב-2006 מעוד נפילה בריאותית רצינית ביותר לעייפות כרונית ופיברומיאלגיה.

באותה תקופה באתי לשיעורים ממש להבריא, לתנוחות ההפוכות על הבולסטר. רוב הזמן הייתי "בסופטות" (תנוחות הישענות עם בולסטר) עם נשימות, לאט-לאט חזרתי לתליות ולכל השאר. המון סבלנות וכוח רצון.

אז כבר הצטיידתי במזרון, בבולסטר ובהמשך גם בקוביות ובחגורה, והתחלתי לתרגל קבוע גם בבית. היוגה עזרה ועוזרת לי מאד לתפקוד היום יומי, להרגיש בריאה, ושמחה, מחזקת ומגמישה את הגוף ואת הנפש.

בקיץ האחרון נסעתי לחודש להודו ותרגלתי שם יוגה, אצל ראג'יב באולד רגפור, ולקינוח עוד כמה ימים אצל אושה ברישיקש. למדתי להבין ולהשתמש בפראנאיאמה ולשלב אותה כחלק בלתי נפרד מהתרגול.

חזרתי בשמחה לקבוצתי, קבוצת השש וחצי בבוקר ימי ד' עם מיכאל. זה סוג של התמכרות שאני לא מפסידה, בקיץ זה כף גדול, ובחורף, על אף הקושי לקום בחושך, הכל מתוכנן כדי לא להפסיד את השיעור, וגם לא את הרכיבה באופניים אליו, בשעה המוקדמת כשהכבישים עדיין ריקים בכף. השיעור בנוי ומושקע הכי טוב שאפשר, ואני יוצאת ממנו כמו חדשה, עם אנרגיות טובות לכל השבוע.

והתרגול היומיומי בבית מתחזק ושומר על אותן אנרגיות. ועוד אוסיף, שאני נהנית לא פחות מאוירת הפתיחות והרצינות של הסטודיו על צוות מוריו, מהאתר שלך איל, ומהסדנאות המרוכזות שמדי פעם צצות.

ההרגשה היא ממש של בית, עוד בית וזה כף גדול.

תודה מכל הלב!

אילנה