איל שפרוני

איל שפרוני, מורה ליוגה

בדף המורים מופיעה הביוגרפיה היוגית שלי, אבל פה, במדור אישי זה, רציתי לספר על דרכי ביוגה באופן אישי יותר. העניין שלי ביוגה התחיל עוד בהיותי ילד – מאז שאני זוכר את עצמי הוקסמתי מהסיפורים על היוגים המסתוריים שבארץ הרחוקה הודו. אומרים שזה איזה חיבור מגלגול קודם, מי יודע?

לאחר השירות הצבאי, והמסע המתבקש שבעקבותיו (אבל לא, לא נסעתי להודו, אלא לסקנדינביה ולאפריקה), הגעתי לירושלים כסטודנט צעיר, בן 24 ומיד חיפשתי חוג ליוגה. השנה הייתה 1978 ולא היה היצע גדול של יוגה בארץ. על שיטת איינגאר לא שמעתי (הייתה אז בארץ כולה רק מורה אחת לשיטה); התחלתי ללמוד אצל המורים הפופולריים אדי וחנה בכור. זו הייתה כניסה מעולה לעולם היוגה ותוך זמן קצר התמסרתי לתרגול האישי בבית.

מעולם לא הייתה לי בעיה עם התרגול, הוא בא לי מאוד בטבעיות. מטבעי אני משכים קום ואת השעות של הזריחה אני מכיר טוב (גם בחורף…). לכן באופן טבעי היה לי קל להקצות זמן לתרגול. וכך בהדרגה פיתחתי שגרה של תרגול יומי שהלכה והעמיקה עם השנים. יש שיגידו שאני מכור (אבל לזה יש לי תשובה…), בכל מקרה, התרגול מאפשר לי להתחיל את היום באופן מאוזן, רגוע וצלול הרבה יותר ועל זה אני לא מוותר!

מעולם לא הפסקתי לתרגל. התרגול תמך והחזיק אותי גם בתקופות משבר. משבר כזה קרה עם הפרדה מאישתי הראשונה ועזיבת הבית שבנינו בבת-שלמה. עשיתי אז דוקטורט במדעי המחשב בטכניון ולכן עברתי לחיפה. הקושי להמשיך את הדוקטורט (משימה תובענית בפני עצמה) בתקופה זו היה עצום. אבל נאחזתי בתרגול בכוח והצלחתי להשלים את התואר.

הוראת היוגה היא עבורי סיפור אחר; לקח לי שנים לשכנע את עצמי שאני מורה ליוגה ושיש לי מה לתת לאחרים בתחום זה. באוניברסיטה העברית למדתי מתמטיקה ומדעי המחשב וסברתי שאלו יהיו המקצועות שבהם אעסוק בשארית חיי. אבל כאשר היוגה נכנסה לחיי, דברים התחילו להשתנות. נוכחתי שאני זקוק ליותר ויותר זמן ליוגה. כמו-כן נוכחתי שהיוגה תאבד עבורי מעוצמתה, אם היא תישאר בגדר עיסוק אישי ופרטי בלבד. הרגשתי שחלק מהדרך היוגית היא לחלוק את האהבה שלי לנושא עם אחרים. אחרי שסיימתי תואר שני בירושלים, עברתי לצפון והתחלתי לעבוד כמהנדס תכנה בחברת "אינטל". מבחינה חומרית, זו הייתה עבודה מתגמלת (אין ספק שאילו הייתי נשאר בתחום זה, הייתי גר היום בבית גדול יותר ונוסע במכונית חדשה יותר…), אבל מבחינה רוחנית עיסוק זה השאיר אצלי חלל גדול. אחרי לבטים רבים (לא קל להשתחרר משלשלאות הזהב…), החלטתי לעבור למסלול אקדמי יותר שיאפשר לי להקדיש יותר זמן ליוגה ולהוראתה. עבדתי שנים רבות בכתיבה במט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) בכתיבה של ספרי לימוד במדעי המחשב. במהלך שנים אלו גם סיימתי את התואר השלישי במדעי המחשב (בטכניון). לאחר מכן עברתי ללמד בחוג למדעי המחשב במכללת תל-חי. אולם במקביל, המשכתי כל הזמן לתרגל וללמד יוגה ולהקמתי (ב-1995) את המרכז בזכרון. הרגשתי צורך מתמיד להקדיש יותר זמן ליוגה, ולכן עברתי לחצי משרה בהוראה בתל-חי ובהמשך (ב-2012) החלטתי לעסוק אך ורק ביוגה וסיימתי ללמד בתל-חי. מאז החיים נעשו טובים הרבה יותר. אני מוצא זמן לכתוב ספרים על יוגה וכתוצאה מכך, הפכתי למוכר בעולם ואני מוזמן להעביר סדנאות ברחבי העולם. זו זכות גדולה בשבילי לחלוק את מתנת היוגה בארץ ובעולם!

תהליך השינוי ממקצוע מכובד ומכניס – הנדסת תכנה ואח"כ מרצה למדעי המחשב – להוראת יוגה הוא נגד הזרם הכללי והמקובל, והיה כרוך גם אצלי בקשיים ובלבטים. הכוח והדחיפה לעשות שינוי זה היה הרצון לחלוק את מתנת היוגה. התגובות שאני מקבל מהתלמידים המשיכו, וממשיכות להניע אותי לאורך כל השנים. כאמור, בשנים הראשונות היה לי קשה לי לשכנע את עצמי שאני מורה ליוגה. אבל הקשר עם התלמידים והחוויה של השיתוף בדבר כה משמעותי מחזק אותי כל פעם מחדש. כיום אני מתקשה להבין איך בכלל רציתי לעסוק במשהו אחר ומדוע לא הפכתי את הוראת היוגה למקצוע העיקרי שלי בגיל צעיר יותר (אבל זו כמובן חוכמה שלאחר מעשה).

אני רוצה להודות לכל התלמידים שלי (שהם המורים הכי טובים שלי): הנכונות שלכם להמשיך ולבוא, ההתלהבות שלכם מלימוד היוגה והתרומה שאני מקווה שיש ליוגה לחיים שלכם – נותנים לי (ואני בטוח שלכל המורים במרכז) תמיכה רבה ועידוד להמשיך בדרך. מורה ליוגה (ואולי כל מורה) שולח זרעים ולא יודע איך ומתי הם ינבטו. קורה לי לא מעט שאני פוגש מישהו שאני לא ממש מזהה, אבל מתברר שהוא למד אצלי פעם תקופה כלשהי, או אפילו רק השתתף בסדנה שהעברתי ועדיין זוכר את החוויה של היוגה כמשהו שממשיך ללוות אותו. במשך השנים לימדתי רבים, ופגישות אקראיות כאלו הראו לי שגם אלו שלא התמידו ביוגה, לקחו איתם משהו חשוב להמשך חייהם. לא כל שכן התלמידים הקבועים והמתמידים שמלווים אותי כבר שנים – עצם ההתמדה שלכם והרצון שלכם להמשיך להתפתח בדרך היוגה היא עידוד חשוב עבורי! אני שמח על כל מי שמצטרף לדרך ומתחיל 'להתמכר' לתרגול כי אני יודע מניסיוני שזו טרנספורמציה יקרת ערך לחיים. כל תלמיד כזה, וכל קשר אנושי כזה שנוצר, חשובים עבורי.

כשחגית ואני בוחנים את המעגלים החברתיים שלנו, אנו נוכחים שזכינו בהרבה קשרים חמים וארוכי-טווח עם תלמידים שהפכו במשך השנים לחברים קרובים. המפגשים השבועיים והפתיחות שנוצרת בתרגול, מאפשרים ליצור בהדרגה קשרים אנושיים חמים שמעמיקים עם השנים. מתברר, שתרגול היוגה שנתפס כמשהו פנימי ואינדיבידואלי, גם מזמן קרבה ופתיחות כלפי אנשים אחרים.

תודה, בלעדיכם לא הייתי יכול להיות מורה ליוגה!

איל