רחל גרוס

התחלתי עם יוגה עוד בבית ספר תיכון כחלק משיעורי ספורט ואחר כך תרגלתי ויג׳ננה יוגה בתור תחביב הרבה שנים.
לפני חמש שנים עברתי תאונת דרכים וכשניסיתי לחזור ליוגה ראיתי שאני לא יכולה כי השיווי משקל והיציבות שלי נפגעו וזה היה מפחיד לתרגל ככה.
חיפשתי באינטרנט מידע על יוגה טיפולית וכך הגעתי לאיל. נפגשתי איתו לשיעור והוא בנה לי תוכנית תרגול מיוחדת למצב שלי. לא יכולתי לכופף את הראש מבלי שתהיה לי סחרחורת ולא הייתי יציבה אז התרגול כלל הרבה תמיכה ועזרים שייאפשרו לי לתרגל יוגה. בחודשים הראשונים היתי מגיעה לשיעורים הטיפוליים ומתרגלת את הסיקוונס שלי. הזיכרון שלי נפגע בתאונה ובהתחלה לא הצלחתי לזכור את השמות של התנוחות ואיך להכנס ולצאת מהן. עם הזמן ודרך התרגול ראיתי שהגוף זוכר את ההרגשה בתוך התנוחה ומפתח זכרון מסוג אחר לזה. בהתחלה גם היה לי קשה בשוואסאנה, לעצום עיניים ולשכב בשקט, והרבה זמן חשבתי שזאת התנוחה שהכי קשה לי לעשות אבל היום אני כבר מאוד אוהבת אותה (-; אני חושבת שיותר משנה תירגלתי שירשאסאנה ליד הקיר כדי לשמור על יציבות וכמה שמחתי כאשר הצלחתי לעזוב אותו.
באיזשהו שלב איל אמר לי שאוכל להשתלב בקבוצה רגילה אז התחלתי לבוא לשיעורים הרגילים. ניסיתי לחזור לתרגל ויג׳ננה אבל ראיתי שאני מחפשת את התרגול האיינגרי ומאז אני מתרגלת במרכז בזכרון, זו השנה השישית.
התאונה הובילה אותי לשני דברים חשובים בחיים שלי: תרגול יוגה ולימודי פיזיותרפיה. היוגה ליוותה אותי בכל תהליך השיקום, למשל כאשר הייתי בטיפולים בתא לחץ ניצלתי את ההפסקות כדי לתרגל עמידות ראש בתוך התא. והיא ממשיכה ללוות אותי בלימודים ולתת לי שקט כאשר יש קשיים. עשיתי כבר שלושה קורסים של ביסוס התרגול האישי וזה נתן לי את המשמעת לתרגל בבית, שאני מאוד אוהבת לעשות, ואני משתדלת לנסוע לתרגל בפונה כל שנה. אני מאוד מעריכה בתרגול של שיטת איינגאר את הדיוק, הסבלנות, ההבנה של הגוף והתנוחות, ואת השמירה על הגוף מבלי לפגוע בו. תמיד אחרי התרגול אני מרגישה שהגוף אומר לי תודה שעשיתי את זה.